ארכיונים עבור קטגוריה: כסף

אני יכול לקרוא באתר הבנק מכתבים שלפני עידן האינטרנט הבנק היה שולח לי בדואר. זה טוב, כי רובם לא חשובים מספיק בשביל לשלוח בדואר.
אבל מדי פעם מגיע משהו חשוב שאני רוצה לשמור במחשב. ניסיתי לשמור עכשיו מכתב אחד באמצעות כפתור השמירה. ואז הדפדפן שואל אותי אם אני רוצה לשמור קובץ בשם archive.exe.

קראתם נכון, exe.

בנק לאומי, אנחנו ב־2014. יש היום יותר אנשים שמשתמשים במערכות הפעלה שלא יכולות לפתוח קובצי exe מאנשים שמתקשים לפתוח קובצי zip. מהירות הרשת כבר מזמן ביטלה כל צורך להשתמש בכיווץ קבצים, בוודאי כשמדובר בקובץ בודד.

אנא אפשרו לי להוריד את המכתב הזה בתור קובץ טקסט, PDF, ליברה אופיס או לפחות וורד.


נ״ב: בשדות שם המשתמש והססמה אתם עדיין מגדירים dir="rtl", למרות שהם תמיד כתובים משמאל לימין. זה אמור להיות תיקון של שורה אחת. יהיה נחמד אם תתקנו את זה.

בעבר תרמתי מספר פעמים לאגודה למלחמה בסרטן.

כל כמה זמן הם מתקשרים אליי ומבקשים תרומה שוב. זאת פרקטיקה נפוצה וסבירה – גם הארגון שאני עובד בו עושה את זה.

אבל הפעם חשבתי: למה בעצם עושים את זה בטלפון? אנחנו ב־2014. למה לא לעשות את זה באינטרנט? אז שאלתי את הטלפנית אם אני יכול לתרום באינטרנט.

והיא התחילה להסביר למה לא.

כי זה פחות מסודר.

כי המוקד קיים חמישים שנה.

כי אם תורמים בטלפון זה מגיע לכל חולי הסרטן, ואם תורמים באינטרנט, אולי זה יגיע רק לחולים מסוימים. למשל, רק לילדים.

כי יש אנשים שלא נוח להם באינטרנט.

כי בעבר היו טעויות עם תרומות באינטרנט.

פה חשדתי.

תוך כדי ההסברים חסרי־המשמעות שלה פתחתי את האתר וראיתי את טופס התרומה המאובטחת דרך האתר. טופס סביר כמו שיש בהרבה אתרים. שאלתי אותה למה לא כתוב בו שהתרומה מגיעה רק לילדים. ואז היא אמרה את הדבר הכי מדהים: „זה לא בשליטתנו”.

באמת? טופס התרומה של האגודה למלחמה בסרטן לא בשליטה של האגודה למלחמה בסרטן?

ניסיתי להסביר לה שלי דווקא יותר נוח לעשות את זה באינטרנט, כי העולם התקדם בשנים האחרונות. שאלתי אותה אם גם לפני חמישים שנה הם קיבלו כרטיסי אשראי. היא אמרה שכן. פה ממש חשדתי, כי לפי ויקיפדיה השימוש בכרטיסי אשראי בישראל התחיל בשנות השבעים.

אז בגדול, אין לי שום דבר נגד האגודה למלחמה בסרטן. היא כנראה עושה לא מעט דברים טובים. אבל אין לי חשק לתרום לה אם ככה מתנהגות הטלפניות שלה. אני מבין שהן צריכות את העמלה שלהן, אבל אני לא אוהב שמתייחסים אליי כמו לטמבל. אני לא אוהב את זה שכשאני מעלה את האפשרות שכדאי להם לתקן את הבעיות שכביכול יש באתר האינטרנט שלהם מנסים לשכנע אותי פשוט לרדת מהרעיון של לתרום דרך האתר.

אולי אני תמים, אבל אשמח לקבל מהאגודה תגובה.

אני לא רוצה לרדת מהארץ למרות שיש לי המון סיבות לרדת מהארץ.

אני לא רוצה לרדת מהארץ, למרות שהתחבורה הציבורית פה ממש גרועה, והתחבורה הציבורית בפראג, בברלין, ובמוסקווה ממש טובה.

למרות שכמעט כל העיתונאים שכותבים בעברית עושים כמות עצומה של שגיאות בכתיב ובניסוח והעורכים הלשוניים לא מתקנים את זה, ובארצות שמכבדות את עצמן, מי שלא מסוגל לנסח משפט בלי שגיאות לא מתקבל לעבודה בעיתונים.

למרות שעיתונים בישראל לא נוהגים להעסיק בודקי עובדות.

למרות שמערכת החינוך בארץ בנויה על התפיסה שלפיה בית ספר הוא בעיקר מקום שבו„מורים” משגיחים על ילדים בזמן שההורים בעבודה, ובארצות שמכבדות את עצמן בית ספר הוא מקום שבו ילדים לומדים דברים.

למרות שלרוב ההורים שאני מכיר זה לא ממש מפריע.

למרות שלא ממש מלמדים בבתי ספר בארץ קרוא וכתוב. שלא לדבר על דברים כמו גאוגרפיה, ביולוגיה או ערבית.

למרות שנהגי המוניות פה רמאים גסי רוח.

למרות שקבלת שירותים מרשויות ממשלתיות בישראל כרוכה בבזבוז זמן, בתורים, בניסיונות חוזרים ונשנים להבין נהלים חסרי היגיון ובצורך להתעמת עם פקידים, שרבים מהם גסי רוח ורמאים. בערך כמו נהגי המוניות. ממש לא כולם, למען ההגינות, אבל אם אני מתפלא כשאני כן מקבל שירות טוב, משהו פה לא בסדר.

למרות שאנשים שגרו פה במשך כמה דורות לפני שקמה המדינה הזאת בצורתה הנוכחית סובלים מהפקידים האלה עוד יותר.

למרות שעל אף ההכנסה הקבועה והגבוהה יחסית שאני מקבל, אין לי מושג מתי תהיה לי אפשרות לקנות פה דירה, אבל הייתי יכול לקנות דירה במונטראול. אגב, גם במונטראול התחבורה הציבורית די טובה.

למרות שאני לא מרגיש שום חיבור לאנשים שיוצאים לרחובות כדי להביע את חוסר שביעות הרצון שלהם מזה. ניסיתי לגרום לעצמי להיות מחובר אליהם, באמת שניסיתי, ולא הצלחתי.

למרות שאנשי הביטחון בשדה התעופה הבין־לאומי הגדול של ישראל מתעללים בלי שום סיבה טובה בערבים, בפינים ובאמריקאים, וגם בי.

למרות שמפלגות וארגונים ישראליים שאומרים שהם תומכים בזכויות אדם, תומכים גם בגירוש של עשרות אלפי אנשים מבתיהם, בידיעה שמדובר בהפרת זכויות אדם.

למרות שמפלגות וארגונים ישראליים שמתנגדים לגירוש כזה, תומכים באפליה נגד אנשים שאינם גברים הטרוסקסואלים יהודים אורתודוקסים, או מעמידים פנים שהם כאלה.

או במילים אחרות, למרות שבבחירות הקרובות אני אצטרך להחליט אם להצביע בעד מפלגה שפוגעת בחברים הערבים, ההומואים, הרפורמיים, הקונסרבטיביים והמשיחיים שלי, או בעד מפלגה שפוגעת בחברים המתנחלים שלי. למרות שהמתנחלים הם רק קבוצה אחת, למרות שהם עוברים על החוק הבין־לאומי ולמרות שאורח החיים שלהם שונה למדי מאורח החיים שלי, הם אנשים טובים מאוד, ואני לא רוצה לפגוע בהם.

ולמרות שממילא שיטת הבחירות במדינה הזאת מיושנת ולא מתאימה לה.

למרות שכדי להתחתן, הייתי צריך לשלם אגרה גם למועצה הדתית וגם למשרד הפנים. למרות שהפקידה במועצה הדתית ניסתה, סתם מתוך שעמום, לפסול את תעודת הגיור שלי, שאושרה על־ידי חמישה רבנים, וגם על־ידי משרד הפנים והמשרד לענייני דת.

למרות שיש כאן משרד לענייני דת. לענייני פֿאקינג דת.

ולמרות שלא מעט מהחברים שלי עברו לארצות הברית, לקנדה, לאוסטרליה, לאנגליה, לגרמניה, לספרד ולארצות אחרות וחיים שם לכאורה טוב.

אני לא רוצה לרדת מהארץ, ולא מבין את האנשים שכן.

לא מבין את האנשים שכשהם היו אתי בצבא, הם אמרו שמיד אחרי השחרור הם עוזבים.

לא מבין את האנשים שמצפים שאזדהה עם זה.

לא מבין את האנשים שמתפלאים שאין לי דרכון רוסי ואומרים לי שאני פראייר שלא שמרתי עליו. אני ממילא לא יכולתי לשמור עליו, וזה לא ממש מפריע לי.

לא מבין את האנשים שמספרים בגאווה בפייסבוק שהם השיגו אזרחות אוסטרלית או אנגלית.

זאת לא ציונות, לא גאווה לאומית, לא דתיוּת, לא הטפה ולא התנשאות על „נפולת של נמושות”. אני מאמין גדול בזכותם של כל האנשים לגור איפה שהם רוצים. אני כן מתגעגע קצת לכמה מהחברים הטובים שעזבו, אבל זה לא העניין. אני פשוט לא מזדהה עם התחושות שלהם, ולא מבין למה מצפים ממני שאזדהה אתם.

בואו ונקרא לזה „שגרה”.

אהוד ברק פורש אחרי שבמשך כמה שבועות היו תלויים ברחבי הארץ שלטים שקוראים להצביע למפלגה הקיקיונית שלו עם הססמה "מרגישים בטוח". מישהו עיצב את השלטים האלה וקיבל על זה כסף. מישהו הדפיס את השלטים האלה וקיבל על זה כסף. מישהו תלה את השלטים האלה וקיבל על זה כסף. מישהו גם עיצב ותחזק את אתר האינטרנט של המפלגה הזאת וקיבל על זה כסף.

את האנשים שקיבלו את כסף הזה ממש לא מעניין התעלול הפוליטי המטומטם שברק עשה עם המפלגה שלו. לא מעניינת אותם גם הקריירה של עינת וילף, שלום שמחון, אורית נוקד ושכיב שנאן. הם קיבלו את הכסף, והם ימשיכו לקבל את הכסף הזה מפוליטיקאים אחרים. וזה אפילו בסדר, כי אנחנו מדינה חופשית וכל זה. אני רק מקווה שבמקרה הזה הכסף הזה הגיע מהכיס הפרטי של ברק ולא ממס ההכנסה ששילמתי.

יש מילה אנגלית שחסר לי תרגום קולע שלה לעברית: pointless.

גילוי נאות: הרשומה הזאת נכתבה בהשראת עדכון שהבוסית שלי כתבה בפייסבוק.


יש המון אנשים וארגונים שזקוקים לעזרה כספית. להרבה מהם יש סיבות מצוינות. לפעמים הן דומות – מאבק נגד רעב, עזרה לעניים, מחקר של תרופות למחלות נדירות. ולפעמים הן מפתיעות יותר.

כמו למשל, ארגון Homicide Watch שקליי שירקי כתב עליו רשומה באגנלית. שירקי הוא חוקר אקדמי רשתות חברתיות והוא כתב עליהן כמה ספרים בסגנון קולח ומשכנע. המסר העיקרי בספרים שלו לא ממש מפתיע: פייסבוק, ויקיפדיה, פורומים וטכנולוגיות אחרות של אינטרנט לא רק מקלות על אנשים לתקשר (ולבזבז זמן), אלא גם מאפשרות לאנושות לעשות דברים שבדרך אחרת היו בלתי־אפשריים. אבל שירקי טוב בלכתוב סיפורים מעניינים שידגימו את המסר הזה.

העיקרון שעומד מאחורי Homicide Watch עצוב, אבל פשוט: לקיים עיתון מקוון שמדווח על כל מקרה רצח בעיר וושינגטון. למרות היותה בירת המדינה העשירה בעולם, בוושינגטון יש גם שכונות לא טובות והרבה פשע, ומסתבר שיש שם כל־כך הרבה מקרי רצח שעיתונים רגילים פשוט לא טורחים לדווח עליהם. הארגון הקים רשת של קבלת מידע מהמשטרה ורשת חברתית של אנשים שיכתבו סיפורים על הנרצחים ועל פרטי המקרה, וגרם לתזוזות בשוק העיתונות בעיר.

עכשיו הארגון הזה נקלע לקשיים כספיים וזקוק לתרומה. אפשר לתרום דולר ומעלה דרך אתר קיקסטרטר. אני תרמתי.

ואפשר גם ללמוד מהמיזם הזה ולהקים משהו כזה עבורנו. למיטב ידיעתי בארצנו הקטנה כל מקרי רצח זוכים לסיקור כלשהו בעיתונות, אבל כנראה לא כל מקרה שוד וגם לא כל תאונת דרכים. למה לא, בעצם? האם כל תאונה הופכת לכותרת ראשית כמו התאונה שנפגעה בה משתתפת העונה השביעית של כוכב נולד? אני מאחל החלמה מהירה למורן מזוז הפצועה, אבל מה עם כל שאר האנשים שנפגעים בתאונות כאלה? ומה עם כל תושבי הדירות שנפרצות? ומה עם כל בעלי הרכבים שנגנבים?

אפשר לעשות דבר כזה בטכנולוגיית אושהידי, שטל גלילי מוביל בישראל. אפשר לעשות את זה בטכנולוגיה של Homicide Watch. אפשר אולי לעשות את זה באתר ויקיחדשות העברי, שהיום לא ממש מתפקד, אבל הוא מחכה לאנשים שיחיו אותו. צריך רק להיכנס, ללחוץ על כפתור „עריכה” ולהתחיל לכתוב. לא חשובה הטכנולוגיה, חשובה התוצאה: סיקור חכם ורחב יותר של תאונות ופשעים יכול להפחית אותם, וזה משהו שאמור להיות טוב לכולנו.