– „יש מסיבת פורים, בשמונה וחצי, ריקודים, תחרות תחפושות, ואוכל ממש מצוין. תביא בת זוג! אממממם… אפשר גם בן זוג.”
ארכיונים עבור קטגוריה: זהות מינית
יש ברוסיה איזו מכללה פרטית למנהל עסקים. היא פתחה איזה קורס למנהיגוּת, שלטענתה חדשני מאוד. מסוג הדברים שממש לא מדברים אליי, אבל מעניינים אנשים מסוימים; שֶיבושם להם.
אני מספר את זה, כי המכללה הזאת עלתה לכותרות ברוסיה בגלל סעיף בדרישות הקבלה לקורס הזה: כתוב שם במפורש שהמודעה פונה לנשים ולגברים כאחד, אבל רק לבעלי „נטייה מינית מסורתית”. ככה אומרים ברוסית „סטרייטים”. בהתאם, על הומואים ולסביות אומרים ברוסיה שיש להם „נטייה מינית בלתי־מסורתית”.
תגובת המכללה למחאות ארגוני ההומואים רוסיה הייתה זאת: „זאת אינה אפליה. זה פשוט ביטוי לערכים של המכללה שלנו; אנחנו מאמינים שגברים צריכים להיות גברים ונשים צריכות להיות נשים.”
פחות או יותר כל העולם מתקדם בעשורים האחרונים בהשוואת הזכויות של בעלי כל הנטיות המיניות. ורק רוסיה השתגעה בקטע הזה בשנים האחרונות ורצה מהר־מהר אחורה. מצד אחד, אחד החוקים הראשונים שבוטלו לאחר קריסת ברית המועצות הוא החוק שהגדיר משכב זכר כעברה פלילית.
ומצד שני, המשטרה הרוסית מפזרת באלימות כל ניסיון לערוך מצעד גאווה, והיא גם נעזרת בקבוצות של מתנדבים שקוראים לעצמם „נוצרים” ושהתברכו באגרופים ובשרירים ומחפשים על מי להתאמן. ממשלת מחוז קרסנוירסק הוציאה תשדיר שירות נגד סמים שאומר „כל הנרקומנים הומואים”. תראו את הסרטון; לא צריך לדעת הרבה רוסית בשביל להבין אותו.
מספר רשויות מקומיות חוקקו חוקים שאוסרים „תעמולה של הומוסקסואליות”. הרשות הבולטת ביותר שעשתה את זה היא עיריית סנקט־פטרבורג, העיר השנייה בחשיבותה ברוסיה; גם במועצת העיר מוסקווה זה כבר נדון. אחד מתשדירי התעמולה בעד פוטין בבחירות האחרונות לנשיאות הפחיד את הבוחרים והראה שאם ייבחר מישהו אחר, חברת הגז הלאומיות תימכר לאמריקה, מחבלים צ׳צ׳נים ישתלטו על מחצית מהמדינה – ובכל מקום ייערכו מצעדי גאווה.
אם נחזור רגע אחורה, עצם השימוש בביטויים „נטייה מסורתית” ו„נטייה בלתי־מסורתית” הזוי ומרגיז. ותשמעו, אני מקווה מאוד שאתם מכירים אותי ויודעים שאני ממש לא חובב חַרְתָּה שמאלנית פוליטיקלי־קורקטית, אבל זה נראה לי כמו דוגמה די טובה לאיך עצם השימוש במילים לתיאור של דבר מסוים קשור לתפיסה של אותו הדבר בעיני הציבור. ואפילו אם אתם ספקנים בקשר להשפעה החברתית שלהם – גם אני ספקן! – נדמה לי שרוב האנשים יסכימו שזאת דוגמה נהדרת למושג „דעה קדומה”.
במשך המון זמן לא רציתי לחשוב ככה, הדחקתי את זה, חשבתי, שאם מתעלמים מהממשלה הדפוקה שלה, רוסיה היא מדינה תרבותית ומתקדמת. אבל הסיפור עם ההתבטאויות ההזויות של ח״כ אנסטסיה מיכאלי מלפני מספר חודשים גרמו לי לדבר על זה עם כמה ידידים הומואים, ונחרדתי. מסתבר שלפחות חלק מהם מרגישים כבר מזמן בכך שרוסים בכלל וישראלים דוברי רוסית בפרט, הם שונאי הומואים גדולים.
אז מה אני יכול לעשות? לא הרבה חוץ מלומר שאני מצטער; ממש־ממש מצטער בשם העדה שלי ובשם המדינה שבה נולדתי. אני מתבייש שככה אנחנו נראים בעיניכם, ומודה שכנראה יש לכם סיבה לחשוב ככה. לא כולנו כאלה: אני תומך גדול בשוויון זכויות לבעלי כל הנטיות והזהויות המיניות וביחס נורמלי כלפיהם. ככל שרוסיה נסוגה בנושא, ככה אני מתקדם. אני גם מכיר אישית עוד רוסים ברוסיה ועוד דוברי רוסית בישראל שחושבים כמוני. למשל, לפני מספר חודשים הסרתי מוויקיפדיה הרוסית את כל המופעים של צירופי המילים „נטייה מינית (בלתי־)מסורתית”, ואני שמח לומר, שאף־על־פי שהם נפוצים מאוד ברוב אמצעי התקשורת ברוסית, הם הופיעו יחסית מעט בוויקיפדיה; אין לי דרך קלה לבדוק את זה, אבל אני חושד שיש בוויקיפדיה הרוסית עוד מישהו שלא אוהב אותם ודואג לכך שהם לא יופיעו בה הרבה.
אז זהו. אני שוב ושוב מצטער על כך שאנשים שמדברים בשפה שלי נראים לידידיי ההומואים מאיימים ומפגרים. אנא סלחו לנו, ועד כמה שאתם יכולים, אל תתביישו לחנך אותנו. תודה, ושוב סליחה.
תזכורות לאנשים שאוהבים להניף שלטים עם המילה „מהפכה”:
באנגליה התרחש מאז המאה השלוש־עשרה תהליך הדרגתי של העברת סמכויות מהמלך לעם. במאה השבע־עשרה כמה אנשים החליטו שהתהליך אטי מדי, וחוללו סדרת מרידות, שאמנם טלטלה את שושלת המלכים ואפילו הצליחה לבטל את המלוכה כליל למספר שנים, אבל לא הובילה לשינויים פוליטיים משמעותיים בטווח הארוך. לאחר המרידות אותו התהליך נמשך בערך כמו לפניהן. הייתה למהפכה האנגלית גם תוצאה פחות ידועה: המהפכנים הכריזו שהמיעוטים הלאומיים באנגליה, במיוחד האירים, הם אויבי המהפכה, ומאז אנגליה פעלה לדיכוי התרבויות שלהם. מוריסי כתב על זה שיר די טוב.
במאה השמונה־עשרה בצפון אמריקה מספר מושבות בריטיות התאגדו נגד המדיניות הכלכלית הבלתי־הוגנת של אנגליה, הכריזו על עצמאות וקראו לעצמן ארצות הברית. אנגליה לא ויתרה בשקט, אלא נלחמה. המלחמה הזאת כונתה המהפכה האמריקנית, ומתו בה כמה עשרות אלפי אנשים. בסוף המושבות ניצחו והצליחו להקים מדינה מוצלחת למדי, אם כי ידידיהם שהתיישבו קצת יותר צפונית מהם הקימו את קנדה, שלא התאמצה יותר מדי להילחם נגד אנגליה, ושלדעת רבים היא מדינה מוצלחת אף יותר, לפחות מבחינת כל מיני שטויות כמו רמת השחיתות, רמת החיים, רמת החינוך ורמת הגזענות. אה, ואתם כנראה יודעים מה קרה לאינדיאנים בכל הסיפור הזה.
לפני שהמהפכה הצרפתית הגיעה לשלב הכוחני, השלטון המלוכני נשא ונתן עם נציגי המעמדות השונים, ונתן להם זכויות שלא היו להם קודם לכן. זה לא היה ממש שוויוני וזה לא הפך את רעיון המונרכיה להגיוני יותר, אבל לפחות זה לא היה אלים. זה לא הספיק למהפכנים, והם עברו לשלב הכוחני, שבמסגרתו הם רצחו את משפחת המלוכה ורצחו עוד כמה עשרות אלפי אנשים שנחשדו בהתנגדות למהפכה. בסופו של דבר הגיע נפולאון, שאימץ כמה מססמאות המהפכה, אבל הכתיר את עצמו לקיסר, והוביל את צרפת לסדרת מלחמות שהביאו למותם של מאות אלפי אנשים. הייתה לה גם תוצאה קצת פחות ידועה: המהפכנים הכריזו באופן גורף שהמיעוטים הלאומיים בצרפת, כגון באסקים, אוקסיטנים, קטלאנים וברטונים, הם אויבי המהפכה, ומאז צרפת פעלה לדיכוי התרבויות שלהם.
המהפכה הרוסית… לא הייתה. עבדו עליכם. שמעתם על „מהפכת אוקטובר”? תשכחו ממנה, בבקשה. זה שקר. באוקטובר 1917 הקומוניסטים השתלטו על ארמון המלך, שכבר לא היה בו מלך, כי הוא פרש כמה חודשים לפני־כן. על שאר המדינה הקומוניסטים השתלטו באמצעות מלחמת אזרחים, שנמשכה מספר שנים ושבמהלכה מתו כשני מיליון אנשים. פרט ידוע פחות: מספר שבועות לאחר אותה „מהפכת אוקטובר” נערכו ברוסיה בחירות, שכנראה היו דמוקרטיות והוגנות למדי. הקומוניסטים לא זכו בהן לרוב, והחיילים, שתמכו בקומוניסטים, פשוט ביטלו את תוצאותיהן, כי הן לא היו מספיק טובות למהפכה. או משהו כזה.
לאחר מלחמת האזרחים דווקא היו ברוסיה כמה שנים של רווחה, שוויון, והתפתחות תרבותית מעניינת מאוד, אבל אז בא סטלין. סטלין הכריז על כמה מיעוטים לאומיים ברוסיה שהם אויבי המהפכה והגלה אותם למחוזות אחרים. אחד מהמיעוטים האלה היה העם הצ׳צ׳ני, שלא סלח לרוסיה עד היום וממשיך לעשות לה צרות. סטלין גם הרג עוד כמה מיליוני אנשים בהרעבה מכוונת, בהוצאות להורג ובמחנות עבודה. הוא עצמו וגם המנהיגים שבאו אחריו הקימו מפעלי תעשייה שפגעו קשות בטבע של ברית המועצות. וכמובן, לא כדאי לשכוח שסטלין ניהל מדיניות חוץ שעשתה הכול כדי לא למנוע את תחילתה של מלחמת העולם השנייה. והכול בשם המהפכה.
גם המהפכה הקומוניסטית של פול פוט בקמבודיה גרמה למותם של כשני מיליון אנשים, ולפגיעה קשה במיוחד במיעוטים הלאומיים. המהפכה הקומוניסטית בסין יצרה בה משטר שמוציא להורג הרבה יותר אנשים מאשר כל מדינה אחרת, מזהם את הסביבה בלי חשבון, ומנצל את פועלי התעשייה באופן כה קשה שזה מביך חברות אמריקאיות שמעבירות לשם את הייצור (תיהנו, תיהנו מהאייפון שלכם).
ייתכן בהחלט שלמען רצף הכתיבה אני לא מדייק בפרטים, אבל במקום לתקן לי את הפרטים, אתם מוזמנים להכות אותי: תביאו לי מהפכה פוליטית אחת שהצליחה באופן יסודי. מהפכת הציפורנים, פורטוגל 1974? שלטון דומה בשכנתה ספרד נפל כמה חודשים לאחר מכן בשקט ובלי צורך במרד עממי. רומניה 1989? צ׳אושסקו היה נופל ממילא, כפי שנפלו כל השליטים הקומוניסטים מסביבו. רוסיה 1991? חופש הביטוי ברוסיה בשנות השמונים היה רחב בהרבה מאשר היום.
אני מתאמץ ומנסה לחשוב על מהפכה אחת שלא כשלה כמו כל המהפכות לעיל. אני מצליח לחשוב רק על אחת, וגם היא לא דוגמה הכי טובה: „מהפכת הוורדים” בגאורגיה, שהתרחשה לפני תשע שנים. היא נקראת מהפכה, אבל לא הייתה בה (בעצמה) אלימות, והיא גם לא הייתה שמאלנית וסוציאליסטית, אלא קפיטליסטית מאוד. בינתיים נראה שהולך להם די טוב, אבל תשע שנים זה זמן מועט מכדי להחליט שזאת הצלחה גדולה, וחוץ מזה, הם כבר הספיקו לנהל מלחמה מטומטמת במיוחד נגד רוסיה.
אז בחיי שאינני מבין איך אחרי כל הדוגמאות האלו מישהו יכול להרים שלטים בעד מהפכות. איך מישהו יכול לחשוב שמהפכה תוביל לדמוקרטיה, אם רוב המהפכות הקודמות הובילו לדיקטטורה. איך מישהו יכול לחשוב שמהפכה תוביל לשלום, אם כל המהפכות הקודמות הובילו למלחמה. איך מישהו יכול לחשוב שמהפכה תוביל לשיפור ביחסים עם המיעוט הערבי בישראל, אם כל המהפכות הקודמות הובילו לדיכוי של מיעוטים. תקדישו, בבקשה, דקה למחשבה על זה, ותבינו בעצמכם למה.
אולי יש תמימים שחושבים שהמנהיגים של המהפכות החדשות למדו מהכישלונות של המהפכות הקודמות. אבל האם המנהיגים של המהפכות במאה העשרים למדו משהו מהמנהיגים של המהפכות במאות הקודמות? אם הם למדו מהם משהו, אז רק דברים שליליים: איך להיאחז חזק יותר בשלטון ואיך להקים מחנות ריכוז מאובטחים יותר. ככה זה כשהמהפכה עצמה הופכת לחשובה יותר מהמטרות שלה, שלכתחילה הן אולי חיוביות, אבל הן תמיד, תמיד נשכחות כשמהפכה מתחילה „לנצח”.
מכיוון שהיגיון לא מצליח להסביר את המהפכנות, צריך לחפש לה הסבר בתחום אחר, ודי קל למצוא אותו: מהפכנות היא לא שאיפה מדינית, אלא אבחנה רפואית. יש אנשים שמתאים להם לחיות בזוגיות עם בני מינם ולא עם בני המין האחר. יש אנשים שלא מתאים להם לקיים יחסי מין בכלל. יש אנשים שמתאים להם להאמין שתפילות מועילות יותר לרווחה מאשר עבודה. יש אנשים כמוני, שמתבלבלים בין יד ימין ליד שמאל. ויש אנשים שתומכים במהפכות פוליטיות. וכל הדברים האלה תקינים לגמרי, כל עוד הם לא גורמים נזק. אולי אפילו אפשר להוציא מהם תועלת, אם רותמים אותם נכון. פשוט לא צריך לחפש להם הסבר במדעי המדינה, אלא במדעי הנפש.
אז מה, אתם עדיין רוצים מהפכה?
עורך הומו בוויקיפדיה העברית ממלא סקר:
"'הנטייה המינית שלי שונה מזו של רוב העורכים בוויקיפדיה' – באתי לסמן את זה, אבל אז החלטתי שאני לא בטוח שזה באמת המצב."
הסעתי ידידה לביתה לפני מספר ימים. ירדנו מהכביש המהיר. "עכשיו אתה פונה לְשָׁם", היא אמרה, והצביעה ימינה. "היא משלנו!", חשבתי.
כתבתי על זה לפני מספר חודשים: זה נקרא בלבול ימין שמאל. קיבלתי אז כמה תגובות שחיממו לי את הלב.
לא מדובר בבעיה קשה שמפריעה לחיות, אבל דווקא בגלל זה מגיע לנו, האנשים שסובלים ממנה, שמישהו יכתוב עלינו. מגיע גם לנו להרגיש שאנחנו סוג של קהילה. לא מעניין? – אל תקראו.
אני מניח שאנשים שונים סובלים מהבעיה הזאת בצורה שונה ומתמודדים אִתה בצורה שונה. יש מי שמנסה לזכור "את היד עם השעון"; לי זה לא עוזר. הדבר שכן עזר לי להתמודד עם הבעיה הזאת הוא ה"יציאה מהארון" עצמה. למשל, בנסיעות הרבות שלי בכבישים של ארצות הברית וקנדה הייתי צריך הרבה פעמים לדבר על שמאל וימין. מאחר שכבר הפסקתי להדחיק והייתי מודע לבעיה ופתוח באופן מלא כלפי עצמי וכלפי שאר העולם, פשוט חשבתי שנייה לפני שאמרתי להדר לאן לפנות ולא טעיתי כמעט אף פעם.
השגתי בדוא״ל חוקר מארצות הברית שעסק קצת בבעיה. הוא הפנה אותי למבחן הזה: Right/Left Confusion – Hands Test (מצטער, זה באנגלית. אנסה למצוא זמן ליצור לו גרסה עברית.) הוא גם הפנה אותי לכמה מאמרים בכתבי עת פסיכולוגיים ומצאתי אותם בספריית הר־הצופים, אבל הם לא קידמו אותי הרבה: מדובר בעיקר בסיכומים של שאלונים שחולקו לסטודנטים ומרצים במכללות שבהן למדו האנשים שכתבו את המאמרים.
הבנתי למה אני שונא מכשירי ג׳י־פי־אס כל־כך – כי הם אומרים לי לפנות שמאלה וימינה. אני מעדיף מכשיר שישתוק ויציג לי חץ בולט מול העיניים.
יצרתי בוויקיפדיה האנגלית "תיבת משתמש" – מרובע שאפשר להוסיף לדף המשתמש כדי לספר משהו על עצמך. יש תיבות משתמש על הומוסקסואליות, אוטיזם, פרנויה, אגורפוביה וסכיזופרניה, אז יצרתי תיבת משתמש לבלבול ימין שמאל ושמתי על דף המשתמש שלי. מאז שמו אותה על דפי המשתמש שלהם עוד ארבעה אנשים. מעניין לציין שלשניים מהם יש גם תיבה שאומרת שיש להם תסמונת אספרגר ולאחד מהם יש תיבה שאומרת שיש לו דיסלקסיה.
ומה עם אותה הידידה שלקחתי אותה הביתה שהצביעה לי לאן לנסוע? היא המשיכה להראות לי את הכיוונים באצבע עד שהגענו. אמרתי לה שהיא יכולה, ואפילו צריכה להרגיש טוב בקשר לזה. לא מדובר בלחץ או בטיפשות, אלא בבעיה שיש לאנשים רבים.
ואתם יודעים מה? זה לא כל־כך נורא להראות כיוונים באצבע. האנשים שאני מראה להם את הכיוון באצבע מתעצבנים עליי ואומרים שזה לא ברור להם, כי הם מסתכלים על הכביש ולא על האצבעות שלי. חרתא: ממושב הנהג ראיתי את הידיים שלה היטב וזה לא הפריע לי להסתכל על הכביש. אולי בתור מי שסובל מהבעיה בעצמי פשוט ידעתי להביט על הידיים שלה ולא ראיתי בזה שום דבר מוזר או מפריע. אז הנה בקשתי אליכם, אנשים שמבדילים בין ימין לשמאל: כשאתם מצפים לקבל ממישהו הוראות לגבי כיוון פנייה, תסתכלו על הידיים שלו. זה לא קשה כל־כך, ואתם עשויים לגרום לו להרגיש טוב.
גם אתם מתבלבלים בין שמאל לימין? כתבו על זה רשומה אורחת לבלוג הזה. שלחו לי דוא״ל: amir.aharoni@mail.huji.ac.il.
חיפושים כמשל 