– "אחרי שאתה מעשן סיגריה, אתה צריך לעשן עוד סיגריה, כדי להחזיר את עצמך למצב הקודם."

image

השאלה החשובה היא לא למה יישום שבסך הכול אמור להציג לי כתבות וסרטונים רוצה לדעת לדעת על היסטוריית המכשיר, על הזהות שלי, ועל שיחות הטלפון שלי. (כי ידיעות אחרונות רוצים לרגל אחריי כדי לדעת איך לשקר לי יותר ביעילות.)

השאלה היא גם לא למה חלק מהחברים שלי, שחלקם מודעים היטב לבעיה הזאת, התקינו את היישום הזה. (כי לכולם יש חולשות, גם לי.)

השאלה החשובה היא למה בכלל יש יישום שבסך הכול אמור להציג לי כתבות וסרטונים ולמה לא להשתמש בדפדפן לשם כך. התשובה היא לא רק „כדי לרגל”, כי גם הארגון שאני עובד בו עושה יישום (בשביל ויקיפדיה, והוא לא מבקש הרשאות כה חודרניות). התשובה היא גם „כי אנשים לא רוצים להשתמש בדפדפן בטלפון”.

יותר מדי אנשים לא יודעים מה זה דפדפן. מה זה קובץ. מה זה אינטרנט. מה זה וב.

זה הדבר שמציק לי, מעבר לבעיות של מסחור ואבדן פרטיות. יותר מדי אנשים לא באמת יודעים מה הם בכלל עושים ברשת עוד לפני שמגיעים לשאלות הקשות.

נגיד שאני רוצה לפתוח באמריקה רשת מזון מהיר. אבל היא לא תמכור המבורגר. ולא סושי. ולא טורטייה. ולא פלאפל. אלא סביח.

נשמע מוזר? שאמריקאים לא יאהבו את זה. דווקא ראיתי אמריקאים שטעמו ואהבו. אמריקאים יקנו הכול אם ימכרו אותו נכון. אז עם תכנית עסקית נכונה אפשר להצליח בזה.

רק מה, תהיה בעיה במיתוג. יש סיכוי שלאמריקאים יהיה קשה לבטא את השם סביח, ולא ברור אפילו איך לכתוב אותו.

אז המצאתי שם אחר: Iraqi delight.

יוצא לי לתרגם המון תכנה, ואני נאנח בכל אחת מהפעמים הרבות שאני מתרגם את המילה „dialog”, או „dialog box”. כשממשקים בלי שורת פקודה היו דבר חדש בשנות השמונים–תשעים, תיבת הדו־שיח הייתה אחד הלמנטים הנפוצים, ולפחות חלק ממשתמשי המחשבים דאז ידעו שיש לאלמנט הזה שם. היום האלמנט הזה עוד קיים, אבל הוא כה נפוץ ומובן מאליו שהשם שלו לא נחוץ ולא מוכר ורק מתכנתים משתמשים בו. תכלס, הוא לא באמת אמור לזלוג לספרי הדרכה או לממשק שמשתמשים אמתיים רואים, אבל עדיין זולג. אף יותר מזה: אם בכלל יש צורך בספר הדרכה שיסביר איך להשתמש בתיבת הדו־שיח, היא כנראה לא מעוצבת מספיק טוב.

מזל שלא יוצא לי לראות הרבה את הצירוף „radio button”, ששמו מגיע מכך שבכפתורים של הערוצים במכשירי רדיו במכוניות רק אחד יכול להיות לחוץ. האמריקאי שהגה את השם הזה כנראה חשב שזה יהיה ברור לכולם. מעניין איך הוא הרגיש כשראה שכל ספרי ההדרכה למתכנתים שבונים ממשקים נאלצים להסביר למה קוראים לזה ככה.

מנהלי משאבי אנוש, קצינות שלישות ואנשים אחרים שמפיקים אירועים לכנסים של עובדים, חיילים וכיו"ב, יש לי פנייה אליכם.

אם אתם מביאים אמן שיבצע מוזיקה, אין משהו מגניב בלא לספר לקהל מי זה יהיה. מה בדיוק טוב בהפתעה הזאת? עליי, למשל, זה ממש מקשה. אני אוהב מוזיקה. אכפת לי ממה שאני שומע. אני רוצה להתכונן לזה. אם זה אמן שאני לא אוהב – וזה יכול לקרות, כי לא כל האנשים אוהבים את כל האמנים, וזה בסדר – אז לא נורא. אני בטוח שהרבה אנשים ייהנו ואתם תצאו סבבה בכל מקרה. אבל אני מעדיף לא להגיע להופעות של אמנים שאני לא אוהב,  אז אם אתם לא מספרים לי מי האמן, אתם מעמידים אותי במצב לא נעים.

בשבילכם זאת חבילת בידור ממחירון של מפיקים. בשבילי זאת מוזיקה. צורה אמנותית בעלת משמעות.

תפסיקו את זה, בחייאת.

הרשמה

קבל כל פוסט חדש ישירות לתיבת הדואר הנכנס.

הצטרפו אל 2,063 שכבר עוקבים אחריו