ארכיונים עבור קטגוריה: עיתונות

כבר הרבה זמן אני משתעשע ברעיון להקליט אלבום גרסאות כיסוי לשירי פייבמנט. היום החלטתי מה יהיה שמו. שמו יהיה „שמעון פרס שמעון פרס”.

כתבה מאתר NRG עם תמונה כפולה של שמעון פרס

אם תבקשו יפה, תקבלו את הביצוע שלי ל־Summer Babe. (זאת לא בדיחה.)

אני לא רוצה לרדת מהארץ למרות שיש לי המון סיבות לרדת מהארץ.

אני לא רוצה לרדת מהארץ, למרות שהתחבורה הציבורית פה ממש גרועה, והתחבורה הציבורית בפראג, בברלין, ובמוסקווה ממש טובה.

למרות שכמעט כל העיתונאים שכותבים בעברית עושים כמות עצומה של שגיאות בכתיב ובניסוח והעורכים הלשוניים לא מתקנים את זה, ובארצות שמכבדות את עצמן, מי שלא מסוגל לנסח משפט בלי שגיאות לא מתקבל לעבודה בעיתונים.

למרות שעיתונים בישראל לא נוהגים להעסיק בודקי עובדות.

למרות שמערכת החינוך בארץ בנויה על התפיסה שלפיה בית ספר הוא בעיקר מקום שבו„מורים” משגיחים על ילדים בזמן שההורים בעבודה, ובארצות שמכבדות את עצמן בית ספר הוא מקום שבו ילדים לומדים דברים.

למרות שלרוב ההורים שאני מכיר זה לא ממש מפריע.

למרות שלא ממש מלמדים בבתי ספר בארץ קרוא וכתוב. שלא לדבר על דברים כמו גאוגרפיה, ביולוגיה או ערבית.

למרות שנהגי המוניות פה רמאים גסי רוח.

למרות שקבלת שירותים מרשויות ממשלתיות בישראל כרוכה בבזבוז זמן, בתורים, בניסיונות חוזרים ונשנים להבין נהלים חסרי היגיון ובצורך להתעמת עם פקידים, שרבים מהם גסי רוח ורמאים. בערך כמו נהגי המוניות. ממש לא כולם, למען ההגינות, אבל אם אני מתפלא כשאני כן מקבל שירות טוב, משהו פה לא בסדר.

למרות שאנשים שגרו פה במשך כמה דורות לפני שקמה המדינה הזאת בצורתה הנוכחית סובלים מהפקידים האלה עוד יותר.

למרות שעל אף ההכנסה הקבועה והגבוהה יחסית שאני מקבל, אין לי מושג מתי תהיה לי אפשרות לקנות פה דירה, אבל הייתי יכול לקנות דירה במונטראול. אגב, גם במונטראול התחבורה הציבורית די טובה.

למרות שאני לא מרגיש שום חיבור לאנשים שיוצאים לרחובות כדי להביע את חוסר שביעות הרצון שלהם מזה. ניסיתי לגרום לעצמי להיות מחובר אליהם, באמת שניסיתי, ולא הצלחתי.

למרות שאנשי הביטחון בשדה התעופה הבין־לאומי הגדול של ישראל מתעללים בלי שום סיבה טובה בערבים, בפינים ובאמריקאים, וגם בי.

למרות שמפלגות וארגונים ישראליים שאומרים שהם תומכים בזכויות אדם, תומכים גם בגירוש של עשרות אלפי אנשים מבתיהם, בידיעה שמדובר בהפרת זכויות אדם.

למרות שמפלגות וארגונים ישראליים שמתנגדים לגירוש כזה, תומכים באפליה נגד אנשים שאינם גברים הטרוסקסואלים יהודים אורתודוקסים, או מעמידים פנים שהם כאלה.

או במילים אחרות, למרות שבבחירות הקרובות אני אצטרך להחליט אם להצביע בעד מפלגה שפוגעת בחברים הערבים, ההומואים, הרפורמיים, הקונסרבטיביים והמשיחיים שלי, או בעד מפלגה שפוגעת בחברים המתנחלים שלי. למרות שהמתנחלים הם רק קבוצה אחת, למרות שהם עוברים על החוק הבין־לאומי ולמרות שאורח החיים שלהם שונה למדי מאורח החיים שלי, הם אנשים טובים מאוד, ואני לא רוצה לפגוע בהם.

ולמרות שממילא שיטת הבחירות במדינה הזאת מיושנת ולא מתאימה לה.

למרות שכדי להתחתן, הייתי צריך לשלם אגרה גם למועצה הדתית וגם למשרד הפנים. למרות שהפקידה במועצה הדתית ניסתה, סתם מתוך שעמום, לפסול את תעודת הגיור שלי, שאושרה על־ידי חמישה רבנים, וגם על־ידי משרד הפנים והמשרד לענייני דת.

למרות שיש כאן משרד לענייני דת. לענייני פֿאקינג דת.

ולמרות שלא מעט מהחברים שלי עברו לארצות הברית, לקנדה, לאוסטרליה, לאנגליה, לגרמניה, לספרד ולארצות אחרות וחיים שם לכאורה טוב.

אני לא רוצה לרדת מהארץ, ולא מבין את האנשים שכן.

לא מבין את האנשים שכשהם היו אתי בצבא, הם אמרו שמיד אחרי השחרור הם עוזבים.

לא מבין את האנשים שמצפים שאזדהה עם זה.

לא מבין את האנשים שמתפלאים שאין לי דרכון רוסי ואומרים לי שאני פראייר שלא שמרתי עליו. אני ממילא לא יכולתי לשמור עליו, וזה לא ממש מפריע לי.

לא מבין את האנשים שמספרים בגאווה בפייסבוק שהם השיגו אזרחות אוסטרלית או אנגלית.

זאת לא ציונות, לא גאווה לאומית, לא דתיוּת, לא הטפה ולא התנשאות על „נפולת של נמושות”. אני מאמין גדול בזכותם של כל האנשים לגור איפה שהם רוצים. אני כן מתגעגע קצת לכמה מהחברים הטובים שעזבו, אבל זה לא העניין. אני פשוט לא מזדהה עם התחושות שלהם, ולא מבין למה מצפים ממני שאזדהה אתם.

בואו ונקרא לזה „שגרה”.

שימו לב לידיעה הבאה שהעתקתי כלשונה מוויינט:

בעיריית נתניה החליטו להקצות לטובת החגיגות, שכאמור נערכות רק אחת לשבע שנים, סכום של כ־250 אלף שקל. האירוע החגיגי נערך באצטדיון 'הקופסה' בעיר תחת הכותרת "כנס אחדות" ואליו הגיעו כ-4,000 משתתפים, אך אף לא אישה אחת נצפתה במקום.

אני חושד שמישהו בוויינט משתמש בתכנה שמתרגמת מינוס אוטומטית למקף אמתי אם הוא מופיע לפני מספרים, אבל הביטוי הרגולרי בתכנה הזאת שגוי, כי הוא לא מתחשב בפסיק. כנראה משהו כמו s/([משהוכלב])-([0-9)/$1־$2/, אבל עם איזושהי התחכמות מיותרת. זה צעד קטן קדימה, כי רואים שלמישהו אכפת מהמקף, אבל תיקונים אוטומטיים כאלה לעולם לא יעבדו באמת כמו שצריך. רק בן־אדם יכול לעשות אותם נכון. בגלל זה כל התווים הנחוצים פשוט צריכים להיות זמינים במקלדת.

האתר של כלכליסט משתמש במקפים ובקווים מפרידים בצורה רחבה ומעניינת יותר. לא מושלמת, אבל ראויה לניתוח.

אני ויקיפד קצת מוזר: לא ממש אכפת לי מהפרטיות שלי. אני חותם על עריכות שלי בשמי האמתי, אני מגלה את כתובת הדואר האלקטרוני שלי, ואפילו את הטלפון שלי לא כל־כך קשה למצוא. אני לא מצטער על זה. חשיפת הזהות שלי מוסיפה ממד של אחריות אישית למה שאני עושה. זה לא אומר שמי שלא כותב בוויקיפדיה בשמו האמתי הוא כותב גרוע; להפך – יש הרבה כותבים מצוינים ואמינים שמסתתרים מאחורי כינויים עלומים וכתובות IP. פשוט עבורי, באופן אישי, זו עוד דרך לקחת אחריות.

וחשיפת דרכי ההתקשרות אליי היא פשוט דרך לשפר את ויקיפדיה. ויקיפדיה בנויה על השתתפות רחבה ככל היותר של הציבור בכתיבה, וכל דבר שמשפר את הנגישות של הציבור לוויקיפדיה, משפר את ויקיפדיה. זה בהחלט גוזל לי זמן: אני מקבל טלפונים ומכתבים מאנשים כמעט כל יום. לפעמים מדובר באנשים פרטיים שרוצים לתרום את הידע שלהם, אבל מתקשים לעשות את זה בעצמם מסיבות טכניות – אני בהחלט מבין אותם, כי ממשק המשתמש של ויקיפדיה באמת לא הכי מוצלח כיום. לפעמים מדובר באנשים שפשוט רוצים לקבל עזרה בהבנה של ערך כלשהו או לשאול אותי משהו בתחום ההתמחות שלי – עברית ושפות אחרות; גם לבקשות כאלה אני בדרך כלל שמח לענות, וזה עוד לא העמיס אותי יותר מדי.

לפעמים מדובר באנשים שרוצים שאכתוב על משהו שהם מתמצאים בו, אבל מתקשים להעלות על הכתב. פעם או פעמיים קיבלתי אתגרים כאלה ולמדתי כתוצאה מזה נושאים מעניינים, אבל בדרך כלל אני מסרב בנימוס, כי לזה כבר אין לי זמן. אם שולחים לי ערכים מוכנים, אני מוכן להעלות אותם, אם לא מדובר בכמות גדולה מדי. סתם שתדעו, בממוצע לוקח בערך שעה להעלות לוויקיפדיה מסמך שבמעבד התמלילים יש בו עשרה עמודים.

לפעמים מתקשרים אנשים שלא מבינים למה לא נותנים להם לכתוב בוויקיפדיה על עצמם או על העסק שלהם. אני מסביר להם על מדיניות החשיבות שלנו – „אנציקלופדיה זה לא דפי זהב” – והם בדרך כלל מבינים.

ולפעמים מתקשרים אנשים שיש בהם, איך נאמר, יותר עניין לציבור. למעשה, זה קורה אפילו לעתים די קרובות. למשל, כבר יותר מפעם התקשרו משוררים וזמרים או אנשי יחסי ציבור שלהם וביקשו לשנות את התמונה שמופיעה בערך. לשנות תמונה אנחנו שמחים מאוד, בתנאי שנקבל תמונה שמתאימה למדיניות זכויות היוצרים שלנו – היא צריכה להיות חופשית לכל שימוש, כולל שימוש מסחרי, ולא רק בוויקיפדיה, אלא גם בכל מקום אחר. בדרך כלל האנשים האלה משתפים פעולה ושולחים תמונות טובות.

ולפעמים מתקשרים אנשי יחסי ציבור של ארגונים – גם חברות מסחריות פרטיות וגם מוסדות ממשלתיים, פוליטיים ודתיים שונים. אלה כבר בעייתיים יותר. אני מדבר אתם בנימוס ומסביר להם שאף שזה לא אסור, זה לא רצוי שיכתבו על עצמם, כי מן הסתם, הם לא יכולים להיות אובייקטיביים. אני עושה את זה כבר שנים ולא מפסיק להיות מופתע מכך שכה רבים מהם לא מבינים את הצורך באובייקטיביות. הם באמת סבורים שחשוב יותר שבוויקיפדיה יהיו כתובים עליהם דברים טובים מכך שבוויקיפדיה יהיו כתובים עליהם דברים נכונים. הם באמת מתקשים להבין שטובת המעסיק שלהם אינה חשובה יותר מטובת הציבור.

לפני מספר ימים קיבלתי הדגמה יפה לזה כאשר דיברתי על כך עם אחד כזה, לא חשוב מאיזו חברה.

– „אתה יודע מה זה ‚שכונה’?”, הוא שאל אותי.

– „אתה מתכוון לומר שההתנהלות של ויקיפדיה היא שכונה?”

– „כן. כל אחד יכול לבוא ולכתוב שהחברה שלי חרא אם יש לו אסמכתה, וזה שכונה.”

– „אבל אם יש לו אסמכתה, אז אולי החברה שלך באמת חרא.”

– „אני צריך לשמור על השם הטוב של החברה שלי.”

– „הדרך הטובה לשמור על השם הטוב היא לא לעשות דברים שגורמים לאנשים לחשוב שהחברה שלכם חרא.”

– „טוב, הבנתי. אתם בוויקיפדיה לקחתם על עצמכם את התפקיד הזה של ללכלך על חברות.”

– „ממש לא. זה לא תפקיד שלקחנו על עצמנו. זה אולי התפקיד של העיתונים. אנחנו לקחנו על עצמנו להביא לציבור מידע מאוזן שאנחנו לוקחים ממקורות אחרים. דווקא העיתונים לא בהכרח מאוזנים…”

– „… כן, אבל עם עיתונים יש לי איך להתמודד.”

לא, ויקיפדיה לא לקחה על עצמם לחשוף את הקישקעס של החברות שעושקות את האזרח. אין לה אמצעים לזה – אין לה כתבי שטח שמיומנים בתחקירים ובחשיפות ואין לה מצלמות נסתרות או אמצעי ריגול אחרים. יש לה רק קהילה של כותבים מתנדבים שמוצאים חומר במקורות חיצוניים, מעלים אותו לערכים ומשלבים אותו עם חומר ממקורות אחרים. ועוד לא נמצאה הדרך „להתמודד” אתם.

על עיתון, בהיותו ארגון מסחרי וריכוזי כשלעצמו, אפשר ללחוץ באמצעים משפטיים או מסחריים. על ויקיפדיה, בהיותה מבוזרת, קשה מאוד להפעיל לחץ כזה. קורה שמנסים לתבוע את קרן ויקימדיה או את העמותות המקומיות, אבל זה נופל, משום שהארגונים האלה אינם נושאים באחריות לתוכן. קרן ויקימדיה רק מספקת תשתית לכותבים המתנדבים ועמותות ויקימדיה עוסקות בגיוס כותבים ובקידום רעיונות התרבות החופשית. בישראל ובמדינות אחרות קרה שכותבים נתבעו על הוצאת דיבה ולפעמים הם אפילו הורשעו ונאלצו לספוג עונשים. (אני מכיר מקרה אחד בארץ ומקרה אחד בצרפת; הם לא סודיים, אבל אני מעדיף לא לפרט.) זה בעיקר אומר שהכותבים צריכים להיזהר ולהתבסס רק על מקורות אמינים בכל דבר שהם כותבים כדי ליהנות מהגנת „אמת דיברתי”. אני לא מומחה לדיני לשון הרע; זה פשוט עניין של היגיון.

אז איך יכול איש יחסי ציבור להתמודד עם ויקיפדיה, שכתובים בה דברים רעים על המעסיק שלו? או להפריך את הדברים הרעים האלה באמצעות אסמכתאות טובות יותר, או להתפטר. אם החברה הזאת באמת חרא, אז למה לעבוד בה?

מייסדי ויקיפדיה לא ממש התכוונו לזה. הם התכוונו ליצור אנציקלופדיה מקוונת, שתיתן לכל האנושות גישה חופשית לידע שימושי ובכך לתרום לפיתוח החינוך בעולם. אומרים שחינוך משפר את העולם. לכאורה זאת טענה מובנת מאליה, אבל כל מקרה שבו ויקיפדיה מצליחה להתיש איש יחסי ציבור ולגרום לו להודות בכך שהוא מתפרנס משֶׁקֶר מוכיח שהטענה הזאת נכונה, וזה כה טוב.


לגמרי במקרה, באמצע כתיבת הרשומה הזאת, קיבלתי שיחה ממספר לא מזוהה. קול צעיר שאל אותי אם אני אמיר מוויקיפדיה. „רצינו להגיד לך שקיבלת את…” – ואז התחילו צחקוקים וקללות. „מה אתם מנסים להגיד לי?”, שאלתי. „אנחנו עברנו על כל הערכים שכתבת בוויקיפדיה והחלטנו להעניק לך את אות…” – ושוב התחיל רעש לא ברור. אחר־כך השיחה התנתקה.

אז כן, קורה גם שילדים משועממים מתקשרים אליי. לא, זה עוד לא גורם לי לרצות להחליף מספר ולהפסיק לפרסם אותו. גם אני מתמודד.

מה לא בסדר בכותרת הזאת?

הסופה הקטלנית הגיעה לניו יורק: חשש מהצפות ענק; פיליפינים: שמונה נהרגו בסופת טייפון שהכתה במדינה

אני מבין שבפועל ניו־יורק היא עיר חשובה יותר מבחינה תרבותית וכלכלית ושלהרבה ישראלים יש שם קרובי משפחה, אבל ההנצחה של החשיבות הזאת על־ידי הצגת ניו־יורק בכותרת ראשית ודחיקת אירוע באותו סדר גודל בפיליפינים לכותרות רצות מימין מרגיזה אותי.