ארכיונים עבור קטגוריה: רוסית

שירות לציבור: שם המשפחה של האזרח הישראלי שעצור בנסיבות לא ברורות במצרים הוא Pshe-neetch-ni-kov. ברוסית: Пшени́чников. בעברית מנוקדת: פְּשֵׁנִ֫יצְ׳נִיקוֹב.

אם אתם מכירים אנשים שעובדים בטלוויזיה וברדיו, אנא העבירו להם את זה. ברור לי שזה שם ארוך ומשונה לישראלים, אבל כמה קשה למצוא חבר שיודע רוסית ולשאול אותו לפני שמקריאים אותו בשידור?

יש ברוסיה איזו מכללה פרטית למנהל עסקים. היא פתחה איזה קורס למנהיגוּת, שלטענתה חדשני מאוד. מסוג הדברים שממש לא מדברים אליי, אבל מעניינים אנשים מסוימים; שֶיבושם להם.

אני מספר את זה, כי המכללה הזאת עלתה לכותרות ברוסיה בגלל סעיף בדרישות הקבלה לקורס הזה: כתוב שם במפורש שהמודעה פונה לנשים ולגברים כאחד, אבל רק לבעלי „נטייה מינית מסורתית”. ככה אומרים ברוסית „סטרייטים”. בהתאם, על הומואים ולסביות אומרים ברוסיה שיש להם „נטייה מינית בלתי־מסורתית”.

תגובת המכללה למחאות ארגוני ההומואים רוסיה הייתה זאת: „זאת אינה אפליה. זה פשוט ביטוי לערכים של המכללה שלנו; אנחנו מאמינים שגברים צריכים להיות גברים ונשים צריכות להיות נשים.”


פחות או יותר כל העולם מתקדם בעשורים האחרונים בהשוואת הזכויות של בעלי כל הנטיות המיניות. ורק רוסיה השתגעה בקטע הזה בשנים האחרונות ורצה מהר־מהר אחורה. מצד אחד, אחד החוקים הראשונים שבוטלו לאחר קריסת ברית המועצות הוא החוק שהגדיר משכב זכר כעברה פלילית.

ומצד שני, המשטרה הרוסית מפזרת באלימות כל ניסיון לערוך מצעד גאווה, והיא גם נעזרת בקבוצות של מתנדבים שקוראים לעצמם „נוצרים” ושהתברכו באגרופים ובשרירים ומחפשים על מי להתאמן. ממשלת מחוז קרסנוירסק הוציאה תשדיר שירות נגד סמים שאומר „כל הנרקומנים הומואים”. תראו את הסרטון; לא צריך לדעת הרבה רוסית בשביל להבין אותו.

מספר רשויות מקומיות חוקקו חוקים שאוסרים „תעמולה של הומוסקסואליות”. הרשות הבולטת ביותר שעשתה את זה היא עיריית סנקט־פטרבורג, העיר השנייה בחשיבותה ברוסיה; גם במועצת העיר מוסקווה זה כבר נדון. אחד מתשדירי התעמולה בעד פוטין בבחירות האחרונות לנשיאות הפחיד את הבוחרים והראה שאם ייבחר מישהו אחר, חברת הגז הלאומיות תימכר לאמריקה, מחבלים צ׳צ׳נים ישתלטו על מחצית מהמדינה – ובכל מקום ייערכו מצעדי גאווה.

אם נחזור רגע אחורה, עצם השימוש בביטויים „נטייה מסורתית” ו„נטייה בלתי־מסורתית” הזוי ומרגיז. ותשמעו, אני מקווה מאוד שאתם מכירים אותי ויודעים שאני ממש לא חובב חַרְתָּה שמאלנית פוליטיקלי־קורקטית, אבל זה נראה לי כמו דוגמה די טובה לאיך עצם השימוש במילים לתיאור של דבר מסוים קשור לתפיסה של אותו הדבר בעיני הציבור. ואפילו אם אתם ספקנים בקשר להשפעה החברתית שלהם – גם אני ספקן! – נדמה לי שרוב האנשים יסכימו שזאת דוגמה נהדרת למושג „דעה קדומה”.


במשך המון זמן לא רציתי לחשוב ככה, הדחקתי את זה, חשבתי, שאם מתעלמים מהממשלה הדפוקה שלה, רוסיה היא מדינה תרבותית ומתקדמת. אבל הסיפור עם ההתבטאויות ההזויות של ח״כ אנסטסיה מיכאלי מלפני מספר חודשים גרמו לי לדבר על זה עם כמה ידידים הומואים, ונחרדתי. מסתבר שלפחות חלק מהם מרגישים כבר מזמן בכך שרוסים בכלל וישראלים דוברי רוסית בפרט, הם שונאי הומואים גדולים.

אז מה אני יכול לעשות? לא הרבה חוץ מלומר שאני מצטער; ממש־ממש מצטער בשם העדה שלי ובשם המדינה שבה נולדתי. אני מתבייש שככה אנחנו נראים בעיניכם, ומודה שכנראה יש לכם סיבה לחשוב ככה. לא כולנו כאלה: אני תומך גדול בשוויון זכויות לבעלי כל הנטיות והזהויות המיניות וביחס נורמלי כלפיהם. ככל שרוסיה נסוגה בנושא, ככה אני מתקדם. אני גם מכיר אישית עוד רוסים ברוסיה ועוד דוברי רוסית בישראל שחושבים כמוני. למשל, לפני מספר חודשים הסרתי מוויקיפדיה הרוסית את כל המופעים של צירופי המילים „נטייה מינית (בלתי־)מסורתית”, ואני שמח לומר, שאף־על־פי שהם נפוצים מאוד ברוב אמצעי התקשורת ברוסית, הם הופיעו יחסית מעט בוויקיפדיה; אין לי דרך קלה לבדוק את זה, אבל אני חושד שיש בוויקיפדיה הרוסית עוד מישהו שלא אוהב אותם ודואג לכך שהם לא יופיעו בה הרבה.

אז זהו. אני שוב ושוב מצטער על כך שאנשים שמדברים בשפה שלי נראים לידידיי ההומואים מאיימים ומפגרים. אנא סלחו לנו, ועד כמה שאתם יכולים, אל תתביישו לחנך אותנו. תודה, ושוב סליחה.

מה הייתם עושים אילולא תרגמתי לכם רשומות מבלוגים ברוסית?

ידידי סלוויק איבנוב מאוֹסֶטְיָה מציע פתרון לזה ולעוד מספר בעיות חברתיות של מסעדות: כשחברים באים לאכול במסעדה, כולם מוציאים את הטלפונים הניידים שלהם ושמים אותם בערֵמה בצד. הראשון שמוציא את הטלפון שלו מהערֵמה, לא משנה מאיזו סיבה, משלם על כולם. אם כל הסועדים עמדו בפיתוי ולא דיברו, לא צילמו את המנות, לא קיבלו אס־אם־אס ודואר, לא השוויצו בשדרוג שהם עשו בעצמם לאנדרואיד ולא בדקו מה קורה בטוויטר, פייסבוק, ו־ynet, כל אחד משלם על עצמו.

זה פותר את בעיית החשבון, את בעיית חוסר־הנימוס שבקריאת דוא״ל תוך כדי ארוחה עם חברים – משהו שגם אני חוטא בו הרבה, ואת בעיית ההשווצה בטלפונים.


סלוויק איבנוב דובר רוסית ויודע גם אנגלית, בולגרית, אספרנטו ואוֹסֶטִית – שפה איראנית שמדוברת באזור הקווקז, בין צ׳צ׳נית, גאורגית, צ׳רקסית ורוסית. אף שהוא רוסי, הוא הכותב העיקרי בוויקיפדיה האוֹסֶטִית. הוא גם פעיל בולט למדי בתנועת האספרנטו העולמית. הכינוי שלו באינטרנט – אָמִיקֶצוֹ, „ידידות” באספרנטו. סלוויק ביקר בישראל באוגוסט האחרון בוויקימניה – הכנס העולמי בנושא ויקיפדיה.

את הרעיון למשחק הוא קיבל מבלוג אנגלי, אבל אני קיבלתי אותו ממנו, ואם אתם שואלים אותי, מגניב בהרבה לקבל רעיון כזה מרוסי דובר אספרנטו ואוסטית מאשר מרקדן פֿאנק מקליפורניה.

ברשומה הזאת יש צליל שאנשים עושים כשהם רואים חתול חמוד.


ראיתי בעיתון פרסומת של חנות רהיטים עם הרבה סמלים של מותגים שהיא משווקת. אמרתי לעצמי: „בוא נראה אם אני מוצא פה אותיות ניקוד.” מי שלא יודע, אני קורא בשם „אותיות ניקוד” לתופעה של שימוש בניקוד עברי עם אותיות לועזיות.

ומצאתי:

ÇİLEK ROOM וציור של תות שדה

ÇİLEK ROOM

רשמתי לעצמי להוסיף את זה לאוסף כשאגיע הביתה. הגעתי הביתה וגיליתי שטעיתי: הנקודה למטה היא לא חיריק, אלא ציור מסוגנן של האות הטורקית Ç, שצלילה צ׳, למשל בשם קבוצת הכדורגל Fenerbahçe – פנרבהצ׳ה. אין שום בעיה לצייר אותה ככה בטורקית ומי שיודע טורקית, יבין במה מדובר.


אם נתעלם מהבעיות הפוליטיות שהופיעו לאחרונה, ישראלים מתייחסים אל טורקיה באופן די חיובי: הם אוהבים לנסוע לחופשות בטורקיה, וגם מתעניינים מדי פעם בספורט טורקי. הבעיה היא שישראלים לא יודעים דבר פשוט מאוד ומועיל מאוד על טורקיה – האלפבית. כמובן, אי־אפשר ללמוד את כל השפה הטורקית מהר, אבל לא מזיק לפחות לדעת לבטא את האותיות.

האלפבית הטורקי מבוסס על הלטיני, אבל יש בו כמה התאמות שחלקן מפתיעות. ישראלים מכירים את האותיות הלטיניות בעיקר דרך השפה האנגלית, שמשתמשת בהן בדרך מוזרה ובלתי־עקבית במיוחד, ולכן כשהם מנסים לקרוא שמות טורקיים, הם עושים טעויות מביכות. למשל, עיתונאים ישראלים עדיין קוראים לראש ממשלת טורקיה מדי פעם „ארדוגן” במקום „ארדואן” (Erdoğan); כשנתפס מנהיג המחבלים הכורדים עבדולה אוג׳לן (Öcalan), העיתונאים כינוהו „אוקלן” או „אוצ׳לן”; וכשישראלים מחפשים רחוב באיסטנבול, הם אומרים „קאדסי” במקום „ג׳אדסי” (Caddesi).

מעבר להגייה נכונה, יש לזה גם משמעויות מעשיות. למשל, ידיד ישראלי שלח לי פעם דואר אלקטרוני ממחשב שהיה במלון אוֹל־אִינְקְלוּזִיב שהוא שהה בו. המכתב לא הגיע, כי הוא השתמש במקלדת טורקית, לא שם לב לכך שבטורקית יש הבדל בין I עם נקודה ובלי נקודה וכתב amır במקום amir (זה היה לפני ימי הג׳ימייל). בגלל זה הנקודה מעל האות İ בשם ÇİLEK היא חלק חיוני מהאות ולא רק קישוט.

אז הנה לשימושכם מדריך מזערי ופשוט לדברים שאתם צריכים לדעת על האלפבית הטורקי:

A – תמיד אָה.

C – תמיד ג׳, כמו בשם ג׳ורג׳. לא ק, אל ס, לא צ׳, אלא רק ג׳.

Ç – תמיד צ׳.

E – אֶה, לעולם לא אִי.

G – תמיד ג.

Ğ – זאת אולי האות הבעייתית ביותר, כי כל ספר על טורקית מתאר אותה אחרת. מה שבטוח הוא שזה לא ג. בדרך כלל זה משהו כמו א או ע או ה. העיקר – לזכור שזה לא ג.

I בלי נקודה, וגם אות קטנה: ı. זה צליל שבלתי־אפשרי לכתוב בעברית. זה קצת דומה ל־e במילה האנגלית boxes. זה גם הצליל שחלק מהאנשים עושים כשהם רואים תמונה של חתול חמוד:

חתול שוכב על שמיכה

בטורקית Iııııııı. ברוסית, ыыыыыыы. ובעברית אין איך לכתוב את זה.

İ, וגם אות קטנה: i. זה יותר דומה לחיריק העברי. כאמור, הדבר העיקרי שצריך לדעת על זה הוא שמדובר באות נפרדת ולשים לב לזה כשמקלידים במקלדת טורקית.

J – תמיד ז׳ כמו בז׳בוטינסקי.

Ö – עוד צליל שאי־אפשר לכתוב בעברית. זה כמו לומר אוֹ ולמתוח את השפתיים קדימה.

Ş – תמיד ש.

Ü – הצליל האחרון שקשה לכתוב בעברית. זה כמו לומר אוּ ולמתוח את השפתיים קדימה.


אז זהו – תלמדו ותעשו פחות פאדיחות. אם אתם מכירים עיתונאים, תפנו אותם לרשומה הזאת, כדי שגם הם יעשו פחות פאדיחות. מה שעוד יותר טוב, תפנו אותם לדף כללים לתעתיק מטורקית בוויקיפדיה; הוא לא מושלם, ואי־אפשר לעולם לכתוב כללי תעתיק מושלמים, אבל עדיף לדבוק בו מלתעתק טורקית – וכל שפה אחרת – על סמך הרגלים מאנגלית.

יש סיכוי טוב ששמעתם שב„שפה האסקימואית” יש הרבה מאוד מילים לשלג, כי, כביכול, איפה שהאסקימואים גרים יש המון שלג והם צריכים הרבה מילים כדי לתאר את כל הסוגים שלו. זה לא ממש נכון, ובוויקיפדיה האנגלית אפילו נכתב על זה הערך Eskimo words for snow.

אבל זה כן נכון לגבי השפה הרוסית ומילים לשיטות לזייף בחירות.

ביום ראשון התקיימו ברוסיה בחירות לפרלמנט. התוצאות שלהן לא מעניינות איש – לכולם ברור שהן מזויפות לגמרי. אבל כן מעניין לשים לב למילים השונות לתיאור הזיופים:

  • вброс‏ (vbros) – זריקה לתוך הקלפי של פתקי הצבעה מרובים לטובת אחת המפלגות, בדרך כלל מפלגת השלטון. באנגלית זה נקרא ballot stuffing, אבל ברוסית זו מילה אחת קצרה. היא כנראה חדשה, כי היא לא מופיעה במילון משנת 1958.
  • „משאב מנהלי” (административный ресурс) – זה לא ברור בלי הסבר, אבל כל רוסי יודע שצירוף המילים הזה אומר „שימוש במשאבים של רשות מקומית – עובדים, רכב, כספים, קווי אספקה – לשם הטיית בחירות באותו אזור בחירה לטובת ראש הרשות”. זה, כמובן, בלתי־חוקי, אבל למי אכפת.
  • „קרוסלה” (карусель) – הצבעה מרובה על־ידי אנשים שמותר להם להצביע מחוץ לאזור מגוריהם. זה בערך כמו „קולות החיילים”, רק שבארץ מאיימים על חייל שיצביע פעמיים במשפט וברוסיה אפילו לא מנסים לעקוב אחרי הצבעות חוזרות. ואם זה לא מספיק, אז הם מגיעים לקלפיות באוטובוסים מסודרים. משאב מנהלי, זוכרים? לשם הייעול הם גם מקבלים את פתק הצבעה מלא (ברוסיה צריך לסמן את המפלגה שמצביעים בעדה) ומכניסים אותו לקלפי ומוציאים החוצה פתק חדש שממולא בדרך למקום ההצבעה הבא.
  • „קַטָּר” (כמו של רכבת, паровоз) הוא פוליטיקאי בכיר ברמה ארצית שרץ ברשימה של מפלגה כלשהי בבחירות מקומיות במקום נידח, כדי לעשות יחסי ציבור ומיד אחרי „חוזר” לפוליטיקה ארצית. זה בערך כמו שסילבן שלום, בעודו שר וחבר כנסת, יתמודד לראשות עיריית אור־עקיבא ומיד „יפנה את מקומו לדור הצעיר” – ויעשה את זה בעוד חמש עשרה רשויות.

אתם אולי חושבים שהדמוקרטיה בישראל דפוקה. כן, היא דפוקה, אבל עוד יש לנו לאן להידרדר.