הל״א: „ואן־נוט זה כמו פאוורפוינט כזה, אבל ווֹרד.”
ארכיונים עבור פוסטים עם התג: מיקרוסופט
יש לי הרגל שפיתחתי בימיי בצבא. אני רושם את הטלפון ככה: 050.2128506. בין הקידומת למספר אני כותב נקודה ולא מינוס (-).
למה לא יכולתי להשתמש במינוס כמו כולם? כי כתבנו שם דואר אלקטרוני באאוטלוק, שהתעקש להתייחס אל המינוס כאל קו מפריד ולסדר את המספרים מימין לשמאל, מה שגרם למספרי טלפון להיראות הפוכים: 050-2128506. למה בחרתי בנקודה? בחרתי בה אחרי שביקרתי בשנת תשס״ב בצרפת – שם נהוג לרשום את כל מספרי הטלפון מופרדים בנקודות, למשל 33.01.40.20.50.50. רוב הישראלים לא יודעים את זה, אבל זה לא משנה, כי זה מספיק ברור.
התו מינוס (-), או בשמו התקני המלא HYPHEN-MINUS, הוא סיפור של חיסכון ובלבול. כדי לחסוך במקום, במקלדות אנגליות שמו רק תו אחד בצורת קו אופקי ישר באמצע השורה, והוא שימש לתפקידים רבים: מינוס בפעולת חשבון; פעולת מיקוף – hyphenation, כלומר שבירת מילה ארוכה בסוף שורה, שנפוצה בשפות אירופיות, אבל לאפחות נהוגה בעברית; ושני הסוגים של קו מפריד תחבירי, הנהוגים באנגלית – en-dash הקצר יותר ו־em-dash הארוך יותר. לשני הסימנים האחרונים יש תפקידים תחביריים רבים ושונים; להבדיל מעברית, באנגלית הם נקבעים לא על־ידי אקדמיה אחת, אלא על־ידי מדריכי סגנון של בתי הוצאה, ויש בין המדריכים הבדלים רבים שקצרה היריעה מלפרט.
בדפוס מקצועי באנגלית ובשפות אחרות שנכתבות באלפבית הלטיני כל הסימנים האלה הם סימנים נפרדים שיש להם גם מראה שונה, אבל כאמור, בגלל חיסכון במקום במקלדת הם לא שימשו בכתיבה יום־יומית של דואר אלקטרוני ומסמכים דומים. עוד לפני־כן, במכונות כתיבה, נאלצו הקלדניות להסתפק במקש אחד, אבל מכיוון שקלדניות היו פעם נשות מקצוע מכובדות, שציפו מהן להתמצא בכללים של דקדוק ופיסוק ולהשתמש בהם, הן עקפו את הבעיה הזאת על־ידי הקלדה של שניים או שלושה סימני מינוס כדי לזייף קו מפריד ארוך: -- או ---. עד היום מיקרוסופט ווֹרד הופך אוטומטית שני מינוסים לקו מפריד ארוך כתוצאה מזה, וזה די טוב. גם וורדפרס, התכנה שבאמצעותה אני כותב את הבלוג, מתעקש להפוך לי את התווים האלה לקווים מפרידים ארוכים ואני צריך להתחכם כדי שתראו פה מינוסים.
בעברית, לעומת זאת, הקפדה על מקפים וקווים מפרידים שונים במסמכים יום־יומיים לא הכתה שורש בשום צורה והמינוס השתלט על הכול. בעיתונים וספרים ההקפדה על הבדלה בין מינוס, מקף וקו מפריד קיימת עד היום, אף־על־פי שחדירה של מקלדות שיש בהן רק מינוס לכל חלקה טובה מערערת אותה גם שם. מעבר למסורת אמנותית ומקצועית של דפוס יפה, להקפדה על שימוש בסימנים הנכונים יש בעברית משמעות נוספת: לסימנים שונים יש תפקיד שונה מבחינת כיווניות הטקסט.
מינוס הוא סימן מתמטי, וביטויים מתמטיים בעברית נכתבים משמאל לימין: 42-17 זה "ארבעים ושתיים פחות שבע־עשרה". גם הפרדה בין קבוצות של ספרות ברצף אחד, כמו בין קידומת לבין מספר טלפון, זורמת משמאל לימין: 050-2128506. טווח של שעות, לעומת זאת, נכתב מימין לשמאל: "הלשכה פתוחה בשעות 09:00–16:00", כלומר "מתשע בבוקר עד ארבע אחר הצהריים". בהתאם לזאת, תקן יוניקוד מגדיר מאפייני כיווניות שונים לשני התווים האלה – בלי להיכנס לפרטים טכניים, מינוס זורם משמאל לימין עם המספרים וקו מפריד זורם עם כיוון הפסקה, כלומר מימין לשמאל במקרה של עברית, גם אם יש לפניו ואחריו מספרים. תכנה שמיישמת נכון את האלגוריתם הדו־כיווני של יוניקוד אמורה להשתמש במאפייני הכיווניות האלה ולהציג את התווים בסדר המתאים.
אאוטלוק, לפחות בגרסה שהשתמשתי בה בתקופת הצבא, לא יישם את האלגוריתם נכון. מפתחי אאוטלוק כנראה היו מודעים לכך שאנשים יכולים להקליד במקלדות שלהם רק מינוס וגרמו לו להתנהג מבחינת כיווניות כמו שמתנהג קו מפריד. זה אפשר לאנשים להקליד נכון טווח של שעות, אבל לא מספרי טלפון. מה שמתכנתי אאוטלוק באמת היו צריכים לעשות הוא לתקן את המקלדת, כדי לאפשר לאנשים להקליד את כל התווים הדרושים. הם יכלו לעשות את זה, כי הם עבדו באותה החברה שמפיצה את פריסת המקלדת, כלומר מיקרוסופט. הם לא עשו את זה, אז אני עושה את זה היום: יזמתי פיתוח של תקן חדש למקלדת עברית במכון התקנים, שבתקווה ייכנס גם לחלונות 8 ולמערכות הפעלה אחרות. בפריסה הזאת אפשר בקלות להקליד גם מינוס (-), גם קו מפריד (–) וגם מקף עברי (־). (בעברית, ברוך השם, אפשר להסתפק בקו המפריד ארוך אחד ולא צריך שניים כמו באנגלית.)
אפשר להוריד את פריסת המקלדת העברית החדשה ולהתקין אותה כבר היום. אני משתמש בה בהצלחה כבר חודשים רבים.
ומה עם מספרי הטלפון? הבאגים ביישום האלגוריתם שגרמו לטלפונים להיראות הפוך כבר תוקנו ברוב התכנוֹת, למיטב ידיעתי. בתכנות חופשיות כגון פיירפוקס ואופן אופיס האלגוריתם יושם נכון מאז ומעולם (תקנו אותי אם אני טועה). אבל ההרגל שלי נשאר ואני עדיין כותב במחשב מספרי טלפון מופרדים בנקודה.
בוויקיפדיה מישהו העלה את ההצעה לתקן את הכתיב "פסי קול" ל"פסקולים" ונימק: "הצורה הזו היא שגויה לפי כללי האקדמיה ללשון בעברית". (בהמשך ההצעה שלו אותו אדם סיים משפט בשתי נקודות.) מכיוון שלא זכורה לי החלטת אקדמיה בנושא, הלכתי לאתר האקדמיה החדש וחיפשתי:
פג תוקף הרשיון של Office Server Search שלך
אז יש לאקדמיה אתר חדש סוף־סוף וזה משמח, אבל מנהל האתר שכח להתקין כמו שצריך רישיון למנוע החיפוש של מיקרוסופט, אז קצת קשה לחפש משהו באתר הזה.
מנהל האתר היה יכול לוותר לגמרי על התקנת מנוע חיפוש של מיקרוסופט ולכוונן את האתר בצורה כזאת שאפשר היה לחפש בו באמצעות גוגל. ואם הוא ממש היה רוצה, הוא היה יכול להתקין באתר מנוע חיפוש חופשי כלשהו, שהיה כנראה עובד לא רע ולא עושה פאדיחות עם רישיון.
ואם לא שמתם לב, הפאדיחה הכי גדולה היא שהמילה "רשיון" כתובה בניגוד לכללי הכתיב של האקדמיה; כמובן, ההודעה הזאת מגיעה ממנוע החיפוש ולא ממתכנת האתר.
אבל כל השטויות האלו הן רק תירוץ שתכליתו לספר לכם על האתר של האקדמיה, שבסך הכול יש בו ברכה: יש בו רשימה של כל "החלטות האקדמיה בדקדוק" – אותה החוברת הקצרה, אך האימתנית, שכל סטודנט בחוג ללשון העברית צריך ללמוד היטב כדי לעבור בהצלחה את המבחן בניקוד. האקדמיה עובדת בערך ככה: הנחת היסוד היא שהכתיב והניקוד בתנ״ך מייצגים את העברית המופתית והם נכונים בהגדרה ומהם גוזרים את כללי הניקוד ללשון בת ימינו. אם בתנ״ך יש כמה דרכים לנקד מילה מסוימת, האקדמיה בדרך כלל מחליטה על דרך אחידה וממליצה עליה (ולפעמים מציינת בשולי ההחלטה שמי שמנקד לפי הדרך האחרת שמצויה בתנ״ך אינו טועה).
אם המילה אינה מופיעה כלל בתנ״ך – ורוב המילים בעברית בת ימינו הן כאלה, מוצאים בתנ״ך מילה באותו משקל ומנקדים את המילה החדשה באותה צורה. כך, למשל, הגיעו מהניקוד של פִּילֶגֶשׁ – פִּילַגְשִׁים לניקוד המילה העכשווית רַכֶּבֶל – רַכַּבְלִים (החלטה 1.5 ד׳). אתם לא אומרים רַכְבָּל – רַכְבָּלִים, נכון?
ההחלטות מזכירות משניות: הן מנוסחות בקצרה ומניחות שהקורא מתמצא בניקוד ורק זקוק לתזכורת על החלקים הקשים או על דברים שניקוד התנ״ך לא מבהיר מספיק. מאחורי ה"משניות" יש גם "גמרות", שנקראות "זכרונות האקדמיה ללשון" – חוברות של פרוטוקולים של דיונים ארוכים שמובילים להחלטות (אפשר למצוא אותן בכל ספרייה שמכבדת את עצמה). אנשים רגילים לא ממש יכולים להבין לא את הדיונים ולא את ההחלטות ולהשתמש בהם בתור מדריך לכתיבה יום־יומית. גם רוב הבוגרים של החוג ללשון צריכים לעתים לקרוא החלטה כמה פעמים כדי להבין מה רצו לומר הכותבים.
זה לא היה נורא אילו היה אפשר למצוא בחנויות ספרים ברורים שמלמדים ניקוד, דקדוק וכתיב. בכל המדינות שביקרתי בהן כל חנות ספרים מפוצצת בספרים כאלה על השפה המקומית – קרואטיה, איטליה, פולין, רוסיה, צרפת, קטלוניה וספרד, קוובק ושאר חלקי קנדה. הספרים האלה נמצאים שם לא (רק) בגלל קנאות התושבים לשפתם, אלא פשוט כי יש להם ביקוש רב: לא יעלה שם על הדעת שמישהו יכתוב מכתב עסקי ויעשה שגיאות בכתיב או בפיסוק. אצלנו מכתבים עילגים למדי אינם מפתיעים אף אחד; למעשה, אנשים רבים לא שמים לב שהם קוראים מכתב עילג. (כן, אני יודע שהמשפט האחרון לא לגמרי הגיוני.) אז אצלנו אין לזה כמעט ביקוש ולכן אין ספרים. בכלל. כלומר, יש הרבה ספרים מתקדמים מאוד עם מחקרים על לשון, אבל ספרי יסוד שהציבור הרחב יבין – פשוט אין.
ובכל זאת אתר האקדמיה משמח; כנראה יש ביקוש מסוים ללשון. כשהראיתי לאנשים באקדמיה את דף ויקיפדיה:לשון, מישהו מהם חייך במעט מרירות ואמר שהדף הזה מתחרה בהחלטות האקדמיה. כן, במובן מסוים הוא מתחרה: הוא מנסה לומר כמעט את אותם הדברים, אבל בצורה ברורה ושימושית יותר. וכמובן, אני בגישה של לינוס טורוולדס בעניין הזה – אינני זוכר את הציטוט המדויק, אבל הוא אמר שהוא מפתח את לינוקס לאו דווקא כדי להרוס את מיקרוסופט, אלא כדי שתהיה בחירה; אם, כתוצאה מאפשרות הבחירה, המוצרים של מיקרוסופט ישתפרו, מבחינתו יהיה מדובר בהצלחה.
אינני רוצה להתחרות באקדמיה ו"לנצח". אני באמת מקווה שהאקדמיה תשתפר. ביכולתה לנתח ולהבין לשון היא כבר מצטיינת; נשאר לה להשתפר בקשר עם הציבור.
אף־על־פי שחזרתי מהחופשה, טרם מצאתי זמן לכתוב רשומות "אורמלא" על ניקוד. הניסיון מוכיח שבכל רשומה כזאת אני משקיע מספר שעות ועכשיו אני כה עסוק, שאינני מצליח למצוא את השעות האלה. עמכם הסליחה. סדרת "אורמלא" תשוב מתישהו בעוד מספר שבועות.
אני כנראה קצת ידוען, כי מישהי שלא הכרתי כתבה לי: "אני נורא נהנית לקרוא את הבלוג שלך ולומדת המון". שלום לך ותודה על המחמאה. אני מקווה שתלמדי מהרשומה הזאת, ושילמדו ממנה כל שאר הקוראים, כי היא חשובה מאוד. אם היא קשה להבנה ויש לכם חשק לוותר אחרי חצי פסקה, אני רוצה שתספרו לי על זה.
אני מרבה לכתוב פה בזמן האחרון על ניקוד. באופן טבעי זה גורר תגובות שכוללות את צירופי המילים "כתיב מלא" ו"כתיב חסר". אנסה להסביר מה לא טוב בהם. לא סתם לא טוב, אלא רע מאוד.
רוב האנשים שמשתמשים בצירופים האלה לא באמת יודעים מה הם אומרים. למשל מישהי מתלוננת באוזניי: "אני לא מבינה למה כותבים היום 'מאוד' בווי"ו. בבית הספר לימדו אותנו לכתוב בכתיב חסר – מ"ם, אל"ף, דל"ת, ומי שהיה מוסיף וי"ו היו צוחקים עליו." מצד שני כשאמרתי לה שהאקדמיה ממליצה לכתוב "גאוגרפיה" ולא "גיאוגרפיה" היא הזדעקה: "מה פתאום?! תמיד כתבתי 'גיאוגרפיה'!" זו אישה חכמה ומשכילה יותר ממני, אבל לא היה לי קל להסביר לה ש"גיאוגרפיה" זה כתיב מלא יותר מ"גאוגרפיה".
אז לא "כתיב חסר" בוער בעצמותיה, כי אם הרגלים. וזה בסדר. הבעיה היא שנוצרו בארץ הרגלים שונים מאדם לאדם. מתקני הלשון המפורסמים, כגון אליעזר בן־יהודה, דוד ילין, חיים נחמן ביאליק, שמואל יוסף עגנון, יוסף קלאוזנר, יצחק אבינרי, אבא בנדויד ואחרים – לכל אחד מהם היה טעם אחר בכתיב מלא ובכתיב חסר. הם כתבו על כך מאמרים וספרים ונוצר בליל של דעות. כל מורה ללשון הבין מהבליל הזה משהו אחר ויצא שלכל תלמיד יש הרגלים שונים.
ובכן, הדבר הראשון שצריך להבין הוא ש"כתיב חסר" ו"כתיב מלא" הם מונחים יחסיים ולא מוחלטים. טקסט בעברית מלא יותר מטקסט אחר בעברית, אם יש בו יותר אותיות אהו"י, אבל הוא גם יכול להיות חסר יותר מטקסט אחר שבו יש עוד יותר אותיות אהו"י. שום טקסט עברי לא כתוב בכתיב מלא באופן מוחלט או בכתיב חסר באופן מוחלט.
יש מי שיאמר שאם מסירים את הניקוד מהתנ"ך, אז הוא יהיה כתוב ב"כתיב חסר", אבל זה מטעה, כי הכתיב בתוך התנ"ך אינו עקבי. דוד המלך נקרא פעם "דוד" ופעם "דויד"; ההפך מימין הוא פעם "שמאל" ופעם "שמאול"; השם שאִתּוֹ כל־כך מזדהה עובדיה יוסף נכתב "פינחס" בספר במדבר ו"פנחס" בספר שמואל; ועוד הדוגמאות רבות.
סקירה קצרה ביותר של טקסטים עבריים מהתקופות השונות מראה שהאפנוֹת בעניין הזה השתנו עם הזמן. בכתובות האבן העתיקות, כגון כתובת השילוח יש הרבה פחות אותיות אהו"י מכמה שיש בתנ"ך. באיגרות בר־כוכבא ובמגילות ים־המלח להפך – יש יותר אותיות אהו"י אפילו מכמה שמקובל לכתוב היום. בכתבי יד מימי הביניים המצב היה די דומה למצב של ימינו. בתקופת ההשכלה הייתה נסיגה לכיוון כתיב חסר יותר – בן־יהודה כתב "מזמן" ויכול היה להתכוון ל"מזמן", "מזומן" ו"מוזמן", אבל בדור שאחריו הווי"ו חזרה.
עכשיו, מה צריך לכתוב היום? תלוי, כמובן, איך מגדירים "צריך". אם נשתמש בהגדרה הצרה והפוסקנית של האקדמיה, אז יש שתי צורות כתיב מוגדרות – "כתיב מנוקד" ו"כתיב חסר ניקוד". שוב: האקדמיה לא מגדירה את המונחים "כתיב חסר" ו"כתיב מלא", כי אלה מונחים יחסיים.
"הכתיב המנוקד", המכונה גם "הכתיב הדקדוקי", הוא הכתיב העיקרי שבו מתעסקת האקדמיה בהחלטות שלה בנושא נטיית הפועל והשם, משום שזה הכתיב שמייצג מידע לשוני מלא ומדויק יותר. ההחלטות שלה חכמות, אבל הן בקושי מחלחלות לציבור, כי הציבור כמעט שלא משתמש בניקוד. זו בעיה חמורה, אבל אדבר עליה בהזדמנות אחרת.
"הכתיב חסר הניקוד" הוא מערכת של חוקים שהגדירה האקדמיה, שלפיהם יש דרך אחת ויחידה לכתוב כל מילה בטקסט לא מנוקד. בפעם השלישית: "הכתיב חסר הניקוד" של האקדמיה אינו מלא ואינו חסר. כתיב המילה "זיכרונות" לפי החוקים האלה מלא יותר מהכתיב שלה אצל אנשים שרגילים לכתוב "זכרונות"; כתיב המילה "תכניות" לפיהם חסר יותר מהכתיב שלה אצל אנשים שרגילים לכתוב "תוכניות".
הכתיב חסר הניקוד מבוסס על הכתיב המנוקד. כלומר, כדי להבין באופן מלא את הכללים האלה ולהשתמש בהם ביום־יום צריך להבין את כללי הניקוד. גם זו בעיה חמורה, וגם עליה אדבר בהזדמנות אחרת.
לסיום הרשומה הזאת אני רוצה לדבר על בעיה נקודתית נוספת במינוח. הסברתי כאן מדוע המונחים "כתיב מלא" ו"כתיב חסר" בעייתיים ולמה רצוי להימנע מהם – כי הם יחסיים ולא מוגדרים. המונח "כתיב חסר ניקוד" כן מוגדר, אבל גם הוא בעייתי בגלל הצורה שלו: הוא ארוך מדי ומה שעוד יותר גרוע, הוא כולל את המילה "חסר" וזה יכול לגרום לבלבול נוסף עם המונח "כתיב חסר" – והרי הוא דווקא מלא (יחסית, כמובן). לכן הייתי מעדיף ששמו הרשמי היה "כתיב לא מנוקד" – קצר יותר ומבלבל פחות.
ועוד הערה טכנית קטנטנה בסוף: בודק האיות העברי שצובע לכם מילים באדום במיקרוסופט וורד לא מקפיד על כללי כתיב חסר ניקוד תקניים. אף־על־פי שהוא קורא לעצמו "תקני", יש בו לא מעט חריגות משונות מהחוקים שהגדירה האקדמיה. לעומתו, בודק האיות hspell שיש במוזילה פיירפוקס, בג'ימייל, בגוגל כרום ובאופן אופיס, כן מקפיד עליהם. זה כנראה אומר משהו על הנטייה הבריאה של אנשי תכנה חופשית לא להמציא מחדש את הגלגל כשכבר קיים גלגל מספיק טוב.
מיקרוסופט מפרסמת את חלונות 7 ומציעה הקבלות בין דברים ישנים לבין דברים חדשים ומשופרים, למשל כרטיס חניה ↵ איזי פארק. קרל לואיס ↵ אוסיין בולט. וגם אנציקלופדיה ↵ ויקיפדיה. לא הבנתי למה הם מציירים שם כזה סימן של אנטר, אבל ניחא. זיו מזרחי כותב על הפרסומות של מיקרוסופט:
הדימוי של מיקרוסופט, במידה רבה של צדק, הוא של ענק מונופוליסטי דורסני. תמוה בעיניי שחברה כזו מגייסת לטובת הקמפיין שלה, במידה לא מבוטלת של ציניות, מותג כמו ויקיפדיה שמבטא ערכים שונים לחלוטין – חינם, חופש ושיתופיות. […] בקיצור, בעולם האמיתי, שלא כמו במודעה, מיקרוסופט ו-windows 7 הם יותר האנציקלופדיה משהם הויקיפדיה.
יש לי על כך ביקורת ידידותית. זה לא שזה לא נכון לגמרי, אבל זה לא נכון בשטח. מזרחי הוא בלוגר והוא עובד בתקשורת, אז הוא מבין באינטרנט יותר מהממוצע ומבין קצת את העקרונות של ויקיפדיה. (רק קצת, כי הוא מזכיר בהקשר של ויקיפדיה את המילה "חינם".) לרוב האנשים, לעומת זאת, אין שמץ של מושג מה זה ויקיפדיה. הרבה מהם לא נכנסים לעמוד הראשי של ויקיפדיה כדי לחפש דברים ולא יודעים שהדבר הזה שגוגל מוצא להם נקרא ויקיפדיה. והם בוודאי לא יודעים איך ויקיפדיה נכתבת.
כך שמיקרוסופט לא עשו דבר עד כדי כך טיפשי – יש הרבה יותר אנשים שמתים להיפטר מהאנציקלופדיה העברית שצוברת אצלם אבק על המדף ומבחינתם ויקיפדיה עדיפה – שוב, בהנחה שהם יודעים שהיא קיימת.
ואת ההקבלה הזאת אפשר להרחיב עוד יותר. באותה צורה בדיוק מנהיגי מפלגות גדולות בישראל, ארצות הברית, רוסיה, צרפת וארצות אחרות מדברים על דמוקרטיה. זו ססמה שאיכשהו נשמעת יפה לרוב האנשים, אבל כשם שהם לא מבינים מה זה ויקיפדיה, הם לא מבינים מה זה דמוקרטיה.
חיפושים כמשל 