אני מצטער שכל הרשומות האחרונות בנושא פוליטיקה. ככה זה – בחירות זה המונדיאל שלי.

הנה נקודת מבט קצת שונה על המתרחש בפוליטיקה הישראלית.

זה די פשוט בסך הכול: ההתפוררות המוחלטת של האופוזיציה הישראלית עכשיו מזכירה לי מאוד את ההתפוררות המוחלטת של האופוזיציה הרוסית. גם שם היו כמה מפלגות דמוקרטיות עם הבדלים קטנים: אחת הדגישה יותר כלכלה סוציאל־דמוקרטית, אחת הדגישה יותר תמיכה בעסקים קטנים, אחת הדגישה יותר ערכים דמוקרטיים כלליים. אבל ההבדלים הגדולים ביותר ביניהן היו ברמה האישית. כולם שם רצו להיות מספר אחד.

כל המפלגות האלה נמחקו מהפרלמנט הרוסי. פוטין, לפחות בהתחלה, לא נזקק אפילו ליותר מדי זיופים. האופוזיציה לפוטין הייתה כה מפוררת שהוא קיבל את השלטון בהליכה והמשיך להחזיק בו בלי הרבה מאמץ. יש ברוסיה אופוזיציה־כאילו: בנוסף למפלגתו של פוטין, יש בפרלמנט שלה מפלגה קומוניסטית, מפלגה פשיסטית שמשום־מה נקראת „ליברל־דמוקרטית”, ומפלגה שנקראת „חברתית־סביבתית”, אבל בפועל לא שונה בשום דבר מהמפלגה של פוטין. שלוש המפלגות האלה קוראות לעצמן „אופוזיציה”, אבל לא עושות נגדו חצי־דבר. כולן פועלות בתיאום עם לשכת הנשיא. המצב מגוחך עד כדי כך שאותה לשכת הנשיא מנסה בעצמה להקים מפלגה ליברלית „אמתית”, אבל „נכשלת” כי „אין מספיק אנשים בציבור שבאמת מעוניינים במפלגה ליברלית”. זה אולי נראה לכם מוזר שיש פה כל־כך הרבה מירכאות, אבל זה בסדר, כי זה באמת מוזר.

מבחינה מנהיגות, באופוזיציה הרוסית לא השתנה כמעט דבר בעשר השנים האחרונות – האנשים שהנהיגו את מפלגות האופוזיציה אז הם אותם האנשים גם היום, והם עדיין מסוכסכים. רק פרצוף חדש משמעותי אחד הופיע בנוף הזה – אלכסיי נבלני. כולם מדברים על כך שהוא כנראה מכוון הכי גבוה שאפשר בפוליטיקה הרוסית, אבל בינתיים הוא ידוע בעיקר בתור בלוגר שלוחם בשחיתות של פקידים, ואפילו די בהצלחה. אבל זהו. כלום חוץ מזה. אין באמת שום חלופה רצינית לפוטין.

יש אנשים שמתרפקים על תהילת עבר – על היותם מותגים שמזוהים עם אופוזיציה. בוריס נמצוב, למשל. הוא אדם ראוי למדי, והוא אומר המון דברים נכונים על דמוקרטיה, ונואם די טוב בהפגנות, אבל לא באמת מסוגל להנהיג כוח פוליטי נגד פוטין. הוא אומר שהמשטר מכשיל אותו, והוא כנראה לא משקר, אבל זה לא משנה את העובדה שהוא לא ממש משמעותי בתור איש אופוזיציה. ויש עוד כמה כמוהו – כל אחד מספר אחד בקבוצה שלו, וכולם ביחד שווים לאפס.

ואם זה לא מזכיר לכם את מה שקורה אצלנו, אז יש לכם בעיה. אנחנו בארץ עוד לא הגענו למצב של רוסיה, אבל אנחנו שועטים בכיוון הזה בכל הכוח. הדבר היחיד שמנחם אותי הוא שביבי כנראה מבין קצת יותר טוב מפוטין מה זה דמוקרטיה, ואיזה קווים הוא לא אמור לחצות. אבל יש סיכוי גבוה מאוד שאני תמים.

אז שוב אנחנו כנראה נתקעים עם בחירות מעפנות שאין מה לבחור בהן, ושאין בהן שום תקווה לשינוי. מצד שני, עוד לא כל הרשימות הוגשו. אני אחליט על משהו, ואני גם אספר לכם על מה, אבל מה שזה לא יהיה, זה יהיה מסריח.


אתם ממש לא חייבים להסכים עם הרשומה הזאת. אתם גם יכולים לפטור אותה בתור נקודת המבט שהכי קל לי לאמץ בשל המוצא שלי. זה בסדר, וזה כנראה אפילו נכון.

אבל אתם לא ממש יכולים להגיד: נו, ובגלל זה צריך להצביע למפלגה שלי. אז זהו, שאם אתם חושבים ככה, לא הבנתם כלום.