ארכיונים עבור פוסטים עם התג: שואה

אני עומד בתחנת אוטובוס בברלין. סליחה, בפתח־תקווה. אבל זה קרה כמה שעות אחרי שעמדתי בתחנת אוטובוס בברלין. סליחה, בקרון של רכבת תחתית. בפתח־תקווה אין רכבת תחתית.

בקיצור, אני עומד בקרון תחנת רכבת תחתית בברלין ויש שם איזה איש עצבני שצועק בטורקית על אישה. בתחנה, כשהדלתות פתוחות, הוא נותן לה מכה, זורק עליה כוס פלסטיק עם קפה שמלכלך לה את הבגדים ובורח החוצה. ואני שותק, כי מה יכולתי לעשות? יש לי טיסה לתפוס, ואני לא יודע לא טורקית ולא גרמנית, והאישה בעצם לא נראית מיואשת לגמרי או פגועה עד כדי הלם ושבר. ומצד שני, יש איזו תחושת החמצה.

יום לפני־כן ראיתי שוטרים גרמנים מדברים בקשיחות־מה אל איש על רציף שכנראה עשה משהו שלא היה אמור לעשות. נסע בלי כרטיס אולי. הייתי יכול לספר איך זה גרם לי לדמיין שוטרים גרמנים שבעים שנה לפני־כן, אבל יותר מעניין אותי לספר שברכבת תחתית בברלין אפשר להיכנס לתחנת רכבת תחתית וגם לעלות על הרכבת בלי כרטיס, וזה נותן תחושה נהדרת של חופש ויעילות. כמובן, אם נתפסים, משלמים קנס. גם בפראג זה ככה. כה טוב.

ויום אחרי־כן אני עומד בתחנת אוטובוס בפתח־תקווה בערך שעה וחצי אחרי שנחתּי ומדבר בטלפון עם אשתי על כך שאני ממש מופתע מזה שלא מספיק שיש בפתח־תקווה שלט ספרתי שמספר מתי מגיע האוטובוס הבא ולאן הוא נוסע, אלא שהמידע שמוצג בו אפילו נראה נכון, ואז אני שומע שנער שממתין באותה התחנה מאזין לשיר בטלפון שלו. אמרתי לאשתי להמתין רגע ופניתי אל העלם:

– "אתה יכול לשים אוזניות בבקשה?"

– "אין לי אוזניות!"

– "אז אתה יכול לכבות את המוזיקה בבקשה?"

– "למה?"

– "כי זה מקום ציבורי וזה מפריע לי. תשמע מוזיקה בבית."

הוא הנמיך.

– "לא להנמיך, לכבות."

– "אתה לא תשמע!"

– "אבל הנה, אני שומע!"

– "אבל אתה לא תשמע!"

– "לא, אני שומע. אל תנמיך, תכבה."

הוא כיבה ואני חזרתי לדבר עם הדר. היא אמרה שהיא לא אהבה את זה, אבל יש לי קווים אדומים. אחרי נסיעה אחת באוטובוס עירוני בירושלים שבמהלכה זכיתי לשמוע שש פעמים רצוף שיר בביצוע אייל גולן, דווקא לא רע, החלטתי שלא עוד. מאז אני תמיד אומר לאנשים באוטובוסים שלא ישמעו לידי מוזיקה בטלפון.

כן, זה מסוכן. החלטתי להפגין אומץ מפגר שכזה ולא לוותר, כי אתם יודעים, אם לא עכשיו אימתי, וניצחתי. יכולתי להפסיד ולגמור, כמו שוואן דר גראף אחותך אומרת, בתור כתבה על דקירה על רקע ויכוח על שמיעת מוזיקה בטלפון. אבל ניצחתי. החלטתי שאילו שתקתי, גם אז הייתי מפסיד. הייתי מפסיד הרבה פחות נקודות, אבל מפסיד. והחלטתי לנסות לנצח.

עכשיו מסתובב בפתח־תקווה לפחות ערס אחד שיודע שיש בעולם לפחות נודניק אחד שלא אוהב ששומעים מוזיקה בטלפון בלי אוזניות. יש גם לפחות אחד כזה בבני־ברק. ולפחות אחד בירושלים, ולפחות אחד בתל־אביב. בפתח־תקווה יש גם שלט ספרתי שמספר מתי מגיע האוטובוס הבא ולאן הוא נוסע ושהמידע שמוצג בו אפילו נכון, לפחות מדי פעם. אני אופטימי.


נ״ב. בטלפון שלי רדיו אף־אם עובד רק כשמחוברות אוזניות. וזה נהדר. אבל נגן קובצי מוזיקה עובד גם ברמקול. וזה מטומטם. למען האמת, אני לא כל־כך אופטימי לגבי היכולת של עובדים של חברות תקשורת ללמוד לחשוב בהיגיון.

תשמעו, יכול להיות שזה בכלל לא חדש ואני סתם עושה מהומה על חדשות מלפני שנתיים, אבל זה עוד אף פעם לא קרה לי.

ראיתי ביוטיוב איזה סרטון שמפריך סרטון אחר שמראה עובדות חיוביות על ישראל: "Cool facts about Israel Refuted" (עובדות מגניבות על ישראל מופרכות). לא כל־כך נעים לראות אותו, אבל יכול להיות שמה שהוא אומר נכון.

אבל הוא לא כל־כך מעניין. הדבר המעניין הוא שברשימת הסרטים הקשורים אליו הקישור הראשון היה לסרט בשם "Not a single Jew died in a gas chamber" – "אף יהודי אחד לא מת בתא גזים". זה כנראה סרט של מכחיש שואה כלשהו. הם מדברים שטויות, אבל משעשע אותי לראות את זה לפעמים. ובכן, כשלחצתי עליו, קיבלתי את ההודעה הבאה: "This video is not available in your country due to terms of use violation" – "הסרט הזה לא זמין במדינה שלך עקב הפרה של תנאי שימוש".

ניסיתי לעקוף את זה על־ידי שינוי של המיקום שלי ל־Worldwide, אבל זה לא עזר.


בישראל ובעוד כמה מדינות הכחשת שואה היא פשע. אני חושב שלכתחילה די מיותר להגדיר חוק מיוחד בשביל זה. אני בטוח שהשואה כן הייתה, כי אני מכיר אישית כמה אנשים עם מספרים על הידיים, אבל נניח שהיסטוריון ישר, רציני ולא אנטישמי מוכיח באמצעים מדעיים שהנאצים לא הרגו יהודים. לפי החוק הזה אותו היסטוריון יהיה פושע ולכן החוק הזה דומה ל"חוק הפאי של מדינת אינדיאנה", שקבע שהערך של פאי הוא 3.2. ואילו את מכחישי השואה האנטישמיים החוק הזה לא ממש מרתיע.

אז האם יוטיוב מסננת את הסרטון הזה, כי הכחשת שואה אסורה בישראל? זה טיפשי לגמרי. בפעם הבאה שמדברים אתכם על ה"איום" האיראני, תיזכרו בזה שאיראן היא אחת המדינות המפורסמת בכך שהיא מסננת תכנים "לא הולמים" לגולשי האינטרנט בתחומה; זאת הפרה של הזכות לחופש הביטוי וזה אחד הטיעונים נגד תכנית הגרעין האיראנית. אבל אנחנו עושים אותו דבר בעצמנו. אני מצטער, אבל לסנן סרטונים, אפילו מטומטמים וגזעניים ביותר, זה דבר הרבה יותר גרוע מהגזענות עצמה. תנו, בבקשה, לשיקול הדעת שלי לסנן את זה.

מישהו מכיר דרך לעקוף את הסינון הזה? או שאני אתחיל לשקול להחרים את יוטיוב? שיט, זה יהיה קשה.


אני יודע שאני קצת סותר את עצמי בקשר לפאי.