– „מה עשית בקזחסטן?”

זה לא היה הדבר הראשון שהמאבטח של נתב״ג שאל אותי כשיצאתי מהשרוול.

לפני זה הוא ביקש דרכון. לקח לי איזה שתי דקות למצוא אותו, כי ארזתי אותו עמוק – אחרי טיסה אני כבר לא זקוק לו, כי אני משתמש בכרטיס הביומטרי. הוא דפדף בדרכון ושאל:

– „מה עשית בקזחסטן?”

– „מה זאת אומרת? למה אתה שואל?"

– „כי אני צריך לדעת מה עשית בקזחסטן.”

– „כן, אבל למה?”

זה ממש לא סוד מה עשיתי בקזחסטן. אם מגגלים amir aharoni kazakhstan, מוצאים שהייתי שם בתור מרצה אורח בכנס של ויקיפדים שמדברים בשפות טורקיות. אז זה לא סוד, אבל לא נראה לי שזה עניינו של מאבטח לשאול את זה.

ויזה לקזחסטן. מדבקה בתוך דרכון. בקזחית ובאנגלית.

ויזה לקזחסטן. שאריות הביורוקרטיה הסובייטית: נותנים ויזה רק לכמה ימים של זמן הביקור, למרות שאין לזה שום סיבה טובה.

– „קשה לך לענות?”

– „כן, אני מנסה להבין למה אתה שואל.”

חזרתי הביתה מסן־פרנסיסקו. טיסה ארוכה, אתם מדמיינים, עם החלפה בניו־יורק. ההמראה התעכבה, ואחר־כך המטוס עוד הסתובב כשעה מעל אלבניה כי בנתב״ג היה עומס ולא נתנו לו אישור לנחות. וגם הייתי קצת מצונן.

עייפות, כאב ראש, וכל זה.

חזרתי הביתה מסן־פרנסיסקו.

הביתה.

– „אני צריך לדעת את זה. למה אתה עושה חכמות?”

– „כי זאת שאלה פרטית ואני לא רוצה לענות על שאלות פרטיות בלי שיש לזה סיבה טובה. זה כתוב איפושהו שאתה צריך לדעת את זה? שמותר לך לשאול את זה?”

– „כן, הנה תסתכל.”

הוא נתן לי את תעודת המאבטח שלו על כרטיס פלסטיק. בצד האחורי היה כתוב מה מותר לו לעשות. היה כתוב שם שמותר לו לבקש ממני מסמכים ושמותר לו לערוך חיפוש בחפצים שלי. זה לא נחמד, אבל כתוב זה כתוב.

אבל לא היה כתוב שם שמותר לו לחקור אותי.

– „לא כתוב פה שמותר לך לשאול אותי מה עשיתי בקזחסטן.”

הוא נראה עצבני. הוא החליף כמה מילים עם השותף שלו, אמר משהו במכשיר קשר, ונתן לי ללכת.

חזרתי הביתה. אילו הייתי אורח במדינה אחרת והיו שואלים אותי מה עשיתי בקזחסטן בביקורת גבולות, לא הייתי עושה חכמות. אבל אני חזרתי הביתה.

קזחסטן היא מדינה עם רקע מוסלמי ועם ממשלה קצת דפוקה, אבל היא דפוקה בקטע פוסט־סובייטי, לא בקטע מוסלמי. היא חילונית לגמרי וידידותית לישראל ולכל שאר העולם. גם אם המאבטח רצה „להגדיל ראש”, זה לא היה דבר מתאים לשאול.

וממילא הוא לא אמור לעשות את זה.

אל תיתנו למאבטחים לחדור לכם לפרטיות יותר מכמה שמותר להם. זה לא מגדיל את הביטחון. מאבטח שאין לו גבולות מספק את ההפך מביטחון.

(זה קרה לפני יותר משנה, אבל נזכרתי במקרה הזה בזכות רשומת פייסבוק של יובל בן־עמי, ששיתף עידו קינן. תודה ליובל ולעידו.)