ביממה האחרונה קיבלתי ארבע הודעות דוא"ל זהות ממישהו שקורא לעצמו "דעת לדעת". להודעה מצורף קובץ PDF עם חוברת שחציה הראשון מגנה את חגיגות הסילבסטר וחציה השני מגנה את הציונות ואת מורשת הרצל.

בשלב הזה אני יכול להיכנס לנעלי שונא הספאם ולספר שההודעות הגיעו לכתובת דוא"ל… עזבו, לא חשוב.

אני גם יכול להיכנס לנעלי שונא הדתיים ולהסביר שחגיגות סילבסטר זה סתם סיבה למסיבה ושכל העולם חוגג את זה, אפילו יפנים וטורקים, ושהאירועים ההיסטוריים שקשורים לחנוכה, פורים ופסח הם לא בדיוק מקור גאווה מושלם, כי הסיפורים עליהם במקורות מפרטים דברים די מזעזעים על מוות המוני של גויים. אבל אני לא אעשה גם את זה, כי אני לא שונא דתיים, וכי הטענות האלה, הגם שיש בהן מידה של אמת, פשוט לא מדברות אליי.

ואני גם יכול לעשות להיכנס לנעלי הרוסי ולומר – סליחה, ברוסיה זה חג הכי גדול ויפה ואני רוצה לחגוג אותו, כי אני רוסי ויש לי זכות.

אבל אני לא אעשה גם את זה. סיפורים של אחרים די חוזרים על עצמם. אני אספר את הסיפור שלי. הוא לא נורא מעניין, אבל הוא שלי.

גרתי בברית המועצות עד גיל אחד עשרה, וחגגתי כל שנה את "נובי גוד" – השנה החדשה – בשלושים ואחד בדצמבר. קישטתי עם המשפחה שלי עץ אשוח, אכלתי ארוחות שחיתות, ראיתי תכניות חגיגיות טיפשיות בטלוויזיה הסובייטית עד ארבע בבוקר. אהבתי את החג הזה, במיוחד את הקטע של האשוח. תמיד קנינו עץ אמתי ולא פלסטיק, והוא גם היה נשאר אצלנו להמון זמן. תמיד בכיתי כשלא הייתה ברירה והגיע הזמן לפרק את הקישוטים ולזרוק אותו.

כשהגעתי לארץ, לקראת החג הזה התחלתי להבין שבארץ הוא לא ממש מצוין. "נו, שיהיה" – חשבתי לעצמי, "אז לא צריך". מה גם שבפעם הראשונה שהייתי בשלושים ואחד בדצמבר בארץ, הייתה חגיגת בר מצווה לידיד שלי, שבמקרה או שלא במקרה היה דתי. אז באותו ערב חגגתי, רקדתי ואכלתי, אבל מסיבה אחרת לגמרי, והדבר היחיד שהזכיר לי שבאותו ערב יש גם איזה חג אחר זה השכנה הרוסייה שלנו, שכששמעה לפני כן שאני הולך לבר מצווה, אמרה בפליאה מעורבת עם מעט זעם: "אבל היום זה נובי גוד!" לא אהבנו כל כך את השכנה הזאת. שמעתי שאחר כך הם עזבו את הארץ ועברו לארצות הברית או אולי חזרו לאוקראינה, שהפכה בינתיים לעצמאית. הם לא הסתדרו עם לימודי עברית, אבל יצטרכו ללמוד אנגלית או אוקראינית.

אני לא כל כך זוכר מה עשיתי בלילות הסילבסטר מגיל שתים עשרה עד שהתגייסתי, אבל אני די בטוח שלא חגגתי שום מסיבת סילבסטר. אני כן זוכר שבכל שנה בבית הספר דווקא עשו בחני פתע באחד בינואר, והתירוצים של ילדים שלא באו ללימודים בגלל שהם היו במסיבות בלילה שלפני כן לא התקבלו והם קיבלו אפסים. אז פשוט חשבתי לעצמי – "מגיע להם". גם היום אני חושב שהגיע להם, אם כי אני מוסיף לזה טיפ טיפה הזדהות – אפשר לומר שזו סוג של סרבנות אנרכיסטית. אבל הם לא באמת היו סרבנים אנרכיסטיים, הם סתם היו ילדים שרצו לבלות ביום שבו הם אמורים ללמוד ואחר כך התלוננו.

באחד בינואר 1997 הייתי באמצע י"ב ועם כל השכבה שלי ביליתי בשבוע גדנ"ע. מאותה שנה הסילבסטר נקשר אצלי איך שהוא לצבא.

באחד בינואר 1998 התגייסתי ולא ביליתי בלילה שלפני זה.

באחד בינואר 1999 שמרתי ביישוב שבי שומרון.

באחד בינואר 2000 צפיתי במחשבים שהייתי אחראי עליהם בצבא שלא ייפלו בגלל באג אלפיים. שלא יספרו לכם סיפורים – כן היה באג אלפיים ולפחות אחד מהמחשבים שהייתי אחראי עליהם כן נפל, אבל היינו מוכנים לזה והגדרנו מראש שהוא לא קריטי לפעילות מבצעית.

באחד בינואר 2001 סתם שמרתי באזור ג' בקריה. מש"קי התורנויות הסתכלו עליי ברחמים והזדהות – הייתי כבר סמל ראשון, אבל הקפיצו אותי לשמור במקום איזה רב"ט שהוציא גימל. יום אחרי זה הוא לא הגיע לצבא, ויומיים אחרי זה הוא סיפר ששבר את ליבו לחשוב שאני שומר בזמן שהוא רקד ושתה וודקה. הוא גר בהתנחלות ולא אכל בשר עם חלב, אבל אני לא יודע איך זה קשור.

באחד בינואר 2002 ההורים שלי היו בחו"ל – ליתר דיוק, חגגו את הנובי גוד במוסקווה. אני תכננתי להיות לבד ולחשוב איך אני כובש את ליבה של בחורה שהכרתי. זה לא הלך – חבר שלי התקשר אליי, סיפר שרב עם ההורים ובא לו לברוח מהבית לכמה ימים. אז הוא בא אליי ובילינו את הלילה מול ערוץ הסרטים. שידרו את הקומדיות הנהדרות "בננות" של וודי אלן ו"מוכרים בלבד" של קווין סמית. לבחורה ההיא קראו הדר ואחרי כמה שנים התחתנתי אתה, אבל אני לא יודע איך זה קשור.

בשנים שלאחר מכן כבר היה לי עם מי לצאת למסיבות סילבסטר, אבל לא היה לי חשק. פשוט לא הרגשתי שזה חסר לי באיזו שהיא צורה.

דווקא לפני שנה כן יצאתי עם חברים למסעדה. הם אמרו שזה לכבוד הסילבסטר, אבל אני אמרתי שזה לכבוד זה שהגשתי עבודות לאוניברסיטה. השתכרתי ורקדתי עם מלצר שפינק אותי במלפפון חמוץ עם וודקה (במשהו אני חייב להישאר רוסי, אחרי הכול.) את הדר זה די שעשע והוא מה זה קינא.

אני לא יודע מה הפואנטה. פשוט ממש לא חסר לי החג הזה. אולי אני בנאדם משעמם וחסר שמחת חיים, כמו שאימא שלי טוענת מאז שנהייתי צמחוני. אולי אני מאמץ אידאולוגיות לאומניות בקלות רבה מדי. אבל אין לי שום צורך לחגוג את הסילבסטר וחוברות שדתיים מפיצים נגד החגיגות האלה פשוט מיותרות בעיניי.

היה לי משהו להגיד גם בקשר להרצל, אבל זה לא ממש חשוב.

עד שכתבתי את המובאה הזו, קיבלתי עוד הודעת דוא"ל מ"דעת לדעת".