יש סימן פיסוק בשם נקודה. בעברית שמים אותה בסוף משפט. בשפות אחדות שמים אותה לפעמים אחרי קיצורים: No. 9‏, Dr. Katz וכו׳; גם בעברית עושים את זה מדי פעם, אף־על־פי שהאקדמיה ומדריכי הסגנון ממליצים לכתוב במקרה הזה את הסימנים הישנים והמוכרים גרש וגרשיים: מס׳ 9 (לא "מס."), 5 מ׳ (מטר; לא "מ."), מע״מ (ולא "מ.ע.מ.").

יש סימן פיסוק אחר בשם שלוש נקודות. הוא מביע היסוס או משפט לא גמור: "אהה… יש או אין?"; "אז אני הולך לבר ו… היי יוסי, מה המצב?"

יש עוד סימן בפיסוק: שתי נקודות. לא נקודתיים – שתי נקודות. למשל, בשורה האחרונה בשיחה הזאת:

ב׳: אז לאיזה צורך יש "עוזרי מחקר"?
א׳: ‫אני יודע…‬
א׳: ‫ללכת לצלם לו דברים :)‬
ב׳: אה כזה עוזר מחקר?
א׳: ‫אני באמת לא יודע.‬
ב׳: טוב..

(א׳ הוא אני; וכן, אני מחפש משרה אקדמית.)

זאת לא הייתה הפעם הראשונה שראיתי את שתי נקודות בכתיבה של ב׳. אני רואה את שתי הנקודות האלו בכל מקום. קשות הן לי כעשן לעיניים, אבל נראה שהקרב נגדן אבוד: כשאני מנסה לבקש מידידיי לכתוב כמקובל נקודה אחת או שלוש נקודות, בהתאם למה שהם רוצים לומר, הם לא מבינים מה אני רוצה מהם. יוצא לי לראות לא מעט אנשים שכותבים מכתבים שלמים עם שתי נקודות בלבד – לא אחת ולא שלוש. ידיד אחד שמנסה לכתוב ספרות – ודי מצליח – אפילו סיפר לי שיש אתר שמקבל יצירות של סופרים צעירים ודוחה יצירות שיש בהן שתי נקודות… כלומר יש ניסיונות להתנגדות, אבל הביקוש לשתי הנקודות רב.

אינני מבין מתי ואיך זה קרה. מאין הופיעו להן שתי הנקודות האלו? האם זה קיצור של שלוש נקודות? האם מלמדים את זה במקום כלשהו? האם זה צמח פתאום בכל מקום? האם זה הופיע בעידן הרשת או שהיה קיים לפני? האם בעיני הכותבים יש הבדל בין שתי נקודות לבין שלוש נקודות? ובין שתי נקודות לנקודה?

מצד חשיבה בלשנית מדעית מדובר בשאלות מעניינות ביותר שראויות למחקר.

מצד חשיבה של אנשים שאוהבים לחשוב שיש להם טעם בלשון כתובה ושמכבדים מסורות של מאות שנים מדובר בגועל נפש.

לשיקולכם.