יש ביטויים שהם חַרְטָה. זאת רשימה של ביטויים כאלה. המטרה העיקרית שלה היא לא צחוקים ולא הבעה של הדעה שלי על עניינים לשוניים וחברתיים. המטרה העיקרית שלה היא לעזור לאנשים להפסיק לחשוב מה הם אומרים ולהבין מיד למה באמת הכוונה, אם בכלל יש כזאת או פשוט לדעת שיש להתעלם מהביטוי. מילים במין זכר מתכוונות גם למין נקבה.

מת בנסיבות טרגיות. המשמעות האמתית, בדרך־כלל: התאבד. הכוונה היא כנראה לא לפגוע במשפחת המתאבד, אבל זה חרטה, כי למשפחה ולחלק מהמאזינים המשמעות ממילא ברורה, ולאנשים שאינם מכירים את הביטוי היא סתם מוזרה.

מחלה ארוכה, מחלה ממושכת, מחלה קשה. בקרב אנשים דתיים גם סתם „מחלה”. המשמעות האמתית, בדרך־כלל: סרטן. זאת באמת מחלה לא נעימה וקשה מאוד, אבל אין כל סיבה לא להגיד את שמה. במקרה של מחלות מין השימוש בלשון נקייה אולי מוצדק כדי למנוע מבוכה, וגם זה מיותר, אבל במקרה של סרטן מדובר באמונה טפלה שאין לה שום משמעות.

נאבק על חייו, נאבק במחלה, נאבק בסרטן. המשמעות האמתית: אינה קיימת. הביטוי הזה חסר כל משמעות. אם מישהו חולה במחלה קשה כלשהי, אפשר לכתוב שהוא חולה במחלה קשה (ואם כבר אומרים את זה, רצוי גם להגיד מה היא). אם הוא לוקח תרופות ועובר טיפולים כואבים, אפשר לכתוב שהוא לוקח תרופות ועובר טיפולים כואבים. אם הוא היה יכול לוותר על הטיפולים וסתם למות, אפשר לכתוב שהוא יכול לוותר על הטיפולים וסתם למות. אבל מה זה, לעזאזל, „נאבק”? זה דרמטי מדי וזה לא מעביר שום מידע שימושי. מידע רפואי על אדם זה או אחר ממילא לא אמור בדרך־כלל לעניין אנשים אחרים והשימוש בביטוי הדרמטי המזויף „נאבק על חייו” מיותר לחלוטין. שיא הגיחוך מגיע כשמדובר באדם במצב של הרדמה או בקומה – הוא לא שולט והרופאים עושים בשבילו את העבודה. אולי אפשר לומר שהרופאים נאבקים על חייו, אבל גם זאת דרמה מיותרת.

אם יקרה משהו למישהו. המשמעות האמתית: אם אתה תמות. סוכני ביטוח נוהגים לומר את זה ללקוחות כשהם מוכרים להם ביטוח חיים. הטענה שלהם היא שאנשים לא אוהבים לשמוע על עצמם שהם עלולים למות מתישהו. זה חרטה, כי מדובר בפֿאקינג ביטוח חיים. זה לא רק חרטה, זו גם הטעיה מובהקת, משום שביטוח החיים מתייחס לדבר מסוים שקורה לאדם מסוים ולא ל„משהו” שקורה ל„מישהו”.

זה לא יהודי. המשמעות האמתית: אינה קיימת. זה נפוץ בביטויים כגון „יחס רע לפליטים מאפריקה זה לא יהודי”. זה חרטה, משום שאין שום דבר יהודי במיוחד ביחס טוב לפליטים, והמקרים הרבים שבהם יהודים היו פליטים לא משנים את זה. עוד על הביטוי „זה לא יהודי”…

לחבק את החיילים. המשמעות האמתית: אינה קיימת. זה אפילו לא מיליטריזם. זה פשוט חרטה.

שפה יפה. משמעות אמתית: בדרך־כלל אינה קיימת. אם מישהו אומר שמישהו אומר ששפה כלשהי יפה, אז בוודאות אין לזה שום משמעות. אם מישהו אומר על עצמו שהוא חושב ששפה כלשהי יפה, אז ייתכן שהוא חושב שהצלילים של אותה השפה יפים, אבל זה עניין סובייקטיבי לחלוטין. והרבה יותר סביר שאותו אדם לא חושב שהשפה יפה, אלא שהאנשים שמדברים אותה יפים, או עשירים, או מפורסמים, או שייכים למעמד גבוה יותר מבחינה כלשהי. גם זה, כמובן, סובייקטיבי. בישראל, נגיד, השפה הספרדית נחשבת לשפה די יפה, כי היא שפה של טלנובלות עם שחקנים יפים ושל טיולים לדרום אמריקה, שזה בכלל כיף. בארצות הברית, לעומת זאת, לספרדית יש תדמית של שפה של מהגרים, שרבים מהם אינם חוקיים, שעוסקים בעבודות ניקיון. ערבית מצרית נחשבת בקרב ערבים ישראלים ליפה יותר מניבים אחרים של ערבית, כי זאת השפה של רוב הסרטים בערבית, ולא כי מובנה משהו „יפה” בצלילים שלה או בדקדוק שלה. בקרב ערבים שכותבים בוויקיפדיה בערבית, לערבית מצרית יש תדמית גרועה, כי יש ויקיפדיה בערבית מצרית, שמתחרה בוויקיפדיה הערבית. וכמובן, בקרב רוב הישראלים ערבית היא ממש לא שפה יפה, כי זאת שפה של מחבלים ושל פועלים שחורים. כל הדברים האלה הם חרטה.

רפואה אלטרנטיבית, רפואה משלימה. המשמעות האמתית: רפואה לא בדוקה. הביטויים האלה לא רק חסרי משמעות, אלא גם מסוכנים, כי הם גורמים לאנשים רבים לחשוב ששיטות ה„רפואה” האלו גורמות להם להחלים ממחלות, כאשר בפועל מדובר במסורות עממיות, כמו במקרה של דיקור סיני, או בהמצאות מדעיות לכאורה, אבל חסרות תכלית אמתית, כמו במקרה של הומאופתיה.

טבעי (על מזון, תרופות, בגדים וכיו״ב). המשמעות האמתית: קשה מאוד לומר. כל דבר בעולם הוא טבעי, כי הוא חלק מהטבע. כשפים, כוחות עליונים, בריאת העולם כפי שהתרחשה לפי הטענות של חלק מהדתות – כל אלה אינם טבעיים. מזון מהונדס גנטית או תרופה שיוצרה בפס ייצור במפעל טבעיים לא פחות ממזון אורגני או צמח מרפא. אנשים שמדברים על דברים טבעיים, בעצם מדברים על מזון מעובד פחות או מזון שמיוצר בתהליך מסורתי יותר (לכאורה); אולי יש בזה משהו טוב, אבל גם זה לא מובטח כשלעצמו. לפני שאתם אומרים על דבר־מה שהוא „טבעי”, בדקו מה בדיוק טבעי בו ביחס לדברים אחרים ולמה זה טוב. אם אינכם מצליחים לענות על השאלה הזאת, פשוט אל תגידו את זה, והפחיתו את כמות החרטה בעולם.

איפה אלוהים היה בשואה. המשמעות האמתית: אני שונא דוסים, אבל אני לא ממש טוב בלהסביר למה. זה אחד מביטויי החרטה התמוהים ביותר. לאורך ההיסטוריה קרו הרבה צרות לעם ישראל ולהרבה עמים אחרים. גם בתנ״ך יש סיפורים על צרות שקרו לעם ישראל. מי בדיוק אמר שצריך לצפות מאלוהים למנוע את השואה או למנוע בעיות אנושיות אחרות כלשהן? הביטוי הזה לא מצדיק לא חילוניות ולא דתיות. זה סתם חרטה. זה בסדר להתנגד לדת, אבל יש דרכים טובות יותר להסביר את זה. ויש לביטוי הזה גם תשובה ציונית. היא די מגעילה והיא לא לגמרי הגיונית, אבל היא לא מופרכת יותר מהטענה המקורית: בשואה אלוהים היה בפעילים ציוניים באירופה שקראו ליהודים לעלות בהמוניהם לארץ־ישראל, ומי שלא עלה, שלא יתלונן.