הרשומה הזאת נכתבה במקור באנגלית בשם Japanese, Germans and Israelis of the world. לאור הביקוש תרגמתי אותה לעברית בשינויים קלים.

דרך i-iter הגעתי לרשומה המעניינת הזאת: טאמילית, קאנדה והנתיב האמצעי. טמילית וקאנדה הן שתי שפות חשובות שמדוברות בדרום הודו ודובריהן די גאים בזהותם.

המאמר מתלונן על כך שלא נעשה מספיק למען נרמול לשוני של שפות שאינן הינדי בהודו. שפה "מנורמלת" (באנגלית normalized) היא שפה שהדובר בה יכול להשתמש בה בכל תחום בחיים – משפחה, חינוך, עבודה, מסחר, דיבור במקום ציבורי, קשר עם הרשויות, צריכת תרבות ותקשורת. היה מעניין מאוד לקרוא את זה, ובהיותי ישראלי, הופתעתי לראות את המחמאות שהוא מרעיף על "היפנים, הגרמנים והישראלים של העולם, שאינם מבזבזים זמן בקשקוש על עתיקוּת, יופי או מקוריוּת, אלא משקיעים את הזמן, את הכסף ואת האנרגיה שלהם בשימוש בשפות שלהם כמעט לכל מטרה אפשרית".

הייתי סקרן – למה בחרו הכותבים דווקא בשלושת אלה? למה לא ברוסים ובצרפתים, אשר משתמשים בשפות שלהם לכל דבר, כי רבים מהם בגלוי מתייחסים אליהן כאל שפות טובות יותר מכל האחרות? למה לא בקטלאנים, שהמצב הפוליטי של שפתם דומה הרבה יותר לזה של טמילית וקאנדה?

ומדוע ישראלים? כן, אנחנו משתמשים הרבה בעברית: ויקיפדיה העברית, למשל, היא הגאווה שלנו. אבל אני סבור שאיננו משתמשים בעברית מספיק. למשל, הרבה אנשים (לא כולם) כותבים דואר אלקטרוני באנגלית. הם כותבים דוא״ל באנגלית, גם אם אינם יודעים אנגלית היטב. הם כותבים דוא״ל באנגלית אף שכמעט כל הבעיות הטכניות עם קידוד ועם דו־כיווניות נפתרו לפני שנים. והם כותבים דוא״ל באנגלית, גם אם הדוא״ל הוא על נושא שלגמרי אפשרי לכתוב עליו בעברית: אפשר לטעון שנוח יותר לכתוב באנגלית על תכנה או על פיזיקה, אבל די הרבה אנשים כותבים דוא״ל באנגלית רק כדי לספר למשפחה חדשות על ענייני החיים או כדי לקבוע פגישה.

נהגתי לעשות את זה גם אני, אבל קיבלתי החלטה מודעת להפסיק לכתוב דוא״ל באנגלית, אלא אם זה ממש הכרחי. אני מספר על זה לכל החברים שלי. חלקם אדישים וחלקם – בעיקר אלה בתעשיית התכנה – אומרים כי ישראל הייתה צריכה לאמץ אנגלית ולא עברית כשפתה. בושה וחרפה. ישנם סטודנטים שחושבים שאני יודע אנגלית היטב, אז הם לעתים קרובות שואלים אותי מהי הדרך המנומסת ביותר באנגלית לקבוע פגישה עם המרצים שלהם, ואני תמיד אומר להם: "אם הפרופסור שלך יכול לקרוא עברית, פשוט תכתוב את הדוא״ל בעברית!"

כמובן, יש גם את העניין של העבודות באוניברסיטה. בפיזיקה, למשל, אף שהעברית היא שפת ההוראה בכיתה, מובן מאליו שעבודות ברמת תואר שני ומעלה נכתבות באנגלית בלבד. (זה המצב באוניברסיטה העברית; במכון וייצמן אף ההוראה בכיתה נעשית לעתים באנגלית!) הצורך בגרסה אנגלית של תזה מובן, כי בקנה מידה עולמי מעט מאוד אנשים יוכלו לקרוא מאמר בעברית, אבל אני בכל זאת חושב שהרבה יותר טוב כדי לכתוב את המאמר בעברית ולתרגם אותו. כן, זה ייקח זמן, וכנראה גם כסף, אך זה שימושי בכל זאת, ולא רק למען הכבוד של השפה העברית: זה ממש יקדם את המדע ואת החינוך, כי ככה אנשים יבטאו את עצמם בשפה שלהם ויחשבו על פיזיקה במקום לחשוב על אנגלית.

לבסוף, יש את העניין של פייסבוק. מסיבה כלשהי, ישראלים רבים עדיין משתמשים בפייסבוק עם ממשק באנגלית – שוב, אף שאינם יודעים אנגלית היטב, ואף שהם לא קוראים ולא כותבים שם שום דבר באנגלית. התרגום של פייסבוק לעברית גרוע מאוד, ומה שמתסכל במיוחד הוא שהייתי שמח לתקן אותו, אבל איני יכול לעשות זאת, כי הממשק לשליחת תיקונים לתרגום אינו ראוי לשימוש כלל. אני בכל זאת משתמש בפייסבוק בעברית, כי זה פותר את בעיות הדו־כיווניות – למשל, את הבעיה הידועה לשמצה עם סימני הפיסוק שמופיעים בקצה הלא־נכון של המשפט. כתבו פעם בעיתון על כך שפייסבוק משפיע על הילדים הישראלים עד כדי כך שהם התרגלו לכתוב את סימן השאלה בתחילת המשפט – וככה הם מגישים את שיעורי הבית שלהם! ישראלים אחדים פיתחו תכסיסים מוזרים כדי להכריח את הפיסוק להופיע בצד הנכון של המשפט, למשל הוספת אות אחרי הנקודה – השוו בין

"אתה בא לכדורגל בערב?י"

לבין

"אתה בא לכדורגל בערב?"

שימו לב למיקום סימן השאלה ולאות המיותרת בסוף המשפט הראשון. במקום לסבול את זה, אפשר פשוט לעבור לממשק עברי. (ויום אחד אני אכתוב מכתב למשרדי פייסבוק ואגיד להם שהם ממש חייבים לשפר את התרגום.)

זה בהחלט נעים לראות שדוברי קאנדה רוצים לקחת מאתנו דוגמה, אבל זה לא אומר שכבר עשינו את כל מה שיכולנו כדי לנרמל את השפה העברית.

אשמח לשמוע הצעות טובות יותר למונח "נרמול".