ארכיונים עבור קטגוריה: רכבת קלה

התשדיר התורן בסדרה הוותיקה „קול ישראל – הפרסום ברדיו עובד” משתמש בססמה הבאה: „ויראלי? לא נראה לי”.

קריינות בקול ישראל חייבת להיות לפי הגייה תקנית, אז הקריין אומר: „וירָאלי? לא נראֶה לי”. כמובן, זה דופק לגמרי את כוונת הקופירייטר, שכנראה רצה חרוז: „וירָאלי? לא נראָה לי”. למעשה, הקופירייטר כנראה גם רצה שהאל״ף בשתי המילים לא באמת תישמע, כלומר משהו כמו „וירָאלי? לא נירָה לי”. כי בינינו, מי צריך את הסותם הסדקי המציק הזה. (סתם.)

כמובן, ההחלטה הנכונה הייתה אמורה להיות פשוט לפסול את כל הססמה ולחפש משהו אחר, אבל מישהו בתהליך ההכנה לשידור לא עשה את מה שהיה צריך לעשות והתשדיר יצא לאוויר.

זה דומה מאוד לססמה „בשבילי בכל אופן רק נורופן”, שכתבתי עליה פעם.

עוד דוגמה היא הכיתוב בשלטים שהוצבו לכבוד בניית הרכבת הקלה בגוש־דן: „קשֶה עכשיו – קלָה אחר כך”. אני בכנות מקווה שמי שחשב שניקוד יציל את הססמה העלובה הזאת כבר מצא עבודה בתחום אחר.

קשה עכשיו – קלה אחר כך. סגול באות ש, קמץ באות ל.

אבוי.

פרסומאי, זכור: לא מצליח למצוא חרוז אמתי? מצא ססמה בלי חרוז. היא תהיה טובה לאין־ערוך מססמה עם חרוז צולע.

לא נראה לי שנחוץ שאסביר למישהו למה ההגייה התקנית היא „נראֶה לי” ולא „נראָה לי”, אבל כן אציין שעבורי החריגה הזאת מהתקן היא לא סתם סיבה לתקן למישהו את הדקדוק (תתפלאו, אבל אני לא באמת עושה את זה הרבה), אלא ממש חוסר־בהירות: האם פעם לא נראה לו ועכשיו כן נראה לו? (באמת.)

קרונות הרכבת הקלה חונים ליד ביתי. ביום רביעי בערב היא יצאה לנסיעת מבחן. המסילה כנראה עוד לא מחושמלת, אז את הקרון גררה איזו מכונה שבלטה בכיעורה בהשוואה אליו.

הקרון, שליד אותה המכונה נראה כמו חללית, נסע לאט־לאט ואחריו צעדו לאט־לאט עובדים באפודים זוהרים.

ואני צפיתי בהם מהפקק שנוצר בגלל כל זה.

יש על זה כתבה בוויינט עם צילומים מהרגעים ההיסטוריים – הרכבת הקלה בירושלים – ועכשיו בתנועה. שימו לב היטב לדברי יאיר מעיין בסרט שם וחִשְׁבוּ – מדוע אני סבור שלמרות הבטחתו, הרכבת לא תיפתח באופן מלא בשנת 2010. (רמז.)

חוץ מזה, כתבת הווידאו של ויינט ממש לא מעבירה את התחושה שהייתה לי כשראיתי את הקרון זז. מזל שטרקובסקי כבר עשה סרט הרבה יותר מוצלח על זה:

האתר של סיטיפס, החברה שמקימה את הרכבת הקלה בירושלים מציג איזה פתיח פלאש מיותר וכתוב שם ENTER, כניסה ו-دخول. אם לוחצים על כל אחת מהמילים האלו, מקבלים מסך שכתוב בו פעמיים המשפט The system cannot find the file specified.

זה בפיירפוקס, כמובן. אבל במיקרוסופט אינטרנט אקספלורר לא רואים אפילו את סרטון הפלאש.

ובדיקת נחיתות בנתב"ג גם לא עובדת מי יודע מה במיקרוסופט אינטרנט אקספלורר.

כשחושבים על זה קצת, הדבר שבו הכי מעוניינים האנשים שמתחזקים את האתרים המקולקלים האלה, זה שהלקוחות שלהם לא ישדרגו את המחשבים שלהם וימשיכו לחיות באשליה שהאתרים שלהם "עובדים", אף על פי שהם לא עובדים בשום דפדפן משנת 2009.

לא באמת נעים לצעוק "אמרנו לכם", אבל מתבקש.

סוף סוף זה הגיע. בסוף עוד תגיע השפיות וכל האתרים יעבדו בכל הדפדפנים. תגיע?

אין לי במי לבחור לראשות עיריית ירושלים.

פורוש יורד די מהר מהפרק, לא סתם "כי הוא חרדי וירושלים כבר התחרדה יותר מדי", אלא כי באמת לא נראה לי שהוא מבין מה צריכים זוגות חילוניים צעירים וסטודנטים.

ניר ברקת היה בהיי־טק, אבל זו לא ערובה לכך שיהיה ראש עיר טוב. הוא מגעיל אותי קודם כול כי הוא שקרן: הוא אומר שהוא על מפלגתי, אבל בעצם הוא איש קדימה. גם אם לא היה מדובר במפלגה שאני מתנגד לה, זה היה מסריח.

חוץ מזה הוא טמבל:

"גם הקו הראשון, שבו תהיה הכי הרבה תנועה, לא מצדיק את עצמו", אומר ברקת. "הקווים האחרים בכלל לא רווחיים. הרכבת לא מגיעה לקמפוסים ולעיר העתיקה, והחרדים לא ייסעו בה מפני שהיא מעורבת. למה שלא ייקחו את מסלול הרכבת ויריצו עליו אוטובוסים, שהם הרבה יותר זולים? על נושא הביטחון אני לא אוהב לדבר, אבל מבחינת ביטחון יש בעיות קשות עם פסי רכבת. לאוטובוסים עם גלגלים יש יותר גמישות". (הרכבת הקלה בירושלים: תחושה של כישלון, שרה ליבוביץ-דר, nrg-מעריב, 20/9/2008)

אני מבין שהוא רוצה להתחנף לתושבים שסובלים מעבודות הבניין של הרכבת, ובמיוחד לסוחרי רחוב יפו, אבל אמור להיות גבול לשטויות שאפשר לומר בריאיון עיתונאי אחד. הרכבת הקלה מגיעה למרחק הליכה של דקה מהעיר העתיקה וחמש דקות מגבעת רם. רק מיעוט קטן של חרדים מקפיד על הפרדה בתחבורה ציבורית (הגם שהמיעוט הזה די קולני). לגבי "הרצת אוטובוסים במקום רכבת" הוא לא מקורי: בחיפה כבר, איך נאמר, עשו לו טובה וחשבו על זה קודם. בנוסף, מוזר לי לתמוך במועמד לראשות עיריית ירושלים ש"לא אוהב" לדבר על ביטחון – זה אנושי, אבל ממועמד לתפקיד כזה יש ציפיות אחרות. ושיא הטמטום הוא שקשה לי להבין איך ה"גמישות" של האוטובוס עם הגלגלים אמורה לעזור לו להיות יותר טוב לביטחון. (וכאן מגיעה גם שאלה טובה של הדר: אם לאוטובוס יש גלגלים, מה יש לרכבת?)

נשאר גאידמק. הוא גר כמה שנים ברוסיה ובצרפת ואולי הוא יודע מה טוב ברכבת עירונית. אבל הוא מדבר שטויות על מצעד הגאווה ולא יודע עברית וגם נראה שהוא מתעניין בכדורגל יותר מאשר בעזרה לזוגות צעירים למצוא דירה בעיר.

אז בכל זאת לא גאידמק.

אין לי גם רשימה שבה אני יכול לתמוך למועצת העיר. אם אני פוסל את כל המועמדים הנ״ל, לא מתאים שאצביע לרשימות שלהם. תהיה כנראה רשימת ליכוד, אבל אני לא מצביע לה, כי יש יותר מדי סיבות לכך שידי לא תיגע בפתק של מחל בשום מערכת בחירות אי־פעם. יש את הירוקים, אבל כפי שכתבתי כבר כמה פעמים, המצע של הירוקים אומר שצריך להפסיק לעודד "הגירה" לישראל. עדיין לא הצלחתי לקבל תשובה ברורה על פשר הסעיף הזה מהדס שכנאי ממפלגת הירוקים הארצית, אז ניסיתי לקבל אותה מאיש הירוקים בירושלים, יונתן אייקנבאום. הנה תשובתו כלשונה: "שלום עמיר, הטיפול, הוא טיפול בסעיף הזה."

אני לא יכול לנהוג איפה ואיפה: הרי פסלתי את גאידמק כי הוא לא יודע עברית, אז אצטרך לפסול מאותה הסיבה גם את הירוקים. נראה שמה שנותר לי זה להצביע מרצ, פשוט כי פסלתי את כל השאר וברמה העירונית יש דווקא סיכוי שהם יעשו דברים שאני לא אתבייש בהם. כמובן שהירוקים עוד יכולים לנסות לשכנע אותי להצביע להם בכך שיבטלו את הסעיף במצעם שאומר שאני "סובסידיה מיושנת", אבל איכשהו אני לא רואה את זה קורה בקרוב.

אם ירצה השם, בבחירות הבאות עוד אגור בירושלים, ואז כנראה אצטרך להתמודד בעצמי.