כשנולדתי קראו לי אלכסיי בוריסוביץ' ארנסון. לכל מי שנולד בברית המועצות יש שלושה שמות – שם פרטי, שם האב+בִיץ' (או +בְנָה לבנות) ושם משפחה. לאבא שלי קוראים בוריס. ארנסון זה כנראה עיוות של ארונסון או אהרונסון – ברוסית צליל אוֹ בהברה לא מוטעמת נשמע כמו אָה ויכול להיות שהפקיד של הצאר טעה כשנתן לסבא שלי תעודת זהות של האימפריה.

ואלכסיי היה השם הפרטי שלי. לא אלכסנדר, אלה שני שמות יווניים שונים, אבל השורש של שניהם זה "אלכס-", שפירושו "מגן". אבל אף אחד לא קרא לי אלכסיי, אלא אָלְיוֹשָׁה או לְיוֹשָׁה. כשהגעתי לישראל ניסיתי להציג את עצמי בשם החיבה הזה, אבל ישראלים לא מסוגלים לבטא כמו שצריך את המעבר הכה רוסי הזה לְיוֹ, ומבליטים את הי' יותר מדי. וחוץ מזה ישראלים משום מה לא מסוגלים להבדיל בין שורוק לבין חולם, ובנוסף לכול גם מחילים על השם של את חוק ההידקקות (או משהו כזה) וככה השם שלי מתעוות לגמרי והופך למשהו כמו אֵלְיוּשָׁה. אחרי כמה שבועות נמאס לי מזה והתחלתי להציג את עצמי בשם אלכס, אף על פי שאף אחד לא קרא לי ככה לפני כן.

וכשההורים שלי הוציאו את תעודת הזהות הראשונה, הם תיקנו את הטעות של פקידי הצאר והחזירו את הה' לשם אהרונסון. וזהו, ככה נהייתי אלכס אהרונסון. ככה הכירו אותי כולם בבית ספר.

ב-1998 התחלתי את הצבא. בפורים הראשון שהייתי חייל (תשנ"ח) נעלם לי הארנק עם תעודת הזהות. אז החלטתי לנצל את ההזדמנות ולהגשים חלום. הלהקה שהכי אהבתי אז הייתה רעש. את השירים המפורסמים של רעש שר ג'וני שועלי. אבל את רוב השירים, הטובים לא פחות, שר אמיר קרטס. כשראיתי את שמו של קרטס בחוברת האלבום המופלא "רעש רק רעש. ק.", בערך שנתיים לפני זה, השם הזה נראה לי מגניב ביותר ואמרתי לעצמי שיום אחד אקרא לעצמי ככה. אז פשוט עשיתי את זה. שקלתי ביני לבין עצמי לעברת גם את שם המשפחה האשכנזי, אבל לא אני העליתי את זה, אלא דווקא אבא שלי. והשם האמצעי אלישע, כפי שאתם כבר אמורים לנחש, מגיע מ"אליושה". וככה נהייתי אמיר אלישע אהרוני, או בקיצור אמיר אהרוני או אמיר א. אהרוני.

היום אף אחד לא קורא לי אלכס. כשאני מתחבר לחברים מהתיכון בפייסבוק, אי צריך להזכיר מי אני. ולפעמים הם פוגשים אותי ברחוב וצועקים לי "אלכס" וזו הרגשה משונה למדי.

ומכיוון שאמרו לי כבר יותר מפעם שניסו לחפש אותי באינטרנט בשם הזה ולא מצאו, אז הנה – כתבתי רשומה בבלוג שיש סיכוי טוב שגוגל יעלה עליה כשמישהו יחפש אלכס אהרונסון. עדיף ככה, כי עכשיו הוא מגיע לכתבה בהארץ על איזה אלכס אהרונסון שהיה פדופיל. לא נעים.

אז אם אתם מגיעים לפה, שלום לכם – אריק, ולנטין, דני, איתמר, רובי, שרית, חגית, מתן, אודי, ז'אנה, עופר, אייל, רומן, גיא, אופיר, שי, שרון, דודי. מת עליכם, מצטער שלא שמרתי על קשר כמו שצריך. מקווה שהולך לכם טוב בחיים ושעוד ניפגש.