חסיד ברסלב הציע לי ספרון בשם „קַוֵה לְטוֹב”.

– „חסר פה דגש באות וי״ו”, אמרתי לו.

הוא לא ציפה לזה.

– „זה… זאת אומרת… זאת נקודה בתוך האות?”

– „כן. זה נקרא ‚דגש’ וזה נראה כמו נקודה באות. יש באות לפני זה פתח, וזאת צריכה להיות הברה סגורה, ובשביל זה צריך פה דגש. מה שכתוב פה עכשיו פשוט לא נכון.”

פתחתי את הספרון והראיתי לו כמה פעלים בבניין פיעל שיש בהם דגש.

אחרי איזה שתי דקות הוא אמר שהוא צריך ללכת לחלק עוד ספרים.

וקצת אחרי זה הוא חזר, ודיברנו עוד איזה עשר דקות על הברות פתוחות וסגורות, על פתח וקמץ ודגש, ועל בג״ד כפ״ת, ועל הבעיות של תוכניות הלימודים בלשון במדינת ישראל.

הוא נראה מסוקרן. אולי הוא ילך עכשיו ללמוד ניקוד. ואולי הוא לא ילך ללמוד ניקוד, אבל אני די בטוח שעניין אותו יותר לדבר איתי מאשר לחלק ספרונים לאנשים שרובם ינפנפו אותו, ושאלה שלא ינפנפו לא יקראו.

לא מרגישים טוב עם סתם לנפנף חסידי ברסלב? – לכו לעשות תואר בלשון עברית!