ברשומה הזאת אין התחכמויות טכניות או לשוניות, אלא רק סיפור קטנטן על צרכנות. בקצרה, נהג מונית של גט גבה ממני יותר מדי וקיבלתי זיכוי.

חברת גט (Gett), שהייתה ידועה בעבר בשם גטקסי (GetTaxi), הוסיפה שירות איסוף משדה התעופה. בשירות הזה מכניסים את יום הנחיתה ואת מספר הטיסה, והנהג אמור להגיע בשעה שהטיסה באמת נוחתת, עם התחשבות באיחור אפשרי.

ניסיתי את זה בפעם האחרונה שטסתי, וקרה דבר שבדרך־כלל לא קורה לי עם הזמנות מוניות באפליקציות למיניהן. הנהג נראה לי ממהר בצורה מוזרה ולא כל־כך מאורגן. הוא הרים לי כמה טלפונים בזמן שחיכיתי למזוודה – והלוא זה סביר לגמרי שמי שחזר מחו״ל יחכה כמה דקות למזוודה, ואומנם הטיסה שלי איחרה קצת, אבל ההמתנה למזוודות לא הייתה ארוכה בצורה יוצאת מן הכלל. אחר־כך הוא קצת התקשה למצוא אותי ביציאה מהשער.

עליתי למונית, ומיד אחרי היציאה משדה התעופה הוא ביקש שאני אחשב כמה אני צריך לשלם: „268 שקלים על הנסיעה, 30 שקלים על המתנה ועוד‏ 10 שקלים על מזוודות”. זה נשמע לי מסריח, אבל מכיוון שלהתווכח עם נהגי מוניות זה דבר מסוכן מאוד, פשוט עשיתי את זה. הוא הקליד במחשב שלי 308 שקלים וסיים את הנסיעה – כשלוש דקות אחרי שהיא התחילה.

כשהגעתי הביתה, שלחתי לגט תלונה על גביית־יתר דרך האתר שלהם. חזרו אליי בדואר אלקטרוני. תיארתי את הסיפור בקצרה וביקשתי שיחזרו בטלפון. אחרי פחות משבוע הם התקשרו אליי בטלפון כדי לברר עוד פרטים וסיפרתי להם את כל הנ״ל. זיכו אותי על היתר, למעט 4.40 ₪ על מזוודה: על המתנה לא אמורים לשלם אחרי טיסה, ומזוודה לא עולה 10 שקלים.

אז החברה יצאה בסדר, ואני יכול לקוות שהנהג יחשוב פעמיים לפני שינסה להפעיל שוב את שיטת מצליח.

אל תוותרו, תתלוננו.

​​– „אל תתקיני מסנג'ר של פייסבוק על הטלפון שלך! תתעלמי מהמספר האדום של ההודעות החדשות! אל תתקיני בשום אופן! זה יסתום לך את הטלפון! ישלחו לך לשם הודעות בעברית! ובפורטוגלית! וברוסיה! ובעוד שפות! ויהיו שם כל מיני חברים שלך שאת בכלל לא מכירה! אל תתקיני בשום אופן!”

טלפון.

– „הלו.”

– „מה השם שלך?”

– „ומה השם שלך?”

– „אני צריך לדעת מה השם שלך.”

– „אבל אתה התקשרת אליי.”

– „טוב, שמי משה ואני צריך לדעת מה שמך.” [השם האמתי שמור במערכת]

– „אני לא מכיר אותך ולא מבין למה אתה צריך לדעת את השם שלי.”

– „כי אתה דיברת עם אשתי היום.”

– „אני לא דיברתי עם אשתך היום.”

– „אל תתחמק, אתה דיברת עם אשתי היום. שמואל השדכן שלח אותך.”

– „אני לא דיברתי עם אשתך היום ואין לי מושג מי זה שמואל השדכן.”

– „זה שאתה מתחמק מזה עוד יותר מחזק את החשד שאתה דיברת עם אשתי היום. אני דורש לדעת מה שמך ומה הטלפון של שמואל השדכן”.

– „אני לא מתחמק. אין לי מושג על מה אתה מדבר.”

– „אתה הולך עכשיו להגיד לי מה שמך, וגם מה הטלפון של שמואל השדכן.”

– „אני לא הולך להגיד לך את הטלפון של שמואל השדכן מהסיבה הפשוטה שאין לי את הטלפון של שמואל השדכן. אין לי מושג מי זה שמואל השדכן, מי זאת אשתך ומי זה אתה. אני לא דיברתי עם אף אחד היום, ובטח לא עם אשתך. אני גם לא הולך לתת לך את שמי. אני לא מבין למה אנחנו בכלל מדברים.”

– „אם זאת טעות, אני מתנצל.”


למען האמת, הייתי שמח לדבר אתו עוד קצת.

מאז שיש לי ילד ואני מסתובב עם עגלה, התחלתי לשים לב הרבה יותר לאנשים שחונים על מדרכה. כשעל מדרכה עומד רכב, אי אפשר לעבור עליה עם עגלת תינוק. גם לא עם כיסא גלגלים, שזה לא המקרה שלי, אבל אני מקנא פחות מאי־פעם באנשים שזה כן המקרה שלהם.

זה צריך להיות בלתי־חוקי לחלוטין, אבל עובדה שבשכונה שלי זה קורה הרבה.

היום מישהו שוב חסם לי לגמרי את המעבר, ולא בסמטה צדדית שקטה, אלא ברחוב ראשי עם מכוניות רבות, שבו אי אפשר לרדת בקלות ולעקוף עם העגלה על הכביש. הפנסים הצהובים הבהבו, אז נעמדתי וחיכיתי שמישהו יבוא, יקשיב למבול הברכות שאוציא עליו, ואז יזיז את הכרכרה שלו כדי שאוכל להמשיך ללכת על המדרכה שלי בלי להידרס.

באה ילדה בת כארבע עשרה ופתחה את הרכב. הבנתי שאין טעם להוציא עליה עצבים, אבל בכל זאת שאלתי למה הם החנו לי על המדרכה. היא הסבירה:

– „נִתְקֵינוּ ואז הזזנו אותו לפה.”

בהתחלה פשוט לא הצלחתי להבין מה היא אומרת. באמת. אז שאלתי שוב:

– „למה זה צריך להיות על המדרכה שלי?”

– „נִתְקֵינוּ.”

למי שלא מצליח לקרוא את זה, אכתוב תעתיק: nitkénu.

התחלתי להבין:

– „נתקעתם?”

– „כן.”

זה משעשע כי בדיוק אתמול הסברתי למישהו שבעברית בת ימינו אל״ף ועי״ן כשלעצמן נשמעות אותו דבר רוב הזמן, אבל לא יהיה טוב לעשות רפורמה באלפבית ולבטל אחת מהן, כי הן משפיעות בצורה שונה על הצליל של האותיות הסמוכות אליהן, וזה עוזר לקריאה.

אז מסתבר שטעיתי: עבור הילדה הזאת „נתקענו” זה כמו „נתקאנו”. תחשבו על „נִבְרֵאנוּ” (כמו „נִבְרֵאתִי לָךְ”, כן?), „נמלאנו”, „נמצאנו”, וכו׳.

זאת הייתה הפעם הראשונה ששמעתי שמישהו מדבר ככה. האם אני חי בבועה, או שזה באמת חריג?

– „את יכולה להזכיר לי מה זה הבירה הזאת? אני מכיר את השם, אבל שכחתי איך היא.”
– „זה כמו גולדסטאר, אבל… יותר. יותר. יותר… יותר.”