ארכיונים עבור קטגוריה: ערבית

אני לא רוצה לרדת מהארץ למרות שיש לי המון סיבות לרדת מהארץ.

אני לא רוצה לרדת מהארץ, למרות שהתחבורה הציבורית פה ממש גרועה, והתחבורה הציבורית בפראג, בברלין, ובמוסקווה ממש טובה.

למרות שכמעט כל העיתונאים שכותבים בעברית עושים כמות עצומה של שגיאות בכתיב ובניסוח והעורכים הלשוניים לא מתקנים את זה, ובארצות שמכבדות את עצמן, מי שלא מסוגל לנסח משפט בלי שגיאות לא מתקבל לעבודה בעיתונים.

למרות שעיתונים בישראל לא נוהגים להעסיק בודקי עובדות.

למרות שמערכת החינוך בארץ בנויה על התפיסה שלפיה בית ספר הוא בעיקר מקום שבו„מורים” משגיחים על ילדים בזמן שההורים בעבודה, ובארצות שמכבדות את עצמן בית ספר הוא מקום שבו ילדים לומדים דברים.

למרות שלרוב ההורים שאני מכיר זה לא ממש מפריע.

למרות שלא ממש מלמדים בבתי ספר בארץ קרוא וכתוב. שלא לדבר על דברים כמו גאוגרפיה, ביולוגיה או ערבית.

למרות שנהגי המוניות פה רמאים גסי רוח.

למרות שקבלת שירותים מרשויות ממשלתיות בישראל כרוכה בבזבוז זמן, בתורים, בניסיונות חוזרים ונשנים להבין נהלים חסרי היגיון ובצורך להתעמת עם פקידים, שרבים מהם גסי רוח ורמאים. בערך כמו נהגי המוניות. ממש לא כולם, למען ההגינות, אבל אם אני מתפלא כשאני כן מקבל שירות טוב, משהו פה לא בסדר.

למרות שאנשים שגרו פה במשך כמה דורות לפני שקמה המדינה הזאת בצורתה הנוכחית סובלים מהפקידים האלה עוד יותר.

למרות שעל אף ההכנסה הקבועה והגבוהה יחסית שאני מקבל, אין לי מושג מתי תהיה לי אפשרות לקנות פה דירה, אבל הייתי יכול לקנות דירה במונטראול. אגב, גם במונטראול התחבורה הציבורית די טובה.

למרות שאני לא מרגיש שום חיבור לאנשים שיוצאים לרחובות כדי להביע את חוסר שביעות הרצון שלהם מזה. ניסיתי לגרום לעצמי להיות מחובר אליהם, באמת שניסיתי, ולא הצלחתי.

למרות שאנשי הביטחון בשדה התעופה הבין־לאומי הגדול של ישראל מתעללים בלי שום סיבה טובה בערבים, בפינים ובאמריקאים, וגם בי.

למרות שמפלגות וארגונים ישראליים שאומרים שהם תומכים בזכויות אדם, תומכים גם בגירוש של עשרות אלפי אנשים מבתיהם, בידיעה שמדובר בהפרת זכויות אדם.

למרות שמפלגות וארגונים ישראליים שמתנגדים לגירוש כזה, תומכים באפליה נגד אנשים שאינם גברים הטרוסקסואלים יהודים אורתודוקסים, או מעמידים פנים שהם כאלה.

או במילים אחרות, למרות שבבחירות הקרובות אני אצטרך להחליט אם להצביע בעד מפלגה שפוגעת בחברים הערבים, ההומואים, הרפורמיים, הקונסרבטיביים והמשיחיים שלי, או בעד מפלגה שפוגעת בחברים המתנחלים שלי. למרות שהמתנחלים הם רק קבוצה אחת, למרות שהם עוברים על החוק הבין־לאומי ולמרות שאורח החיים שלהם שונה למדי מאורח החיים שלי, הם אנשים טובים מאוד, ואני לא רוצה לפגוע בהם.

ולמרות שממילא שיטת הבחירות במדינה הזאת מיושנת ולא מתאימה לה.

למרות שכדי להתחתן, הייתי צריך לשלם אגרה גם למועצה הדתית וגם למשרד הפנים. למרות שהפקידה במועצה הדתית ניסתה, סתם מתוך שעמום, לפסול את תעודת הגיור שלי, שאושרה על־ידי חמישה רבנים, וגם על־ידי משרד הפנים והמשרד לענייני דת.

למרות שיש כאן משרד לענייני דת. לענייני פֿאקינג דת.

ולמרות שלא מעט מהחברים שלי עברו לארצות הברית, לקנדה, לאוסטרליה, לאנגליה, לגרמניה, לספרד ולארצות אחרות וחיים שם לכאורה טוב.

אני לא רוצה לרדת מהארץ, ולא מבין את האנשים שכן.

לא מבין את האנשים שכשהם היו אתי בצבא, הם אמרו שמיד אחרי השחרור הם עוזבים.

לא מבין את האנשים שמצפים שאזדהה עם זה.

לא מבין את האנשים שמתפלאים שאין לי דרכון רוסי ואומרים לי שאני פראייר שלא שמרתי עליו. אני ממילא לא יכולתי לשמור עליו, וזה לא ממש מפריע לי.

לא מבין את האנשים שמספרים בגאווה בפייסבוק שהם השיגו אזרחות אוסטרלית או אנגלית.

זאת לא ציונות, לא גאווה לאומית, לא דתיוּת, לא הטפה ולא התנשאות על „נפולת של נמושות”. אני מאמין גדול בזכותם של כל האנשים לגור איפה שהם רוצים. אני כן מתגעגע קצת לכמה מהחברים הטובים שעזבו, אבל זה לא העניין. אני פשוט לא מזדהה עם התחושות שלהם, ולא מבין למה מצפים ממני שאזדהה אתם.

בואו ונקרא לזה „שגרה”.

אולי כבר ראיתם את חומוס פיירפוקס, אבל ברשומה הזאת יש תוספות על דברים, שהתרחשו בזמן שהייתי בנסיעת עבודה להודו:

a plate of home-made hummus, with seasoning in the shape of Mozilla Firefox logo / צלחת חומוס עם תיבול בצורת הסמל של מוזילה פיירפוקס

موزيلا فايرفوكس حمّص / Mozilla Firefox hummus / מוזילה פיירפוקס חומוס

אני עשיתי את החומוס הזה ואשתי שתחיה תיבלה אותו בפפריקה, כוסברה וכורכום בצורת הסמל של פיירפוקס. המתכון המלא יפורסם בקרוב.

החומוס הופיע אצל עידו קינן ובחשבון הפייסבוק הרשמי של פיירפוקס. בזה האחרון מעל חמשת אלפים אנשים אהבו אותו, מעל שלוש מאות וחמישים שיתפו אותו ומעל ארבע מאות הגיבו.

היו שם בין היתר גם תגובות מטומטמות ומגעילות משונאי ישראל, כגון „הוא לא מישראל, הוא מפלסטין”, „עכשיו שראיתי שישראל קשורה לפיירפוקס, אני לא רוצה להשתמש בה יותר” ו„אם שוב אראה שאתם דוחפים את ישראל לקיר שלי, אפסיק לעקוב אחריכם”. זה עצוב מאוד, היות שאחד המפתחים הראשיים של תמיכת פיירפוקס בשפה הערבית הוא ישראלי.

אבל הפיצוי על התגובות המטומטמות האלה הגיע מהר מאוד: חומוס פיירפוקס מצא את דרכו לבלוג על מחשבים בערבית. הערבית שלי חלשה וממש אין לי זמן לתרגם את מה שכתוב שם בצורה מסודרת, אבל כנראה מדובר פשוט באוסף של כמה תמונות מצחיקות בנושא מחשבים ואינטרנט. זה בלוג לא חשוב, ומחבר הרשומה הקטין את איכות התמונה, הוסיף לה את הסמל המכוער של האתר שלו ואת הכיתוב המוזר „Mr. Firefox” וגם לא נתן לי קרדיט כפי דורש רישיון CC-BY-SA, אבל כל זה לא ממש מפריע לי, כי זה אומר שהתמונה מתחילה להסתובב ברשת, למשל בפורום כלשהו בערבית, והופכת לחלק מתרבות האינטרנט. חלק קטן כנראה, אבל גם זה משהו.

כמובן, נעים לי שזה קורה דווקא בערבית ומחמיא לי מאוד שערבים בכלל הבינו שזה חומוס. בקיצור, זו תרומתנו הצנועה לשלום עולמי.

בלוג נוסף שפרסם את התמונה הוא חומוס 101 של שוקי גלילי. זה לכתחילה מחמיא לי להיכנס לבלוג הזה, אבל שוקי הגדיל והוסיף הסבר מפורט למה פיירפוקס הוא סמל של צדק חברתי בדומה לחומוס. קצת קשה לי להסכים עם כל מילה שם, אבל הטענה הכללית נכונה: פיירפוקס הוא דפדפן שמיוצר על־ידי מוסד ללא כוונת רווח שמטרתו ליצור אינטרנט חופשי ופתוח לכולם – לא למען קידום המטרות המסחריות של חברה זו או אחרת, אלא לבני כל המעמדות, לדוברי כל השפות, לתושבי כל הארצות ולמשתמשי כל המכשירים.

אם נמשיך את האסוציאציה של חומוס עם אינטרנט, אפשר לומר שמיקרוסופט אינטרנט אקספלורר זה חומוס מוכן שקונים בסופר, גוגל כרום זה חומוס להכנה מהירה שהתחילו למכור בסופרים לאחרונה, ופיירפוקס זה חומוס שמכינים בבית, אבל אני נסחף פה למחשבה שלא באמת פיתחתי כראוי.

ברשומה הזאת יש סקירה של היכולות של תכנוֹת שונות לכתוב מימין לשמאל. לחלק מהקוראים הדברים המתוארים פה ייראו פשוטים ומוכרים והם לא יבינו למה אני בכלל כותב אותם. אני כותב אותם כי יש הרבה מאוד אנשים שזה לא ברור להם בכלל ואני מקווה להבהיר להם את זה. אם אתם שייכים לקבוצה הראשונה, תוסיפו עוד תובנות; אם אתם שייכים לקבוצה השנייה, ספרו לי אם הצלחתי להקל עליכם את הכתיבה או לפחות להבין למה זה כל־כך קשה.

לשם הפשטות אני מתייחס לשפה העברית, אבל כל מה שאני אומר על עברית נכון גם לערבית ולשפות אחרות שנכתבות מימין לשמאל. צירופי המקשים המוזכרים עובדים במערכת ההפעלה חלונות ואמורים לעבוד גם בלינוקס; אם הם לא עובדים, ספרו לי. אין לי מושג במחשבי אפל, אבל מי שרוצה להוסיף מידע עליהם, מוזמן לכתוב לי.


כולנו מכירים את הבעיה של סימני הפיסוק ש"קופצים" לקצה הלא נכון של השורה כשאנחנו כותבים במחשב, למשל:

רואים איפה סימן השאלה?

אפילו כתבו על זה בעיתון – לחצו להגדלה:

מי הזיז את סימן השאלה, ניר גונטז׳, ידיעות אחרונות

מי הזיז את סימן השאלה, ניר גונטז׳, ידיעות אחרונות

זה קורה כשהתכנה אינה יודעת מהי הכיווניות הכללית של הפִסקה – האם זו פסקה שכתובה מימין לשמאל או משמאל לימין. אפשר לגרום למחשב לדעת את זה על־ידי לחיצה על המקשים Ctrl-Shift – אם לוחצים על אלה בצד הימני של המקלדה, הפסקה תוגדר כפסקה מימין לשמאל, ואם לוחצים על אלה מצד שמאל של המקלדת, הפסקה תוגדר הפסקה משמאל לימין. (כך זה פועל ברוב התכנוֹת; יוצא דופן בולט הוא דפדפן פיירפוקס, שבו זה נעשה באמצעות Ctrl-Shift-X.)

הצרה היא שמה שהלחיצה על המקשים האלה עושה משתנה מתכנה לתכנה. במעבדי תמלילים כגון אופן אופיס או ווֹרד זה מגדיר את כיוון הפסקה הנוכחית, אבל לא של הפסקאות האחרות ומה שחשוב יותר, כשאתם שומרים את המסמך, ההגדרה הזאת נשמרת. שימו לב – זה לא קשור ליישור הטקסט לימין או לשמאל, אלא פעולה נפרדת; הטקסט יכול להיות מיושר לימין, אבל כיווניות הפסקה יכולה להיות משמאל־לימין. עם זאת, פסקה שמוגדרת כפסקה מימין לשמאל תיושר לפי בררת המחדל לימין.

לעומת זאת, בעורכי טקסט פשוט ולא מעוצב, כגון Notepad בחלונות או שדות עריכה בדפדפנים, זה מגדיר את הכיוון של כל הטקסט או של כל הקובץ, ומה שחשוב יותר, הרבה יותר, הוא שכשאתם שומרים את הקובץ, ההגדרה הזאת אינה נשמרת. כלומר, זה משמש רק לתצוגה בעת העריכה. כשתשתלחו את זה לאנשים אחרים ואפילו כשתפתחו את זה מחדש בעצמכם, הכיוון שוב עשוי להיות הפוך. זו אולי הבעיה החמורה ביותר באלגוריתם הדו־כיווני של יוניקוד; אם תמצאו לה פתרון חכם, כתבו לי או למארק דייוויס. (לחכמולוגים – RLE זה לא פתרון חכם.)

כשהמחשב חושב שהפסקה כתובה משמאל לימין, הוא יציב את סימני הפיסוק בקצה הימני שלה, אלא אם כן יש אחרי סימן הפיסוק עוד אותיות עבריות. ישראלים רבים למדו לנצל את התכונה הזאת – הם מוסיפים אחרי סימן הקריאה או סימן השאלה אות עברית, רוב הזמן י, כי היא לכאורה קטנה ולא מפריעה, אבל כמה שהיא קטנה עדיין רואים אותה.

עכשיו דמיינו לעצמכם שאתם יכולים להוסיף את היו״ד הזאת, אבל כך שתהיה לגמרי בלתי־נראית. ובכן, יש דבר כזה. באנגלית זה נקרא Right-to-left mark או בקיצור RLM – "סימן ימין־לשמאל". זהו תו יוניקוד שמבחינת כיווניות הוא אות עברית, אבל לא רואים אותו על המסך. אם כותבים אותו אחרי סימן הפיסוק, סימן הפיסוק יופיע בקצה הנכון של המשפט. השוו בין שלוש האפשרויות הבאות:

1. רואים איפה סימן השאלה?

2. רואים איפה סימן השאלה?י

3. רואים איפה סימן השאלה?‏

האפשרות השלישית היא, כמובן, היפה והנכונה ביותר. וכתבתי אותה בעזרת RLM.

באופן עקרוני היה טוב יותר אילו היה אפשר לגרום למחשב לזכור את כיוון הפסקה, אבל כשאין אפשרות כזאת, תו RLM עושה את העבודה. איך כותבים אותו? בפריסת המקלדת העברית הרגילה של חלונות – Ctrl-] (ההיגיון הוא שזה סוגר ימני, כשם התו). בפריסת המקלדת העברית החדשה, כפי שהיא מסתמנת כיום, מקלידים אותו על־ידי Alt-) (הכוונה ל־Alt הימני). בלינוקס זה יכול להיות שיפט־א, אבל זה משתנה מגרסה לגרסה.

זה אמור להיות הפתרון לסימני הפיסוק שקופצים לקצה הלא־נכון של המשפט כשאתם כותבים עדכונים בפייסבוק או בטוויטר. הבעיה היא שהמתכנתים גם של פייסבוק וגם של טוויטר חושבים שאתם מטומטמים: בשני האתרים, כשתכתבו תו RLM בעדכון שלכם, התו יימחק תוך כדי השמירה. המתכנתים כנראה סבורים שתווים בלתי־נראים הם בעיית אבטחה או משהו כזה, אבל זאת בטח לא סיבה לאסור את השימוש בהם לגמרי. בפייסבוק עוד איכשהו מנסים לנחש אוטומטית את הכיוון של העדכון שלכם, ולא תמיד מצליחים, ובטוויטר אין בכלל שום ניסיון לתמוך בעברית.

מה עושים? עוברים לאידנטי.קא (identi.ca), אתר שדומה לטוויטר, אבל מבוסס על תכנה חופשית ולא אוכל לכם את ה־RLM. אינני מבין מדוע אין נהירה המונית של ישראלים לאידנטי.קא לאור העובדה שהתמיכה בעברית שם טובה הרבה יותר מאשר בטוויטר. אפשר גם לחבר בין חשבון אידנטי.קא לחשבונות בטוויטר ובפייסבוק כך שכל מה שתכתבו באידנטי.קא, יופיע גם שם.


ברשומה הזאת דיברנו על תו הכיווניות הבלתי־נראה, על אחת הבעיות שהוא פותר ועל האתרים שלא מאפשרים שימוש בו. יש עוד בעיות רבות שאפשר לפתור בעוד דרכים, ועליהן נדבר ברשומות הבאות. אם זה משעמם, ספרו לי.

בשלב הזה כולם כנראה כבר שמעו על כך שפורצים פרו־פלסטיניים השחיתו את דפי הפייסבוק של בנק לאומי ושל עוד מספר מוסדות ישראליים.

ههههههههه – ההההההההה – hhhhhhhh וקריקטורה של ליברמן עם צלב קרס על העניבה בתור עדכון בדף הפייסבוק של רכבת ישראל

ههههههههه – ההההההההה – hhhhhhhh

בערבית חוזרים שם על האות ه‍, שנראית שונה מאוד בתחילת המילה, באמצעה ובסופה. המקבילה העברית שלה היא האות ה׳, והמקבילה הלטינית היא h; ככה דוברי ערבית כותבים צחוק ברשת. אצלנו זה ח׳, אצלם זה ה׳. תמר עילם־גינדיון בדיוק כתבה לא מזמן על צחוק ברשת בשפות שונות, והרי לנו הדגמה חמודה.

כמובן, הכותבים הניחו שאם בערבית מספיק לכתוב את העיצור ه‍ בלי לנקד, מספיק גם בלטינית לכתוב רק את העיצור hhh ולא hahaha. ויותר מזה, הם הניחו שבעברית הצחוק מובע באותה אות כמו בערבית – והרי לנו הוכחה שאנחנו אחים ושבעוד חמש דקות יהיה במזרח התיכון שלום.

אני לא טקסט פוליטי.


בוויקיפדיה האנגלית יש ערך על הצעות ל"פתרון מדינה אחת" לסכסוך הישראלי–ערבי: One-state solution. למשך כמה חודשים בתחילת הערך היה רשום שיש מי שמכנה את הפתרון הזה "פלישרא" (Palisra) או "ישראטין" (Isratin). "ישראטין" הוא רעיון די מפורסם של מועמר קדאפי, אבל מה זה "פלישרא"?

זה פשוט אתר אינטרנט. ממש לא נראה לי שיש מי שמכנה את רעיון המדינה הדו־לאומית בשם כזה מלבד בעל אותו האתר ואולי מספר אנשים שמכירים אותו, ולכן מחקתי את "פלישרא" מהערך. (ואת "ישראטין" הורדתי לאמצע הערך, כי הוא יחסית ידוע, אבל לא חשוב מספיק בשביל להיות במשפט הראשון.)

למה אני מספר לכם על זה? כי אני מאמין גדול בכך שכל דבר ראוי להיות כתוב, גם אם לא כל דבר ראוי להיות כתוב בוויקיפדיה. אתר "פלישרא" אינו ראוי לאזכור בוויקיפדיה, אבל איש לא אמר שהוא אינו ראוי לאזכור בבלוג שלי; אז אני, שמחקתי אותו מוויקיפדיה, כותב עליו כאן.

האתר קורא לעצמו "חקר אמנותי של עולם שבו לאומנות ישראלית ופלסטינית מעולם לא התקיימה". למחוק את ההיסטוריה זה דבר קצת בלתי אפשרי, ואני אפילו לא חושב שצריך להשמיד את הלאומנות הישראלית וגם לא את הפלסטינית – צריך להשמיד רק את הצדדים האלימים של הלאומנויות האלו. אני גם לא כל־כך אוהב את השם "פלישרא". אבל ההגדרה לא כל־כך חשובה, חשובה התוצאה, והיא חמודה למדי: בעל האתר מציע ליצור מטבע חדש בשם "זהבה" וגם ליצור שפה חדשה בשם "שמית" – תערובת "דמוית אספרנטו" של עברית חדשה וערבית ארץ־ישראלית, למשל להחליף את "בוקר טוב", "בעל" ו"אישה" העבריים ב"יום נעים", "זוג" ו"זוגה", המשותפים יחסית יותר לשתי השפות. באתר יש גם מילון די ארוך לשפה הזאת, באותיות עבריות וערביות.

שטר "חמש זהבות" של "בנק פלישרא". ציור של חמסה בצד אחד ומסגד כיפת הסלע הצד השני.

חמש זהבות פלישראיות. רעיון ממש חמוד, אם כי אני מקווה מאוד שלעולם, לעולם לא אצטרך לשלם בשטרות כסף עם כיתוב בגופן Tahoma.

הביצוע פשטני ותמים, והעתיד כנראה לא באמת ייראה ככה, אבל לא פשע לחלום וחשוב מאוד להכיר בכך שיש בארץ הזאת שתי קבוצות גדולות של אנשים, שהרבה יותר מכמה שהם אוהבים לטבוח אחד בשני, פשוט אוהבים משום־מה לגור כאן.

אני מקווה שעכשיו בעל האתר ו־ – בהחנה שלא מדובר באותו אדם – מי שהוסיף את הקישור ל"פלישרא" לוויקיפדיה יסלחו לי על כך שמחקתי משם את הקישור. אני מנחש שהם יודעים עברית.