הרצל

אני גר כבר הרבה זמן ליד הר הרצל, אבל היום הלכתי לשם בפעם הראשונה. כמה התרשמויות:

1. האנדרטה לזכר החיילים היהודים שלחמו נגד הנאצים בצבא האדום מוזנחת באופן מביש ביותר. איפה פוטין כשצריך אותו.
2. הקברים של יצחק רבין, יצחק שמיר, גולדה מאיר, אופירה נבון, חיים הרצוג וגדולי אומה אחרים צנועים למדי ולרוב המצבות יש אותו עיצוב. רק הקבר של רבין יוצא דופן בעיצובו, אבל חוץ מהצורה הייחודית שלו, גם הוא די צנוע.
3. קבר ז׳בוטינסקי עומד בצד וטיפה קשה למצוא אותו, וחוץ מזה שהוא נפרד, גם הוא צנוע למדי.
4. מבאס מאוד לראות את גופן אריאל על כל־כך הרבה מצבות. ההערה הזאת אולי נראית לכם קטנונית, אבל אם חושבים על זה קצת, כל הקטע הזה של קברים והנצחה וכיו"ב ממילא מוזר מאוד, אז אם כבר עושים את זה, הצורה אמורה להיות יפה. שום דבר שכתוב בגופן אריאל בעברית אינו יפה. הייתי אומר „אני לא רוצה גופן אריאל על המצבה שלי בשום אופן”, אבל למעשה אני בכלל לא רוצה מצבה. בזבוז של כסף ומקום.
5. קבר הרצל לא צנוע בכלל. המצבה עצמה די קטנה, אבל היא בולטת מאוד ונמצאת באמצע רחבה גדולה שמוקדשת רק לה.

מצמררים

גבעת שאול, השכונה שזיכתה אותי ברשומה הנקראת ביותר אי־פעם, „פנחס”, מכה שנית:

סיפורים מצמררים. לחצו להגדלה

לטובת קוראים כבדי ראייה ולטובת מנועי חיפוש, תיאור ותמליל: תמונה של בית קברות. אדם חרדי בוכה ורוכן על ספר מול מצבה, שכתוב עליה: „בני למה למדת ממני לגלוש באייפ׳ון? אין לי נחמה. אַיפ׳ון = ניאוף.” בצד המצבה יש ציור של הסמל של חברת אפל – תפוח נגוס.

כתובות על מצבות אחרות:

• „IPHONE. בת 16 נקטפה ע״י הסרטים. נקברה באינטרנט.”
• „בישיבה הייתי עלוי” (כתיב חסר; הכוונה ל„עילוי”)
• „אמאל׳ה גלשת בעבודה למוות”
• „אברך נפל”
• „בת סמינר”
• „פ״נ חתן צעיר”
• „אבינו היקר נעלמת בפייסבוק. 12 יתומיך.”
• „משפחה שלמה נמחקה לנצח.” המצבה נראית כמו מחשב שולחני עם מסך שטוח.
• „אמא! לא חזרת מהעבודה”
• „חבל שלא שמעת לרבנים”
• „בעלי היקר אמרת לי זה לא יקרה”
• „רצית לטעום רעל”

על מצבה אחת כתובה האות f. על מצבה אחרת נראה שכתובה האות B; אולי הכוונה ל־Blogger, ואולי סתם נדמה לי. על מצבה אחת יש ריבועים ולידם שורות, בדומה לציר זמן של רשת חברתית. חלק מהמצבות נראות כמו אייפון, עם פינות מעוגלות, עם סמלים של תכניות ועם כפתורים במקומות הנכונים.

למעלה כתוב: „סיפורים מצמררים והסברה מטובי המרצים – קול הלשון: 07329-51350”. אני לא מטשטש את המספר כי אולי תרצו להתקשר אליו, וכי זאת הפעם הראשונה שאני רואה מספר טלפון שכתוב ככה בשתי קבוצות של חמש ספרות וזה ראוי לתיעוד.

---

אני ממש צריך לבוא לגבעת שאול יותר.

הזדהות

– „שלום.”

– „שלום, משפחת אהרוני?”

– „כן…”

– „אני מדברת עם אמיר?”

– „כן…”

– „אני מדברת מחברת פלאפון…”

– „כן…”

– „אני מבינה שאתם תושבי ירושלים?..”

– „לא.”

– „לא?”

– „לא.”

– „אה, טוב.”

שתיקה קצרה. לא שיקרתי – אני גר עכשיו במושב ליד ירושלים.

– „רציתְ למכור לי משהו וביאסתי אותָך.”

– „כן, משהו כזה.”

– „נו בסדר.”

---

אני לא תמיד מגעיל לסוכני מכירות.

המחר

– "שלח לי אימייל ריק ותכתוב בו שני דברים." (מנכ״ל ועידת ויקימניה נותן לי הוראות ברגע של עייפות.)

---

בימים אלה אני עסוק מעל הראש בארגון ועידת ויקימניה, מה שמסביר את העדכונים הנדירים כאן. ועידת ויקימניה היא הכנס השנתי העולמי בנושא ויקיפדיה והמיזמים הקשורים אליה.

בשבוע שעבר הייתי בוועידת הנשיא של שמעון פרס, שהתנהלה תחת הכותרת "המחר – Tomorrow". הרעיון המוצהר של ועידת הנשיא הוא לתכנן את עתיד העם היהודי, את עתיד מדינת ישראל ואת עתיד העולם. התגלגלתי לשם בתור ויקיפד – התבקשתי לעזור קצת למייסד ויקיפדיה ג׳ימי ויילס, שביקר בה. באותה הזדמנות התחככתי קצת בפרס, וגם שמעתי את הנאומים של שאקירה, של עמוס עוז, של טוני בלייר ושל כל מיני אנשי עסקים. טוני בלייר ואנשי העסקים לא ממש דיברו על המחר. נגיד, היה שם מישהו מפייסבוק, שאמר שבפייסבוק אפשר להעלות תמונות ולסמן אילו מבין החברים שלי מופיעים בהן. ואללה. וטוני בלייר דיבר על זה שהוא פלש לבוסניה ולאפגניסטן, כי הוא חשב ששם הוא יכול לנצח, אבל לא פלש לזימבבווה, כי הוא חשב ששם הוא לא יכול לנצח. ואללה־ואללה. זה לא מחר, זה שלשום.

עמוס עוז דיבר מעט על המחר, אבל הוא דיבר קצת על היום. הוא אמר שבניית התנחלויות זה דבר לא מוסרי ומזיק לישראל. אני קצת חולק עליו בעניין הזה, אבל בכל זאת הייתי באותו החלק של הקהל שמחא לו כפיים ולא באותו החלק של חסרי הבושה שצעקו לו "בוז" בקול רם. רציתי לקבור את עצמי: הדבר הכי מגוחך הוא שהרבה מאלה שצעקו בוז גרים בארצות הברית ובצרפת ולא יודעים עברית חוץ מזה.

שאקירה כן דיברה על המחר. היא דיברה על הקרנות שהיא הקימה כדי לתמוך בבתי ספר באזורים עניים. זה קלישאי מאוד: ב"שאלתיאל קוואק" הייתה דמות שלילית של זמר מיליונר שנותן אוכל לילדים עניים כי זה מצטלם טוב. אבל לפחות נראה שהיא באמת מדברת על המחר, כי הילדים הם באמת המחר, אפילו שזו ססמה חבוטה. היא גם אמרה שלפי חישוב כלשהו כל דולר שממשלה משקיעה בחינוך טוב, חוזר בתור שבעים דולר. אין לי בעיה להאמין שזה נכון.

שמעון פרס וג׳ימי ויילס דיברו עם בלוגרים. היה משעשע לעמוד לידם ולא לעשות שום דבר חשוב. מצטער, אין לי תמונה עם פרס (שאלו אותי הרבה על זה). לא הייתה בשיחות האלה שום תגלית גדולה שאנחנו כוויקיפדים לא יודעים, אבל כשרואים את ג׳ימי ואת שמעון ככה מקרוב, מבינים מדוע יש לשניהם כזאת כריזמה ממגנטת ולמה אנשים כל־כך אוהבים להזמין אותם לוועידות.

---

ויקימניה לא תהיה ועידה על שלשום. אל תבינו לא נכון: אני בשום אופן לא מזלזל בפרס ובוועידה שלו – אני באמת מקבל בהבנה את הצורך שלו לעשות אירוע לכל מיני ציונים, לתבל אותו באנשי עסקים מהעולם ולתת לזה כותרת מפוצצת. במקום להתלונן על זה, אני משתתף בארגון של ועידה שבאמת תעסוק במחר: איך נפיץ ידע שימושי באופן יעיל יותר מחר; איך נפיץ אותו ליותר אנשים, כולל כאלה שלא יהיה להם אינטרנט גם מחרתיים; איך נעשה את זה ביותר שפות ולא רק באנגלית ובעוד כמה שפות של אנשים עשירים; איך נעזור לאנשים שלא מתמצאים באפשרויות המתקדמות של מנועי חיפוש למצוא את מה שהם מחפשים; איך נפתח תכנה חופשית שתעשה את כל הדברים האלה ולא נסתמך על תכנה שנשלטת על־ידי חברות עשירות שמתעניינות ברווחים יותר מאשר בצרכים של האדם ושל החברה.

על כל הדברים האלה אני מקווה לכתוב כאן ביתר פירוט בימים הקרובים. בינתיים אני כבר עכשיו מזמין אתכם להירשם לוויקימניה ואם אתם מתכנתים – אז גם לימי המפתחים שיתקיימו לפניה. זה אירוע של פעם בחיים – לא כל יום ואפילו לא כל שנה מגיעים לישראל מאות אנשים שמשפיעים על אתר האינטרנט החשוב בעולם, ושעושים בתשוקה, שאפשר יהיה לחוש היטב בוועידה הזאת ושאי־אפשר לחוש בשום ועידה אחרת. לא לפספס.

צחת

הבוקר בגלי צה״ל: "הוועדה המקומית תדון בתכנית לבניית אלפיים וחמש מאות יחידת דיור. התכנית מיועדת לתושביה הערבים של מזרח ירושלים, והיא כוללת הכשרת מאות יחידות דיור העומדות צַחַת… צַחַת… אהה… צַחַת… סליחה, תַחַת צווי הריסה."

מה אתם אומרים – זה בלבול עם האות הראשונה של המילה הבאה או פשוט הגייה תל־אביבית?