ארכיונים עבור קטגוריה: חיפה

בחיפה גרים יחסית הרבה דוברי רוסית, אז יש סיכוי שאמן אהוב בקרב קהל רוסי יבוא להופיע שם ולא יגרור את מעריציו לתל־אביב. זה נכון לא רק לגבי אמנים ששרים ברוסית, אלא גם לגבי אמנים אנגליים שמשום־מה הצליחו להשתחל לברית המועצות כשהרוק היה אסור – בוני אם היא דוגמה ידועה, אבל מדובר בעיקר בלהקות רוק כבד מזדקנות מליגה ב׳, כגון אוריה היפ ונזרת. (הנ״ל נכון גם לגבי באר־שבע, כרמיאל, אשדוד ועוד כמה מקומות, אבל חיפה היא העיר הגדולה מהסוג הזה.)

מכאן נובע שבחיפה אפשר לראות כרזות שלא רואים הרבה בערים אחרות. זה מביא לתוצאות משעשעות ומעוררות מחשבה:

כרזה: מופעה זמר רוסי-סרגיי זחרוב. כתובה בעברית וברוסית.

מופעה זמר רוסי-סרגיי זחרוב

לא רואים את זה מיד, אבל הזמר הזה בא למופעה בישראל.

איזו מילה נהדרת. בהתחלה חשבתי שזאת סתם טעות, אבל מסתבר שבאבן־שושן מופיעה מילה כזאת ופירושה שם "הופעת שחקן על הבימה". שאלתי אנשים שיכולים להתמצא בלשון ובתאטרון, ואיש לא הכיר אותה, אז כותבי הכרזה כנראה בכל זאת לא התכוונו ל"מופעה" במובן שמציע אבן־שושן, אלא סתם טעו. גם חיפוש "מופעה" ברשת מעלה בעיקר טעויות.


הרשומה הזאת הייתה רק הקדמה לרשומה של מחר.

קיבלתי ספאם בערבית. הוא פרסם אתר לוח מודעות בשם "ביזאת" (بيزات). למיטב הבנתי מפעילה אותו חברה סעודית. אפשר למצוא את האתר בכתובת bezaat נקודה קום.

בראש האתר מצד שמאל יש דגלים של מדינות ערביות. בשביל פלסטין צריך לגלגל שמאלה עם החץ. כשלוחצים על דגל של מדינה, מקבלים רשימת ערים באותה מדינה. לחצתי על דגל פלסטין וקיבלתי: רמאללה, אלקודס, עזה, בית לחם, יריחו, השטחים הכבושים (المناطق المحتلة), חברון, שכם, המחוז הצפוני, טולכרם, קלקיליה.

אם כל הערים הגדולות ברצועה ובגדה כבר מופיעות ברשימה, מה זה השטחים הכבושים? לחצתי והגעתי למודעות על מכירה של נדל״ן, רכבים ומכשירי חשמל. לחצתי על כמה מודעות. באילו מקומות מדובר? חיפה, נצרת, נצרת עילית, מג׳ד אלכרום, שפרעם, טמרה, כפר כנא וכו׳.


לדבר הבא שאכתוב אתם כנראה לא תאמינו, כי אתם כנראה חושבים שאני פשיסט–ימני–לאומני ושאני רוצה לשכנע אתכם בכך שאין פרטנר, שהערבים מתייחסים לשטח A כאל השלב הראשון והמוצלח ב"תכנית השלבים" ואל מדינת ישראל הריבונית בתוך הקו הירוק כאל השלב הבא באותה התכנית ובקיצור, שהם רוצים לזרוק אותנו לים. אז לא. אני מתעניין בזה מן הצד הלשוני הטהור – איך הם רגילים לקרוא למקומות. באמת.

הרגלים כאלה יש לכולם. גם הישראלים שתומכים חזק־חזק ב"שתי מדינות לשני עמים" רגילים לומר "יהודה ושומרון", כי זה מה שהם שומעים בחדשות כל הזמן. רוב העולם קורא לזה "הגדה המערבית"; זה מונח בהחלט מוּכר בעברית, אבל השם "יהודה ושומרון" עדיין נפוץ יותר. הסיבה לכך שהוא נפוץ היא שמישהו עם מטרות פוליטיות השתדל והפך אותו לנפוץ בחדשות, אבל זה שלב שכבר נגמר; עכשיו אנחנו בשלב ההרגל. היום כשאתם רושמים את כתובתכם באתרים שדורשים את זה, אתם בוחרים אזור מתוך רשימה ובאתרים רבים כתוב "צפון, מרכז, דרום, ירושלים, יהודה ושומרון". זה פשוט השם הרגיל היום. אם אתם רוצים, אתם יכולים לקרוא לזה "נרטיב".

ואולי עבור אותם הערבים שמפרסמים באתר ביזאת את הרכב, את הדירה או את מכונת התפירה שהם מוכרים, "השטחים הכבושים" זה פשוט שֵׁם. כמובן יש לו גם משמעות פוליטית, אבל אולי זה יותר הרגל מפוליטיקה. אני באמת לא יודע, אבל זאת הצורה שבה אני מעדיף לחשוב על זה. זה לא עניין של היתממות מצדי, אלא ניסיון להראות שלפעמים יש מעבר לפוליטיקה מציאות יום־יומית.

אגב, אם אתם רוצים לקנות דירה בנצרת עילית, נסו את האתר הזה – אולי יהיה שם זול יותר.

על מה אתם חושבים כשאתם שומעים את המילה "אוניברסיטה"? על תארים, מבחנים, מחקרים?

אני לומד מתשס״ב באוניברסיטה העברית, אבל כשאני שומע את המילה "אוניברסיטה", אני חושב רק על זה:

אֶם־גֶּה־אוּ. הבניין הראשי של האוניברסיטה הממלכתית של מוסקווה

אֶם־גֶּה־אוּ. תכנן האדריכל לב רודנב, צילם Grey Devey, רישיון CC-BY-SA

זהו הבניין הראשי של ה"אֶם־גֶּה־אוּ", האוניברסיטה הממלכתית של מוסקווה. זה בניין שרואים אותו פעם אחת וזוכרים לכל החיים – "כן, ככה נראית האוניברסיטה במוסקווה". הוא נבנה ב־1953, לפי הוראה של סטלין, שרצה לנצח את גורדי השחקים של ניו־יורק, ואכן זה היה הבניין הגבוה ביותר מחוץ לניו־יורק במשך שנים רבות.

כשהגעתי לישראל, היה לי מוזר מאוד לראות את הבניינים של האוניברסיטאות בארץ. אומנם לאוניברסיטת חיפה הייתה צורה ברורה:

אוניברסיטת חיפה. צילמה – Hanay

אוניברסיטת חיפה. צילמה – Hanay, רישיון CC-BY-SA

אפשר להתווכח על היופי של המגדל הזה ועל התאמתו לסביבה, אבל אי־אפשר להתווכח על הבולטות שלו. אבל שאר האוניברסיטאות בארץ הן מקבצים של בניינים, שחלק מהם אולי יפים, אבל הם לא משאירים אלפית מהרושם שמשאירה אוניברסיטת מוסקווה.

חוץ מזה, ברכבת התחתית של מוסקווה יש תחנה בשם "אוניברסיטה". אחרי ששומעים כמה פעמים את ההכרזה בקרון "זהירות, הדלתות נסגרות. התחנה הבאה – אוניברסיטה", המילה צרובה היטב בראש ומזוהה סופית עם הבניין.

אילולא היה באותו יום פיגוע בשדה התעופה, ב־25 בינואר 2011 גוגל היו אמורים להחליף את הסמל שלהם עבור הגולשים ברוסיה בסמל הזה:

הסמל של גוגל לכבוד יום הסטודנט ברוסיה, עם ציור של אוניברסיטת מוסקווה

הסמל של גוגל לכבוד יום הסטודנט ברוסיה, עם ציור של אוניברסיטת מוסקווה

25 בינואר הוא יום הסטודנט ברוסיה, המכונה גם "יום טטיאנה", כי באותו יום חל חג טטיאנה הקדושה. התאריך הזה נבחר להיות יום הסטודנט, כי באותו היום בשנת 1755 הוקמה אוניברסיטת מוסקווה, אבל מי שמסתכל על התמונה הזאת, לא חושב על ההיסטוריה. הוא מסתכל עליה וחושב: "אוניברסיטה".

אילו עוד זיהויים חדים מהסוג הזה אתם מכירים? הם לא חייבים להיות כלליים וציבוריים – זה יכול להיות משהו אישי לגמרי.

– "את שמת לב שבשבועות האחרונים יש בוויקיפדיה למעלה תמונה של ג׳ימי ויילס ובקשה לתרום לוויקיפדיה?"

– "כן, נדמה לי שראיתי משהו כזה… למה צריכים את הכסף, כדי לשחרר את האסנג׳ הזה?"


אין טיפת קשר בין ג׳וליאן אסנג׳ לבין ויקיפדיה. ג׳וליאן אסנג׳ הוא ראש אתר האינטרנט ויקיליקס שנמצא לאחרונה בכותרות. הבלבול בין ויקיפדיה לבין ויקיליקס מחרפן אותי. מדובר בשני אתרי אינטרנט שאין ביניהם שום קשר. אתר ויקיליקס עוסק בהדלפה של מסמכים סודיים. אתר ויקיפדיה עוסק בהפצה של מידע חינוכי שימושי. אני לא אומר שזה רע וזה טוב – אני רק אומר שהם נפרדים. יש להם שם דומה, כי שניהם אתרי ויקי – אתרים שגולשים יכולים לערוך אותם, אבל בעצם אפילו זה כבר לא נכון: ויקיפדיה הוקמה כאתר ויקי ונשארה כזאת, ואילו ויקיליקס היה ויקי כשהוא הוקם ועכשיו הוא כבר לא ויקי, אלא אתר רגיל שגולשים רגילים יכולים לקרוא אותו ולא לערוך.


אבל בלי שום קשר לוויקיליקס אני קורא לכם לתרום לוויקיפדיה כמה שקלים. יכול להיות שאתם יודעים שוויקיפדיה היא אחד מעשרת האתרים הפופולריים ביותר, בכל העולם ובישראל בפרט. אבל יכול להיות שאתם לא יודעים שמתוך תשעים האתרים הפופולריים בעולם ויקיפדיה זה האתר היחיד שלא מוכר לכם שום דבר ושאין בו פרסומות (לפי דירוג alexa בזמן כתיבת שורות אלה). אין בוויקיפדיה פרסומות, כי ויקיפדיה שואפת לתת לכל אדם בעולם מידע אמין ושקול שאינו מושפע בשום אופן מנותני חסות.

אז למה ויקיפדיה צריכה כסף? הכסף הולך לתחזוקה של שרתי ויקיפדיה, לעריכת כנסים בנושא (הכנס הגדול הבא יהיה בחיפה!), ולאיסוף והפצה של חומר חינוכי חופשי בעברית ובשפות אחרות. החומר של ויקיפדיה מופץ לא רק באינטרנט, אלא גם בתקליטורים ובאמצעים אחרים לאנשים שאין להם גישה לאינטרנט. למשל, במסגרת פרויקט "מחשב לכל ילד" בישראל. פעילי ויקיפדיה מישראל גם עוסקים עכשיו בהעברת מחשבים עם תכנה חופשית ועם חומר חינוכי חופשי מוויקיפדיה הצרפתית לתלמידים במדינות באפריקה שאין להם שום דרך אחרת לקבל ספרי לימוד – לא בספרים ולא ברשת. למה דווקא מישראל ולא מצרפת? כי בישראל נמצאו אנשים שאכפת להם. הם נותנים את זמנם חינם, אבל יש להם הוצאות לוגיסטיות.

את ויקיפדיה כותבים אנשים שאכפת להם: אכפת להם מחינוך ואכפת להם מתרבות אנושית – בשפה שלהם ובכל שפה אחרת. אם אכפת לכם, אז גם אתם יכולים להיות שותפים לזה בקלות – לתרום לוויקיפדיה כסף ובאמצעות להצטרף לכותבי ויקיפדיה, או להצטרף לפעילי עמותת ויקימדיה. זה פשוט וזה בידיים שלכם.


אגב, אם הכול ילך לפי התכנית, התמונה של ג׳ימי ויילס תתחלף בקרוב מאוד למשהו מעניין יותר.

נראה שבתקופת אסון העריכה באתרי החדשות שלנו חלשה במיוחד. כמות שגיאות הכתיב בכתבות על השרפה גדולה מהרגיל. אני לא אומר את זה כדי לגחך, אלא סתם כדי לציין עובדה – הכתבים כנראה ממהרים לפרסם את הכתבה והעורך לא מתקן. לא מדובר בשגיאות של חוסר ידע בלשון התקנית, אלא בהחלקות של אצבע.

זה השיא שראיתי:

תיעוד ההרס: עזה מה שנשאר מעין הוד

תיעוד ההרס: עזה מה שנשאר מעין הוד

בהיתי במשך שניות ארוכות בכתבה ותהיתי אם ויינט נהיו כה פוסט־ציונים שהם משווים את עין־הוד לעזה ואז קלטתי שאמור להיות כתוב שם "זה מה שנשאר מעין הוד".


חוץ מזה, השרפה גרמה לי להיזכר בכל מיני דברים שקרו לי באותו אזור. נגיד, בזה שנסעתי פעם לכיוון כלא דמון ופתאום ראיתי בשוליים חזיר־בר חמוד נורא שהסתכל עליי בעיניים חכמות מאוד. או בזה שנסעתי שם פעם וראיתי צב חוצה את הכביש, בלמתי וחטפתי מכה בפגוש מאחורה. הנזק לרכב שלי היה זניח, הנזק לרכב שלא שמר מרחק ממני היה גדול קצת יותר, הצב סיים לחצות בשלום. אני תוהה מה שלומם של החזיר והצב.

ואני נזכר בילדים שאני רואה לעתים קרובות משחקים במגרש מחוץ לכלא דמון. כנראה ילדים של אסירים שמשחקים בזמן שהנשים נפגשות עם הגברים מאחורי הסורגים. או אולי של הסוהרים.

ואני נזכר בתמרורים לאורך הכביש המפותל, שרבים מהם מחוררים בכדורים. מורה הנהיגה שלי סיפר שחיל הים מתאמן שם בלילות. מעניין אם יחליפו אותם עכשיו.

לבסוף, אני נזכר בערן ויזל, אחד מ־40 ההרוגים באוטובוס הארור ההוא. הוא היה בשכבה שלי בתיכון. אני הייתי בי״ב 6 עיונית, הוא היה בי״ב 5 עיונית. יש בבתי ספר חֶבְרֶה עם שרירים שמתאמנים במכות על תלמידים אחרים. חֶבְרֶה כאלה התאמנו עליי לא פעם. אבל לא ערן. לערן היה כוח בידיים ובפנים, אבל לא זכור לי שהוא היה אלים. הלוואי עלינו יותר אנשים כמוהו בכוחות הביטחון, שיש להם כוח ושמפעילים אותו רק כשבאמת צריך. יהי זכרו ברוך.