ארכיונים עבור קטגוריה: בלשנות

גבי דנון כתב בבלוג שלו על התרגום הבעייתי באתר טוויטר: "aharoni נעקב על־ידי Phoebe". הבעיה הנדונה היא לא הערבוב של כתב עברי ולטיני – זאת בעיה אחרת שמגיעה לה רשומה משלה. הבעיה היא ה„נעקב” – שימוש בסביל שנשמע מוזר בעברית.

זאת בעיה אמתית לגמרי. אני שונא את ה„נעקב” הזה. הסיבה לתרגום הזה היא לא רק ה־„followed by” של המקור האנגלי, אלא גם חוסר התמיכה של טוויטר במין דקדוקי.

לדוברי אנגלית לא מפריע לכתוב „Alice follows Bob”, אבל בעברית יהיה מוזר מאוד לכתוב „שרה עוקב אחרי משה”. זה לא עוזר שהזכר בעברית הוא גם המין הניטרלי. בציווי („פתח את הקובץ”) זה עוד איכשהו קביל, וגם אז זה לא רצוי, אבל בגוף שלישי זה דפוק לחלוטין. זה מוזר לא פחות, ואולי אף יותר, מ„משה נעקב על־ידי שרה”. תכלס, יש גם „שרה נעקב על־ידי משה”, וגם זה דפוק.

רוב התכנות אינן תומכות במין דקדוקי, כי רוב התכנות מפותחות לכתחילה על־ידי דוברי אנגלית ועבור דוברי אנגלית, ובאנגלית זה בדרך כלל לא מפריע. חוץ מהפעמים שזה כן מפריע – כשצריך לכתוב „הוא” או „היא”. ואיך הם מתקנים את זה? כותבים „הם” – they. גם זה די דפוק, אבל בפועל זה גם די נדיר, אז רוב המתכנתים אינם טורחים להוסיף תמיכה אמתית במין דקדוקי.

אני יכול לשלוף מהזיכרון רק שלוש תכנות שתומכות במין דקדוקי: פייסבוק, גוגל+, ומדיה־ויקי, התכנה שמאחורי ויקיפדיה. זה ממש לא קשה מבחינה טכנית. למעשה, מפתחי מדיה־ויקי – כלומר, הצוות שלי – הוציאו את כל הקוד הדרוש לכך כתכנה חופשית ברישיון MIT, מה שמאפשר את שיבוצו בכל תכנה אחרת ללא שום מגבלה משמעותית.

המון אנשים שמדברים עברית, ערבית, רוסית ושפות אחרות, מנסים לשכנע את טוויטר לתמוך במין דקדוקי. זה לא עניין של פמיניזם, זה פשוט עניין של נוחות וטבעיות של השפה. טוויטר מבטיחים כבר הרבה זמן לעשות את זה, אבל עדיין לא עשו. כי, כאמור, דוברי האנגלית שמפתחים את התכנה לא רואים כל יום משפטים מוזרים כמו „מירי נעקב על־ידי שלמה” וזה לא נראה להם כמו דבר דחוף.

יש משהו שניסיתי לעשות כדי לתקן את זה: לכתוב „שלומית ברשימת המעקב של גיל”. הצירוף „רשימת המעקב” בא בהשראת ויקיפדיה, אבל הוא אמור להיות ברור לכל דובר עברית, גם כזה שאינו מתמצא בוויקיפדיה. בזמנו המתרגמים האחרים לא אהבו את זה. אולי הגיע הזמן לשקול את זה שוב. כמובן, זה יהיה תיקון חלקי ועדיין יהיה צורך בתמיכה אמתית במין דקדוקי, אבל זה יהיה טיפה יותר טוב.

גם הצעות אחרות תתקבלנה בברכה.

יש אתר מפורסם מאוד בשם ויקיפדיה. זאת אנציקלופדיה: יש בה ערכים, בדרך כלל ארוכים למדי, שנותנים הגדרות מפורטות של דברים, ביוגרפיות של אנשים, תיאורים של אירועים היסטוריים וכיוצא באלה.

הרבה אנשים מתבלבלים וחושבים שהיא צריכה לתת גם הגדרות של מילים. ולא היא: זה התפקיד של מילון, לא של אנציקלופדיה. אבל זה לא נורא, כי בנוסף לוויקיפדיה יש גם ויקימילון – אתר שמופעל על־ידי אותו ארגון ועם אותם עקרונות של חופש וגישת עריכה לכולם.

ויקימילון, באנגלית Wiktionary, הוא מיזם מפורסם פחות מוויקיפדיה. יש לו פחות עורכים ויש לו פחות קוראים. הסיבה לכך די פשוטה: מצד אחד, אנציקלופדיה מושכת יותר אנשים שרוצים לכתוב על העולם כפי שהם רואים אותו (תחשבו למשל על המשפט הפשוט, לכאורה: „ירושלים היא בירת ישראל”). ומצד שני, למרבה הפלא קשה מאוד לכתוב הגדרה מילונית טובה ומקיפה של מילה בשפה, משום שמילון טוב בדרך כלל מתבסס על איסוף וניתוח של מילים ממגוון רחב מאוד של מקורות – ספרות יפה, מסמכים משפטיים, עיתונות, שירה ועוד. קצת מפתיע שקל יותר לכתוב ערך אנציקלופדי ארוך ומדויק מאשר לכתוב הגדרה מילונית קצרה ומדויקת, אבל ככה זה.

יש בעיה נוספת: התכנה של ויקיפדיה, ששמה מדיה־ויקי, מותאמת בעיקר לכתיבת אנציקלופדיה ולא למילון. המתכנתים הראשיים מעולם לא השקיעו הרבה בהתאמת מדיה־ויקי לכתיבת מילון.

למרות הבעיות האלו, התגבשה בוויקימילון קהילה של אנשים מתמידים שמשפרים את התכנה ותורמים הגדרות ותרגומים. אינני תורם לוויקימילון הרבה, אבל אני משתמש בו מדי פעם כדי לחפש מילים, בעיקר תרגום של מילים אנגליות מיושנות או משפטיות שאני לא מכיר. באנגלית אני כמעט תמיד מוצא הגדרות טובות של מה שאני מחפש, אבל אני לא תמיד מוצא תרגומים לעברית. ואז קורה הדבר הבא: אני מחפש תרגום במילון אחר כלשהו – יש לי בבית הרבה מילונים מנייר – ומוסיף אותו לוויקימילון. זה קל מאוד בוויקימילון האנגלי: בסוף רשימת התרגומים יש שורה שבה אפשר להזין קוד שפה (הקוד של עברית הוא he) ותרגום. אחרי שכתבתי את התרגום, אני לוחץ על Preview translation (תצוגה מקדימה), ואם הכול בסדר, אני לוחץ Save. והנה – יש תרגום חופשי מאנגלית לעברית. היום, למשל, הוספתי תרגום של indemnification – שיפוי. קהילת האינטרנט העברית נהייתה קצת פחות תלויה במורפיקס.

זה משהו פשוט שכל אחד יכול לעשות. נסו, זה כיף.

ברשומה הזאת יש צליל שאנשים עושים כשהם רואים חתול חמוד.


ראיתי בעיתון פרסומת של חנות רהיטים עם הרבה סמלים של מותגים שהיא משווקת. אמרתי לעצמי: „בוא נראה אם אני מוצא פה אותיות ניקוד.” מי שלא יודע, אני קורא בשם „אותיות ניקוד” לתופעה של שימוש בניקוד עברי עם אותיות לועזיות.

ומצאתי:

ÇİLEK ROOM וציור של תות שדה

ÇİLEK ROOM

רשמתי לעצמי להוסיף את זה לאוסף כשאגיע הביתה. הגעתי הביתה וגיליתי שטעיתי: הנקודה למטה היא לא חיריק, אלא ציור מסוגנן של האות הטורקית Ç, שצלילה צ׳, למשל בשם קבוצת הכדורגל Fenerbahçe – פנרבהצ׳ה. אין שום בעיה לצייר אותה ככה בטורקית ומי שיודע טורקית, יבין במה מדובר.


אם נתעלם מהבעיות הפוליטיות שהופיעו לאחרונה, ישראלים מתייחסים אל טורקיה באופן די חיובי: הם אוהבים לנסוע לחופשות בטורקיה, וגם מתעניינים מדי פעם בספורט טורקי. הבעיה היא שישראלים לא יודעים דבר פשוט מאוד ומועיל מאוד על טורקיה – האלפבית. כמובן, אי־אפשר ללמוד את כל השפה הטורקית מהר, אבל לא מזיק לפחות לדעת לבטא את האותיות.

האלפבית הטורקי מבוסס על הלטיני, אבל יש בו כמה התאמות שחלקן מפתיעות. ישראלים מכירים את האותיות הלטיניות בעיקר דרך השפה האנגלית, שמשתמשת בהן בדרך מוזרה ובלתי־עקבית במיוחד, ולכן כשהם מנסים לקרוא שמות טורקיים, הם עושים טעויות מביכות. למשל, עיתונאים ישראלים עדיין קוראים לראש ממשלת טורקיה מדי פעם „ארדוגן” במקום „ארדואן” (Erdoğan); כשנתפס מנהיג המחבלים הכורדים עבדולה אוג׳לן (Öcalan), העיתונאים כינוהו „אוקלן” או „אוצ׳לן”; וכשישראלים מחפשים רחוב באיסטנבול, הם אומרים „קאדסי” במקום „ג׳אדסי” (Caddesi).

מעבר להגייה נכונה, יש לזה גם משמעויות מעשיות. למשל, ידיד ישראלי שלח לי פעם דואר אלקטרוני ממחשב שהיה במלון אוֹל־אִינְקְלוּזִיב שהוא שהה בו. המכתב לא הגיע, כי הוא השתמש במקלדת טורקית, לא שם לב לכך שבטורקית יש הבדל בין I עם נקודה ובלי נקודה וכתב amır במקום amir (זה היה לפני ימי הג׳ימייל). בגלל זה הנקודה מעל האות İ בשם ÇİLEK היא חלק חיוני מהאות ולא רק קישוט.

אז הנה לשימושכם מדריך מזערי ופשוט לדברים שאתם צריכים לדעת על האלפבית הטורקי:

A – תמיד אָה.

C – תמיד ג׳, כמו בשם ג׳ורג׳. לא ק, אל ס, לא צ׳, אלא רק ג׳.

Ç – תמיד צ׳.

E – אֶה, לעולם לא אִי.

G – תמיד ג.

Ğ – זאת אולי האות הבעייתית ביותר, כי כל ספר על טורקית מתאר אותה אחרת. מה שבטוח הוא שזה לא ג. בדרך כלל זה משהו כמו א או ע או ה. העיקר – לזכור שזה לא ג.

I בלי נקודה, וגם אות קטנה: ı. זה צליל שבלתי־אפשרי לכתוב בעברית. זה קצת דומה ל־e במילה האנגלית boxes. זה גם הצליל שחלק מהאנשים עושים כשהם רואים תמונה של חתול חמוד:

חתול שוכב על שמיכה

בטורקית Iııııııı. ברוסית, ыыыыыыы. ובעברית אין איך לכתוב את זה.

İ, וגם אות קטנה: i. זה יותר דומה לחיריק העברי. כאמור, הדבר העיקרי שצריך לדעת על זה הוא שמדובר באות נפרדת ולשים לב לזה כשמקלידים במקלדת טורקית.

J – תמיד ז׳ כמו בז׳בוטינסקי.

Ö – עוד צליל שאי־אפשר לכתוב בעברית. זה כמו לומר אוֹ ולמתוח את השפתיים קדימה.

Ş – תמיד ש.

Ü – הצליל האחרון שקשה לכתוב בעברית. זה כמו לומר אוּ ולמתוח את השפתיים קדימה.


אז זהו – תלמדו ותעשו פחות פאדיחות. אם אתם מכירים עיתונאים, תפנו אותם לרשומה הזאת, כדי שגם הם יעשו פחות פאדיחות. מה שעוד יותר טוב, תפנו אותם לדף כללים לתעתיק מטורקית בוויקיפדיה; הוא לא מושלם, ואי־אפשר לעולם לכתוב כללי תעתיק מושלמים, אבל עדיף לדבוק בו מלתעתק טורקית – וכל שפה אחרת – על סמך הרגלים מאנגלית.

הייתה פעם פרסומת לכדורי נורופן: "בשבילי, בכל אופן, רק נורופן". זה היה בשנות התשעים. היא הייתה על אוטובוסים וברדיו.

והיא שיגעה אותי. היא שיגעה אותי בגלל תופעה לשונית שהמון אנשים שונאים, אפילו בלשנים: הטעמה. ברשומה הזאת אנסה להסביר מה זה הטעמה בצורה שלא תשנאו. ספרו לי אם הצלחתי.

תכלס, הטעמה היא הבלטה מסוג כלשהו של אחת ההברות במילה. כשמדברים על הטעמה בעברית, משתמשים במונחים "מלרע" ו"מלעיל". אלה מונחים מוזרים ולא מועילים, ועל אף המסורת הארוכה של שימוש בהם, הייתי שולח אותם לגמלאות. את ההבדל בין מלרע לבין מלעיל אפשר להסביר בקלות באמצעות המילה "עודף": יש בה שתי הברות: "עו־דף". כשאתם אומרים "משקל עודף", אתם מבטאים את המילה "עודף" עם הטעמה בהברה האחרונה וכשאתם אומרים "עודף משקל", אתם מבטאים את המילה "עודף" עם הטעמה בהברה הראשונה.

בעברית יש כללי הטעמה פשוטים למדי: ברוב המילים ההטעמה נמצאת בהברה האחרונה (מלרע), ובמילים מקבוצות מסוימות ההטעמה נמצאת בהברה שלפני האחרונה (מלעיל). ברשומה אחרת אדבר על הקבוצות עצמן; מה שחשוב הוא לשים לב להבדל בין "עודף" לבין "עודף".

במילה "אופן" ההטעמה הנמצאת בהברה שלפני האחרונה: אופן. וכאן מתחילה הבעיה עם הפרסומת ההיא של נורופן: לפני ששמעתי את הפרסומת עם הקריין ברדיו, ניסיתי לקרוא אותה בעצמי. היה לי ברור שמי שניסח את הססמה רצה שיהיה חרוז בין "אופן" לבין "נורופן", אבל זה לא עבד: בשביל חרוז לא מספיק ששתי מילים תסתיימנה באותן האותיות, ובדרך כלל צריך שגם תהיה להן אותה הטעמה. לפעמים זה אפילו חשוב יותר. במילה "אופן" מוטעמת ההברה "או־"; ואיך מוטעמת המילה "נורופן"?

במילה "נורופן" יש שלוש הברות: נו־רו־פן. אני יכול לדמיין את זה עם הטעמה בהברה האחרונה – "נורופן", או עם הטעמה בהברה הראשונה – "נורופן". הטעמה בהברה שלפני האחרונה לא נשמעת לי טבעית בעברית: נסו לומר "נורופן". זה מתחרז עם "אופן", אבל נשמע מוזר כשלעצמו.

הקריין בפרסומת ברדיו אמר כך: "בשבילי, בכל אופן, רק נורופן". כמובן, זה דפק לגמרי את הכוונה של מי שהמציא את הססמה. היא ממילא לא יכלה לעבוד. ככה זה – פרסומאים שממציאים ססמאות צריכים או להבין קצת בבלשנות או לא לנסות להמציא ססמאות מתחכמות. למרות זאת, הססמה הזאת החזיקה די הרבה זמן.

האם אני היחיד שהיה אכפת לו מזה? אולי. למה היה לי אכפת לי מזה? כי בברית המועצות מלמדים מהי הטעמה לפני שמלמדים את האותיות:

בוקוואר, עמוד 9

בוקוואר – ספר לימוד קריאה רוסי. עמוד 9

כבר כתבתי פעם רשומה שלמה על ספר לימוד הקריאה ברוסיה, והפעם אני אתעכב על העמוד הזה. בתחתיתו רואים שלושה חפצים: כיסא, קומקום, וספה. במילה stul (כיסא) יש הברה אחת, אז יש לידה קו ארוך אחד וזהו. במילה chájnik (קומקום) יש שתי הברות – cháj-nik, אז יש לידה קו ארוך חצוי ומעל חציו הראשון יש קו קטן שאומר שזאת הברה מוטעמת. במילה diván (ספה) יש שתי הברות והשנייה מוטעמת – di-ván, אז יש בה קו ארוך חצוי ומעל חציו השני יש קו קטן.

כל זה, אני מזכיר שוב, עוד לפני שבכלל מלמדים אותיות. כלומר, זה הדבר היסודי ביותר: לכותבי הספר נראה טבעי לגמרי ללמד את הנושא הזה בשבוע הראשון של כיתה א׳, לפני כל נושא אחר. בארץ בקושי לומדים את זה בבית ספר בכלל. כשהתחלתי ללמוד בלשנות באוניברסיטה העברית התפלאתי מכך שהמרצים צריכים להשקיע כל־כך הרבה זמן בהסבר על מושג כה יסודי – הלא זה חומר של כיתה א׳! אבל אז קלטתי שלא כן בארץ.

ולא רק בארץ. הצגתי את הספר הרוסי המופלא הזה לידידי הבלשן ומעצב הגופנים מייקל אוורסון, וגם הוא התלהב מאוד ואמר שהיה שמח אילו בכל העולם לימדו את המושגים של הברה והטעמה לפני האותיות.

ברשומה הזאת השתמשתי בגופן בולט כדי להראות איפה ההטעמה במילה. ברשומה הבאה בסדרה אראה מספר דרכים נוספות לכתוב את זה. עד אז אשמח מאוד לקבל הערות.

ההמשך: הטעמה, חלק ב׳

הרשומה הזאת עשויה לעצבן טבעונים ובלשנים.

קרטון חלב מלא של תנובה, לפני ואחרי. לפני: נהננו, אחרי: נהנינו.

קרטון חלב מלא של תנובה, לפני ואחרי

אתם רואים את ההבדל, נכון? מי שלא רואה, מוזמן להציץ בתחילת הסיפור על הטעות בקרטון החלב המלא של תנובה. אחרי שהתלוננתי מדי חודשיים במשך כמעט שנה, תנובה תיקנה את הטעות.

האמת היא שהרשומה הזאת לא צריכה לעצבן לא טבעונים ולא בלשנים. טבעונים יכולים לשמוח, כי אחרי שהשגתי את התיקון הזה, אני מרגיש מין הגשמה כזאת. הוספתי יו״ד לקרטון חלב של תנובה, אז כאילו מיציתי את מה שיש לי לעשות בתחום החלב. אני לא באמת מפסיק לצרוך חלב היום, אבל אולי יום אחד אפסיק.

בלשנים עשויים להתעצבן מהרשומה הזאת, כי במהלך הלימודים שמעתי מהרבה מהם שהם שונאים עורכים. "עורכים הורסים לנו את המקורות, כי אנחנו רוצים לראות את הטקסט האמתי ולא טקסט 'מתוקן' לשפה 'נכונה'." נכון. עורכים יכולים לפגוע בטקסט המקורי, אבל הנה, אני משאיר לבלשני העתיד שיחקרו את קרטוני תנובה תיעוד של הקרטון הקודם. וחוץ מזה – רוצים לחקור שפה טבעית? – בשפה הטבעית שלי יש יו״ד במילה "נהנינו". טבעית, אני מדגיש. ובשפה הטבעית של מעצב הקרטון המקורי אין יו״ד. הנה, יש לכם את שתי האפשרויות. אז אל תתעצבנו.


וכן, אני יודע שלפי כללי הכתיב צריך לכתוב "אפנתית" ו"אימא". ובכן, בשפה הטבעית שלי הצורה "נהננו" אינה קבילה, אבל הצורות "אופנתית" ו"אמא" קבילות.