ארכיונים עבור קטגוריה: רכבת ישראל

לו הייתי ראש ממשלה, הייתי שולל את רישיון הנהיגה של כל הבאים:

  • שר התחבורה וכל עובדי משרד התחבורה;
  • שר התשתיות וכל עובדי המחלקות שעוסקות בתחבורה במשרד התשתיות;
  • ראשי רשויות מקומיות וכל עובדי הרשויות מקומיות;
  • כל העובדים של החברה הלאומית לדרכים, אל על, נתב״ג, רשות הנמלים ורכבת ישראל;
  • כל העובדים והמנהלים של אגד, דן, מטרופולין, נתיב אקספרס ושאר חברות האוטובוסים בישראל (למעט נהגי האוטובוסים);
  • עצמי.

יוצא דופן מכל הנ״ל – נהגי משאיות; את הנהגים שמסיעים אנשים בכל המקומות הייתי מפטר עם הסכם פיצויים הוגן ומסדר להם עבודה בתור נהגי מוניות.

למה? כדי שכולם ייסעו בתחבורה ציבורית, יֵדעו איך זה ויעשו משהו כדי שזה לא יהיה כזה עינוי; אם לא למען האזרחים שהם אמורים לשרת, אז לפחות למען עצמם. (זה מתקשר למושג "אכילת מזון כלבים", שכתבתי עליו לא מזמן.)


חג שמח.

השר ישראל כץ חוזר לזירה:

בעניין תחבורה ציבורית בשבת, מאמץ כץ את הקו של מופז, שהתנגד באופן נחרץ לשינוי הסטטוס-קוו, לפיו אסורה כיום הפעלת תחבורה ציבורית בשבתות. "אפשר להסתדר בלי תחבורה ציבורית בשבת, בגלל שיש כיום גמישות רבה", אמר השר. "באופן כללי, אני מתנגד לשינוי כזה, במיוחד בתקופה כזו – יש את האיום האיראני, יש משבר כלכלי. לא צריך גם מלחמה בענייני דת ומדינה". (מקור: תכנית שר התחבורה: 110 מיליארד לתשתית, ynet, שחר הזלקורן, הדגשה שלי.)

שר התחבורה ישראל כץ מתנגד להנהגת תחבורה ציבורית בשבת בגלל האיום האיראני.

נו טוב, אני חייב להודות שזה טיפ-טיפה פחות טיפשי מלומר שאווזים אינם בעלי חיים.

פעם קראתי באחד העיתונים כתבה על היחס של הורים שעלו מרוסיה לבתי הספר שילדיהם הולכים אליהם בישראל. אימא אחת אמרה: "בית הספר שבני הולך אליו נחמד מאוד, אבל יש לו בעיה: לא לומדים שם."

זמן מה אחרי זה נסעתי ברכבת וישבה לידי אישה צברית כבת חמישים. כנראה עובדת משרד החינוך או משהו בסגנון. ישבה ודיברה בטלפון על ישיבה שהיא הייתה נוכחת בה בנושא חינוך:

"… אז מה שיורי שטרן עושה זה לקדם את המורים של מופת בבתי ספר בארץ וההישגים של התלמידים השתפרו מאוד. ותראי, יש פה בעיה: המורים האלה אוהבים מאוד את מה שהם עושים וחוץ מזה הם כנראה באמת יודעים מתמטיקה."

אני קיבלתי את הרושם שהיא חשבה שזאת בעיה.

כמו שנוהגים לומר ברוסיה, היום יורי שטרן היה בן שישים. לצערי הרב הוא נפטר ב-2007. אני לא מכיר שום חבר כנסת שמכהן היום ושבאמת אכפת לו ממה שילדים לומדים בבתי הספר. הקוראים הקבועים של הבלוג הזה גם יודעים שחיפשתי כאלה.

לא, חברי הכנסת שלנו עוסקים בתקציבים, בתכניות ניהול, ובשאלה האם לצייר או לא לצייר את הקו הירוק בספרי גאוגרפיה. ובינתיים בוגרי בתי הספר שלנו – כמעט כולם – לא יודעים לקרוא ולכתוב בשום שפה, לא יודעים מה גילה ג'ורדנו ברונו, ולא יודעים מי כתב את "סוסתי" או את "עלובי החיים". אבל אל תדאגו, בקרוב תהיה שביתה בבתי הספר ויעלו את המשכורת למורים בכמה שקלים, אז זה בטח יפתור גם את הבעיות האלה.

ירדתי מהרכבת וראיתי חייל. הייתה לו כומתה בכותפת. אז בדקתי אם גם לי יש.

לא מתו בי אינסטינקטים מוזרים.

חיילים משועשעים דנים – על מי חלה האחריות על איחורים ברכבת? האם הרכבת אשמה, או שצריך להתכונן יותר טוב לנסיעה, ומה זה בכלל משנה?! ואז שורת המחץ:

— "אם היית בודק באינטרנט את לוח הרכבות, לא היית מסתבך עם ההחלפות ולא היית מפסיד מלא זמן!"

— "אבל מה היה מצחיק בזה?"


לא, הדר, לא אני אמרתי את זה.