ארכיונים עבור קטגוריה: תל אביב

בזמן שהמלצרית פינתה את הכלים מישהו אמר: „אז מה זה בעצם הגוגל פלוס הזה?”

פתאום ולפתע פתאום פלטה המלצרית צרור:

„אחרי שני ניסיונות כושלים של גוגל להקים רשת חברתית, הם עכשיו המציאו דבר ממש גדול, שזה מעגלים, ורק מי שאתה מוסיף למעגלים יכול לראות את מה שאתה כותב ומשתף, וזה הרבה יותר טוב מפייסבוק, כי שם כולם רואים את הכול, וזה ממש טוב.”

אחרי שהתאוששתי מההלם, חשבתי שזה ממש מזל שהיא מבינה מה היא אמרה, כי אני לא מבין. אני לא מבין את האתר הזה, לא מבין את ההתלהבות ממנו ועד הודעה חדשה לא אשתמש בו. אני כנראה זקן מדי. לפייסבוק אני לפחות רגיל, אבל גם שם צמצמתי לאחרונה את פעילותי ואיני מתכנן לשוב ולהרחיבה.

הסיבה העיקרית לכך שאיני רוצה להשתמש בפייסבוק ובגוגל+ היא שבאופן כללי מדובר בבזבוז זמן עצום, אבל יש עוד סיבה: הם תומכים ממש רע בכתיבה מימין לשמאל. להבדיל מטוויטר, שמתעלם מכתיבה מימין לשמאל כמעט לחלוטין, פייסבוק וגוגל+ מודעים לכך שיש אנשים שזקוקים לזה. עובדה – כל אחד מהם מנסה לנחש באיזה כיוון אני כותב. אבל כל אחד מהם עושה את זה בצורה שונה, וכל אחת מהצורות מעצבנת ומוזרה. אני לא רוצה שתכנה תנחש באיזה כיוון אני כותב, כשם שאני לא רוצה שדף נייר ינחש באיזה כיוון אני כותב. אני אקבע את זה בעצמי.

בשנת 2011 זאת אמורה להיות עילה להחרמת אתרים ותכנוֹת.

לא מחקתי את החשבון בגוגל+ לגמרי, אבל מחקתי כל מיני אנשים שהוסיפו אותי ל„מעגלים” שלהם, שעדיין לא הבנתי מה הם בעצם. את השמות של רובם לא הכרתי, אבל נדמה לי שהיו שם גם כמה שכן. אם אתם חברים שלי ואתם תוהים למה מחקתי או חסמתי אתכם, אז זה לא כי אני שונא אתכם, אלא כי אני לא מבין איך האתר הזה עובד ואני גם אשמח אם לא תנסו ללמד אותי. אם בא לכם, תרגישו חופשיים להוסיף אותי מחדש.


המסעדה היא „בית בנמל” בנמל תל־אביב. נדמה לי שהביאו לי מכבי במקום גולדסטאר, אבל הרביולי כרשה טעים מאוד.

אתמול נכנעתי ללחץ החברתי והתמכרתי לטוויטר. לכבוד זה, מקבץ שטויות קצרות.

ראש ממשלה של מדינה דמוקרטית מערבית גדולה אמר שחזבאללה אחראי למותם של חפים מפשע במלחמת לבנון ושחמאס אחראי על אותו הדבר בעופרת יצוקה.

גם אני לא האמנתי שיש דבר כזה. רוב הסיכויים שאתם לא יודעים באיזו מדינה מדובר ושגם אם אגיד לכם את שם המדינה, לא תדעו מה מה שם האיש.

ביום רביעי אני מרצה על ויקיפדיה באקדמיה ללשון העברית.

טוויטר סאקס.

ה"א." מהבלוג של א״א זה אני. א״א, תודה על האזכור, אבל בפעם הבאה קצר את שמי בגרש, בבקשה http://bit.ly/ceCfNr

ס׳ מסיינטולוגיה, אני אחזיר לך טלפון מחר.

טוויטר זה כמו כיכר מגן דוד. כל הזמן קורים דברים מעניינים, אבל אף אחד מהם לא באמת חשוב, אז לא נורא אם מפספסים משהו.

אגב, המדינה היא קנדה, אבל כבר הספקתי לשכוח איך קוראים לראש הממשלה שלה. תבדקו בוויקיפדיה.

אילו קראתם את כל זה בטוויטר, הייתם קוראים מהסוף להתחלה. טוויטר סאקס.

אני מקווה שאתם מאוכזבים. חיפושים כמשל יחזור למתכונתו הרגילה מחר.

עיריית חיפה מודיעה לדיירי רחוב אבא חושי 188 על הפסקה באספקת מים בפייסבוק:

אנחנו מנקים את בריכת מי השתייה הממוקמת בשטח האוניברסיטה, למה מה תעשו לנו? לחצו להגדלה

אנחנו מנקים את בריכת מי השתייה הממוקמת בשטח האוניברסיטה, למה מה תעשו לנו? לחצו להגדלה

דווקא עם עצם הרעיון של פרסום ההודעה הזאת בפייסבוק אין בעיה. זה חידוש חמוד, כי ייתכן בהחלט שגרים בבית הזה לא מעט אנשים שפייסבוק עבורם הוא הדרך העיקרית לקבלת מידע. (בהנחה, כמובן, שהם מנויים לעדכונים של עיריית חיפה. אני, למשל, קלטתי תוך כדי כתיבת השורות האלו שאני מנוי לעדכונים של חיפה פשוט כי אני מחבב אותה, אבל לא של ירושלים, שבה אני גר ושאותה אני מחבב לא פחות!)

אבל יש כמה בעיות אחרות. למשל מצד שמאל יש פרסומת ל־150 דירות יוקרה במרכז ת״א. מעניים אם אפשר לבקש בפייסבוק לא לשים בדפי התמונות שלך פרסומות מסוג מסוים, נגיד של ערים מתחרות. כי אתם יודעים, כמעט כל החברים שלי מנשר ומחיפה מתקופת התיכון עברו לתל־אביב וקצת מפדח לראות פרסומות כאלה.

ובמסמך עצמו יש למעלה שתי חותמות שחורות ענקיות שמטביעה התכנה PDF XCHANGE כשמשתמשים בגרסת החינם שלה. פקיד העירייה כנראה כתב את המסמך בווֹרד והפך אותו ל־PDF באמצעות התכנה הזאת ואז הפך את המסמך לתמונת JPEG והעלה אותה לפייסבוק. זה גרוע ומסובך מדי מבחינה טכנית טהורה, כי הוא היה יכול פשוט לצלם את המסך כשווֹרד נמצא עליו (Alt-PrntScrn, מה שעשיתי כדי ליצור את התמונה הזאת) ולשמור את התמונה בעזרת MS Paint בלי שלב ה־PDF באמצע. (היה גם עדיף לשמור PNG ולא JPEG.)

אבל אם הפקיד כל־כך רצה להשתמש ב־PDF, הוא היה יכול להשתמש בתכנה החופשית אופן אופיס שבה אפשר לייצר קובצי PDF בלחיצת כפתור אחת, בלי תשלום ובלי חותמות. אתם קולטים את חוסר ההיגיון? העירייה (כנראה) שילמה מכספי הארנונה (!) על רישיון לווֹרד, אבל התקמצנה על רישיון ל־PDF XCHANGE – ובעצם אין לה צורך לא בזה ולא בזה.

הגענו לישראל כשהייתי בן 11 והלכנו לגור בקיבוץ החותרים. אני הלכתי ללמוד בבית ספר בחיפה. ההורים שלי התחילו לעבוד בקיבוץ וללמוד באולפן ביישוב ניר־עציון, שאליו הגיעו כל יום בהסעה. חוץ מזה הם יצאו מהקיבוץ מעט מאוד במשך כמה חודשים.

אחרי זמן־מה רכשנו רכב ואבא שלי התחיל לנסוע מדי פעם לחיפה לסידורים. הוא לא הכיר את הרחובות בחיפה והעברית שלו עוד הייתה מוגבלת ואילו אני כבר הכרתי את הרחובות הראשיים – הרצל, פיק״א, חורב, חנקין, פרויד – בזכות הנסיעות לבית הספר. אז הרבה פעמים אבא שלי לקח אותי אתו כדי שאכוון אותו. רוב הזמן ידעתי היטב לאן לנסוע וכשלא ידעתי, נעזרתי במפה, ובכל זאת כל הזמן חטפתי מאבא צעקות. הייתי אומר לו "ברמזור שמאלה" והוא היה פונה שמאלה, ואז הייתי אומר "לא, לא לשם, שמאלה!" ואז הוא היה חושב שאני טיפש.

באופן כללי אני לא כל־כך טיפש. אני פשוט מתבלבל בין ימין לשמאל. אני יודע היטב לאן צריך לפנות, אבל אינני יודע אם זה נקרא "ימינה" או "שמאלה". בכל שפה – רוסית, עברית, אנגלית, קטלאנית. אז אני אומר את מה שנראה לי נכון באותו הרגע. לא סתם מנחש – באותו רגע אני ממש חושב שזה נכון. אם אני חושב על זה עוד כמה רגעים, אני מוצא את התשובה הנכונה באמת, אבל לעתים קרובות זה מספיק בשביל לפספס את הפנייה.

זה קורה לי כשאני מכוון אחרים וכשמכוונים אותי – אומרים לי שמאלה ואני פונה ימינה. זה לא קורה לי כשאני נוהג לבד; אני פשוט לא זקוק לחשיבה במונחים של שמאלה וימינה, אלא במונחים של "לירושלים", "לחיפה", "למעלה", "למטה", "לעלות לכביש מהיר", "לרדת מכביש מהיר", "לפנות לכיוון הזה שאליו החץ על השלט מצביע ושלא אכפת לי איך קוראים לו". זו גם אחת הסיבות שאני לא מת על תל־אביב – יש שם רק "ימינה" ו"שמאלה", בעוד שבירושלים ובחיפה יש גם "למעלה" ו"למטה".

זה, כמובן, קורה לא רק בנהיגה אלא גם בתחומים אחרים בחיים. למשל, ביום שני הדר לקחה אותי לשיעור סלסה וברחתי ממנו בבהלה אחרי שתי דקות שבהן המדריכה החמודה ניסתה לומר לי "אחת שמאל קדימה ימין אחורה שמאלה ולסגור". היא דיברה עברית, אבל לא הבנתי אף מילה.

מיד אחרי זה החלטתי לשים קץ לשנים של רגשות האשמה שלי בקשר לזה וחיפשתי מידע באינטרנט. הדבר הכי טוב שמצאתי הוא הכתבה Which is Right? של בל אלווינג (Belle Elving) בוושינגון פוסט. היא תיארה את הבעיות שלה ורציתי לבכות, כי זה היה כמו לקרוא על עצמי: "אני בדרך כלל מסתדרת כשאני נוהגת לבד. אני יודעת לאן אני רוצה לפנות; אני לא יודעת איך לקרוא לזה."

היא גם אמרה שזו לא בעיה באמת קשה, אם כי עיסוק בריקודים סלוניים לא בא בחשבון. בינגו.

לצערי זאת רק כתבה בעיתון ולא כתב עת אקדמי. אלווינג גם אומרת בכתבה שאין על זה הרבה מחקרים ואפילו לא מציינת אם יש לזה שם מדעי רפואי. אם מישהו יודע על שם כזה, אשמח אם יגיד לי. היא כן אומרת שלפי חוקרים שונים בין 15 ל־26 אחוז מהאנשים סובלים מזה. אם מישהו פה מכיר איזה חוקר בתחום של מדעי הנפש, מדעי המוח, בלשנות, או כל תחום אחר, שרוצה לחקור את זה ולבנות עליי מודל מחקרי, אני רוצה מאוד לשתף אתו פעולה.


על האמזונס חי שבט המכונה "פירהה" (Pirahã). מבחינה ביולוגית מדובר באנשים רגילים לגמרי, אבל השפה שלהם משונה מאוד: לטענת הבלשן דניאל אוורט, שלמד את תרבותם ואת שפתם יותר מכל חוקר מערבי אחר, מסיבות תרבותיות אין בשפה שלהם מילים למספרים, אין בה משפטים מורכבים ("האיש, שעומד מתחת לעץ, אוכל פרי"), בקושי יש בה כינויי גוף (אני, אתה, הם). הוא אף מרחיב את טענתו ואומר שהמאפיינים הייחודיים האלה מפריכים כמה מכיווני המחקר האפנתיים בבלשנות של העשורים האחרונים, כגון "דקדוק אוניברסלי", אבל היו גם חוקרים שטענו שהוא טועה.

אינני יודע אם אוורט צודק או טועה, אבל בכתבה המרתקת עליו ב"ניו יורקר" (John Colapinto, The Interpreter, 2007-04-16) אהבתי במיוחד את הקטע הבא, שמתאר בלשן אחר שמנסה לחקור את שפת פירהה ולהוכיח שהיא כן מתאימה לתאוריות על דקדוק אוניברסלי בעזרת ניסוי שעבד עם דוברי כל השפות האחרות: מושיבים דובר של השפה מול מסך מחשב שבו זזה דמות של קוף והדובר אמור לומר לאיזה כיוון הוא זז. דובר פירהה סירב לשתף פעולה והחוקר, שלא ידע את השפה, פנה לאוורט כדי שיעזור לו:

– "אולי תבקש ממנו שיצביע לכיוון שאליו הלך הקוף?"

– "הם לא מצביעים. ואין להם מילים ל'שמאל' ול'ימין'. הם מדברים על כיוונים במונחים מוחלטים – 'במעלה הנהר', 'במורד הנהר', 'אל תוך היער', 'מתוך היער'."

אוורט שאל את האיש אם הקוף הולך במעלה הנהר או במורד הנהר.

– "קופים הולכים אל הג׳ונגל", ענה האיש.

מעניין אם מישהו ניסה לבדוק אם בני פירהה לא הטריחו את עצמם בהמצאת מילים מיותרות כמו "שמאלה" ו"ימינה" בגלל סיבות תרבותיות לפי התיאור של אוורט או שאולי יש לכולם אותו גן שגורם לבעיה הזאת שיש לי.

מישהו כתב משום־מה ערך על גן העיר בוויקיפדיה הפולנית. באנגלית עדיין אין, אבל בפולנית יש – הידד! הדבר המוזר הנוסף הוא שהוא כתב את השם ככה: "Gan HaYir". זה נראה לי כמו טעות, אז חיפשתי עוד בגוגל, ומה אתם יודעים – אומנם נפוץ לכתוב "Gan Hair" אבל יש לא מעט מופעים גם לכתיב המשונה עם Y.

אני מנחש שהסיבה לכך היא שיש ישראלים שחוששים שיבטאו את זה "הַיִיר", כמו המילה האנגלית לשֵׂעָר, אבל עדיין הייתי מעדיף לכתוב Ha-ir במקום לדחוף לשם אות Y מוזרה ומיותרת.

דומה לזה הכתיב הלועזי המשונה Knesset. אין שום סיבה בדקדוק העברי להכפיל את ה־s, אבל כנראה זה נוצר כדי שאנגלים ואיטלקים לא יגידו "כְּנֶזֶת". ה־s מוכפלת בעוד הרבה שפות שנכתבות באלפבית לטיני, גם כאלה שבהן s לא נשמעת כמו z. גם לרוסית מתעתקים Кнессет – גלגול של מוזרות מאנגלית. אבל בבולגרית, שנכתבת באותו אלפבית כמו רוסית, כותבים s אחת וגם בגאורגית וביוונית.

לבסוף, נדבר על שני חברי כנסת ידועים שכותבים את שמם בלועזית בצורה משונה: במקרה Meir Sheetrit הסיבה די ברורה, אבל למה יש t כפול אצל Moshe Sharett?