בוויקיפדיה מישהו העלה את ההצעה לתקן את הכתיב "פסי קול" ל"פסקולים" ונימק: "הצורה הזו היא שגויה לפי כללי האקדמיה ללשון בעברית". (בהמשך ההצעה שלו אותו אדם סיים משפט בשתי נקודות.) מכיוון שלא זכורה לי החלטת אקדמיה בנושא, הלכתי לאתר האקדמיה החדש וחיפשתי:

צילום מסך של מנוע החיפוש באתר האקדמיה ללשון: "פג תוקף הרשיון של Office Server Search שלך"

פג תוקף הרשיון של Office Server Search שלך

אז יש לאקדמיה אתר חדש סוף־סוף וזה משמח, אבל מנהל האתר שכח להתקין כמו שצריך רישיון למנוע החיפוש של מיקרוסופט, אז קצת קשה לחפש משהו באתר הזה.

מנהל האתר היה יכול לוותר לגמרי על התקנת מנוע חיפוש של מיקרוסופט ולכוונן את האתר בצורה כזאת שאפשר היה לחפש בו באמצעות גוגל. ואם הוא ממש היה רוצה, הוא היה יכול להתקין באתר מנוע חיפוש חופשי כלשהו, שהיה כנראה עובד לא רע ולא עושה פאדיחות עם רישיון.

ואם לא שמתם לב, הפאדיחה הכי גדולה היא שהמילה "רשיון" כתובה בניגוד לכללי הכתיב של האקדמיה; כמובן, ההודעה הזאת מגיעה ממנוע החיפוש ולא ממתכנת האתר.


אבל כל השטויות האלו הן רק תירוץ שתכליתו לספר לכם על האתר של האקדמיה, שבסך הכול יש בו ברכה: יש בו רשימה של כל "החלטות האקדמיה בדקדוק" – אותה החוברת הקצרה, אך האימתנית, שכל סטודנט בחוג ללשון העברית צריך ללמוד היטב כדי לעבור בהצלחה את המבחן בניקוד. האקדמיה עובדת בערך ככה: הנחת היסוד היא שהכתיב והניקוד בתנ״ך מייצגים את העברית המופתית והם נכונים בהגדרה ומהם גוזרים את כללי הניקוד ללשון בת ימינו. אם בתנ״ך יש כמה דרכים לנקד מילה מסוימת, האקדמיה בדרך כלל מחליטה על דרך אחידה וממליצה עליה (ולפעמים מציינת בשולי ההחלטה שמי שמנקד לפי הדרך האחרת שמצויה בתנ״ך אינו טועה).

אם המילה אינה מופיעה כלל בתנ״ך – ורוב המילים בעברית בת ימינו הן כאלה, מוצאים בתנ״ך מילה באותו משקל ומנקדים את המילה החדשה באותה צורה. כך, למשל, הגיעו מהניקוד של פִּילֶגֶשׁ – פִּילַגְשִׁים לניקוד המילה העכשווית רַכֶּבֶל – רַכַּבְלִים (החלטה 1.5 ד׳). אתם לא אומרים רַכְבָּל – רַכְבָּלִים, נכון?

ההחלטות מזכירות משניות: הן מנוסחות בקצרה ומניחות שהקורא מתמצא בניקוד ורק זקוק לתזכורת על החלקים הקשים או על דברים שניקוד התנ״ך לא מבהיר מספיק. מאחורי ה"משניות" יש גם "גמרות", שנקראות "זכרונות האקדמיה ללשון" – חוברות של פרוטוקולים של דיונים ארוכים שמובילים להחלטות (אפשר למצוא אותן בכל ספרייה שמכבדת את עצמה). אנשים רגילים לא ממש יכולים להבין לא את הדיונים ולא את ההחלטות ולהשתמש בהם בתור מדריך לכתיבה יום־יומית. גם רוב הבוגרים של החוג ללשון צריכים לעתים לקרוא החלטה כמה פעמים כדי להבין מה רצו לומר הכותבים.

זה לא היה נורא אילו היה אפשר למצוא בחנויות ספרים ברורים שמלמדים ניקוד, דקדוק וכתיב. בכל המדינות שביקרתי בהן כל חנות ספרים מפוצצת בספרים כאלה על השפה המקומית – קרואטיה, איטליה, פולין, רוסיה, צרפת, קטלוניה וספרד, קוובק ושאר חלקי קנדה. הספרים האלה נמצאים שם לא (רק) בגלל קנאות התושבים לשפתם, אלא פשוט כי יש להם ביקוש רב: לא יעלה שם על הדעת שמישהו יכתוב מכתב עסקי ויעשה שגיאות בכתיב או בפיסוק. אצלנו מכתבים עילגים למדי אינם מפתיעים אף אחד; למעשה, אנשים רבים לא שמים לב שהם קוראים מכתב עילג. (כן, אני יודע שהמשפט האחרון לא לגמרי הגיוני.) אז אצלנו אין לזה כמעט ביקוש ולכן אין ספרים. בכלל. כלומר, יש הרבה ספרים מתקדמים מאוד עם מחקרים על לשון, אבל ספרי יסוד שהציבור הרחב יבין – פשוט אין.

ובכל זאת אתר האקדמיה משמח; כנראה יש ביקוש מסוים ללשון. כשהראיתי לאנשים באקדמיה את דף ויקיפדיה:לשון, מישהו מהם חייך במעט מרירות ואמר שהדף הזה מתחרה בהחלטות האקדמיה. כן, במובן מסוים הוא מתחרה: הוא מנסה לומר כמעט את אותם הדברים, אבל בצורה ברורה ושימושית יותר. וכמובן, אני בגישה של לינוס טורוולדס בעניין הזה – אינני זוכר את הציטוט המדויק, אבל הוא אמר שהוא מפתח את לינוקס לאו דווקא כדי להרוס את מיקרוסופט, אלא כדי שתהיה בחירה; אם, כתוצאה מאפשרות הבחירה, המוצרים של מיקרוסופט ישתפרו, מבחינתו יהיה מדובר בהצלחה.

אינני רוצה להתחרות באקדמיה ו"לנצח". אני באמת מקווה שהאקדמיה תשתפר. ביכולתה לנתח ולהבין לשון היא כבר מצטיינת; נשאר לה להשתפר בקשר עם הציבור.


אף־על־פי שחזרתי מהחופשה, טרם מצאתי זמן לכתוב רשומות "אורמלא" על ניקוד. הניסיון מוכיח שבכל רשומה כזאת אני משקיע מספר שעות ועכשיו אני כה עסוק, שאינני מצליח למצוא את השעות האלה. עמכם הסליחה. סדרת "אורמלא" תשוב מתישהו בעוד מספר שבועות.