אבטחה בשדות תעופה משעממת אותי.
– „פאספורט?”
– „אפשר בעברית.”
– „ואללה. יש לך לוּק אירופי.”
– „הא?”
– „זו מחמאה, אחי!”
– „מחמאה?!”
– „לוּק אירופי זו מחמאה. מה, לא?”
– „לא, זו גזענות.”
– „מה זאת אומרת? מה פתאום?”
– „להגיד שלוק כלשהו, לא משנה מאיזו ארץ, הוא מחמאה, זאת לא באמת מחמאה, זאת גזענות.”
הוא חשב קצת.
– „אחי, זה בצחוק.”
– „אותי זה לא מצחיק.”
אבטחה בשדות תעופה משעממת אותי.
אולי תיסע פחות? במחשבה שנייה – זה לא יועיל, ה לוק שלך ושל האחרים מופיע כל הזמן, ברשת, ברחוב ועוד.
היית צריך לענות לו "וואלה אחי, ולך יש לוק אסייאתי". ☺
מעניין, גם לי זה קורה כשאני טסה וזה מעצבן אותי, אבל אף פעם לא נכנסתי אתם לשיחה על למה הם מניחים שאני לא ישראלית. רק התחלתי לפתח הרגלים כדי להילחם בזה: להראות את הדרכון הכחול כשאני עומדת בתור בשדה התעופה; להוציא חומר קריאה בעברית כשאני מתיישבת במטוס; לענות בעברית ובקול רם כשמציעים לי סמטינג טו דרינק.
אתה צודק כמובן, להגיד שזו מחמאה זה גזעני, בהחלט. בכל כיוון, בכל הקשר.
מת עלייך נשמה :)
וואלה, יעני אני נראית לך ישראלית? :)
גם אני, אבל בעיקר כי כתבת שאת משתמשת בפיירפוקס. ☺
גדול :-)
בעיקר כי אני כמעט ולא…
[…] לא, לא טסתי לשום מקום לאחרונה. סתם נזכרתי כשקראתי על חוויותיו של אמיר אהרוני בשדה התעופה. […]