תזכורות לאנשים שאוהבים להניף שלטים עם המילה „מהפכה”:

באנגליה התרחש מאז המאה השלוש־עשרה תהליך הדרגתי של העברת סמכויות מהמלך לעם. במאה השבע־עשרה כמה אנשים החליטו שהתהליך אטי מדי, וחוללו סדרת מרידות, שאמנם טלטלה את שושלת המלכים ואפילו הצליחה לבטל את המלוכה כליל למספר שנים, אבל לא הובילה לשינויים פוליטיים משמעותיים בטווח הארוך. לאחר המרידות אותו התהליך נמשך בערך כמו לפניהן. הייתה למהפכה האנגלית גם תוצאה פחות ידועה: המהפכנים הכריזו שהמיעוטים הלאומיים באנגליה, במיוחד האירים, הם אויבי המהפכה, ומאז אנגליה פעלה לדיכוי התרבויות שלהם. מוריסי כתב על זה שיר די טוב.

במאה השמונה־עשרה בצפון אמריקה מספר מושבות בריטיות התאגדו נגד המדיניות הכלכלית הבלתי־הוגנת של אנגליה, הכריזו על עצמאות וקראו לעצמן ארצות הברית. אנגליה לא ויתרה בשקט, אלא נלחמה. המלחמה הזאת כונתה המהפכה האמריקנית, ומתו בה כמה עשרות אלפי אנשים. בסוף המושבות ניצחו והצליחו להקים מדינה מוצלחת למדי, אם כי ידידיהם שהתיישבו קצת יותר צפונית מהם הקימו את קנדה, שלא התאמצה יותר מדי להילחם נגד אנגליה, ושלדעת רבים היא מדינה מוצלחת אף יותר, לפחות מבחינת כל מיני שטויות כמו רמת השחיתות, רמת החיים, רמת החינוך ורמת הגזענות. אה, ואתם כנראה יודעים מה קרה לאינדיאנים בכל הסיפור הזה.

לפני שהמהפכה הצרפתית הגיעה לשלב הכוחני, השלטון המלוכני נשא ונתן עם נציגי המעמדות השונים, ונתן להם זכויות שלא היו להם קודם לכן. זה לא היה ממש שוויוני וזה לא הפך את רעיון המונרכיה להגיוני יותר, אבל לפחות זה לא היה אלים. זה לא הספיק למהפכנים, והם עברו לשלב הכוחני, שבמסגרתו הם רצחו את משפחת המלוכה ורצחו עוד כמה עשרות אלפי אנשים שנחשדו בהתנגדות למהפכה. בסופו של דבר הגיע נפולאון, שאימץ כמה מססמאות המהפכה, אבל הכתיר את עצמו לקיסר, והוביל את צרפת לסדרת מלחמות שהביאו למותם של מאות אלפי אנשים. הייתה לה גם תוצאה קצת פחות ידועה: המהפכנים הכריזו באופן גורף שהמיעוטים הלאומיים בצרפת, כגון באסקים, אוקסיטנים, קטלאנים וברטונים, הם אויבי המהפכה, ומאז צרפת פעלה לדיכוי התרבויות שלהם.

המהפכה הרוסית… לא הייתה. עבדו עליכם. שמעתם על „מהפכת אוקטובר”? תשכחו ממנה, בבקשה. זה שקר. באוקטובר 1917 הקומוניסטים השתלטו על ארמון המלך, שכבר לא היה בו מלך, כי הוא פרש כמה חודשים לפני־כן. על שאר המדינה הקומוניסטים השתלטו באמצעות מלחמת אזרחים, שנמשכה מספר שנים ושבמהלכה מתו כשני מיליון אנשים. פרט ידוע פחות: מספר שבועות לאחר אותה „מהפכת אוקטובר” נערכו ברוסיה בחירות, שכנראה היו דמוקרטיות והוגנות למדי. הקומוניסטים לא זכו בהן לרוב, והחיילים, שתמכו בקומוניסטים, פשוט ביטלו את תוצאותיהן, כי הן לא היו מספיק טובות למהפכה. או משהו כזה.

לאחר מלחמת האזרחים דווקא היו ברוסיה כמה שנים של רווחה, שוויון, והתפתחות תרבותית מעניינת מאוד, אבל אז בא סטלין. סטלין הכריז על כמה מיעוטים לאומיים ברוסיה שהם אויבי המהפכה והגלה אותם למחוזות אחרים. אחד מהמיעוטים האלה היה העם הצ׳צ׳ני, שלא סלח לרוסיה עד היום וממשיך לעשות לה צרות. סטלין גם הרג עוד כמה מיליוני אנשים בהרעבה מכוונת, בהוצאות להורג ובמחנות עבודה. הוא עצמו וגם המנהיגים שבאו אחריו הקימו מפעלי תעשייה שפגעו קשות בטבע של ברית המועצות. וכמובן, לא כדאי לשכוח שסטלין ניהל מדיניות חוץ שעשתה הכול כדי לא למנוע את תחילתה של מלחמת העולם השנייה. והכול בשם המהפכה.

גם המהפכה הקומוניסטית של פול פוט בקמבודיה גרמה למותם של כשני מיליון אנשים, ולפגיעה קשה במיוחד במיעוטים הלאומיים. המהפכה הקומוניסטית בסין יצרה בה משטר שמוציא להורג הרבה יותר אנשים מאשר כל מדינה אחרת, מזהם את הסביבה בלי חשבון, ומנצל את פועלי התעשייה באופן כה קשה שזה מביך חברות אמריקאיות שמעבירות לשם את הייצור (תיהנו, תיהנו מהאייפון שלכם).

ייתכן בהחלט שלמען רצף הכתיבה אני לא מדייק בפרטים, אבל במקום לתקן לי את הפרטים, אתם מוזמנים להכות אותי: תביאו לי מהפכה פוליטית אחת שהצליחה באופן יסודי. מהפכת הציפורנים, פורטוגל 1974? שלטון דומה בשכנתה ספרד נפל כמה חודשים לאחר מכן בשקט ובלי צורך במרד עממי. רומניה 1989? צ׳אושסקו היה נופל ממילא, כפי שנפלו כל השליטים הקומוניסטים מסביבו. רוסיה 1991? חופש הביטוי ברוסיה בשנות השמונים היה רחב בהרבה מאשר היום.

אני מתאמץ ומנסה לחשוב על מהפכה אחת שלא כשלה כמו כל המהפכות לעיל. אני מצליח לחשוב רק על אחת, וגם היא לא דוגמה הכי טובה: „מהפכת הוורדים” בגאורגיה, שהתרחשה לפני תשע שנים. היא נקראת מהפכה, אבל לא הייתה בה (בעצמה) אלימות, והיא גם לא הייתה שמאלנית וסוציאליסטית, אלא קפיטליסטית מאוד. בינתיים נראה שהולך להם די טוב, אבל תשע שנים זה זמן מועט מכדי להחליט שזאת הצלחה גדולה, וחוץ מזה, הם כבר הספיקו לנהל מלחמה מטומטמת במיוחד נגד רוסיה.

אז בחיי שאינני מבין איך אחרי כל הדוגמאות האלו מישהו יכול להרים שלטים בעד מהפכות. איך מישהו יכול לחשוב שמהפכה תוביל לדמוקרטיה, אם רוב המהפכות הקודמות הובילו לדיקטטורה. איך מישהו יכול לחשוב שמהפכה תוביל לשלום, אם כל המהפכות הקודמות הובילו למלחמה. איך מישהו יכול לחשוב שמהפכה תוביל לשיפור ביחסים עם המיעוט הערבי בישראל, אם כל המהפכות הקודמות הובילו לדיכוי של מיעוטים. תקדישו, בבקשה, דקה למחשבה על זה, ותבינו בעצמכם למה.

אולי יש תמימים שחושבים שהמנהיגים של המהפכות החדשות למדו מהכישלונות של המהפכות הקודמות. אבל האם המנהיגים של המהפכות במאה העשרים למדו משהו מהמנהיגים של המהפכות במאות הקודמות? אם הם למדו מהם משהו, אז רק דברים שליליים: איך להיאחז חזק יותר בשלטון ואיך להקים מחנות ריכוז מאובטחים יותר. ככה זה כשהמהפכה עצמה הופכת לחשובה יותר מהמטרות שלה, שלכתחילה הן אולי חיוביות, אבל הן תמיד, תמיד נשכחות כשמהפכה מתחילה „לנצח”.

מכיוון שהיגיון לא מצליח להסביר את המהפכנות, צריך לחפש לה הסבר בתחום אחר, ודי קל למצוא אותו: מהפכנות היא לא שאיפה מדינית, אלא אבחנה רפואית. יש אנשים שמתאים להם לחיות בזוגיות עם בני מינם ולא עם בני המין האחר. יש אנשים שלא מתאים להם לקיים יחסי מין בכלל. יש אנשים שמתאים להם להאמין שתפילות מועילות יותר לרווחה מאשר עבודה. יש אנשים כמוני, שמתבלבלים בין יד ימין ליד שמאל. ויש אנשים שתומכים במהפכות פוליטיות. וכל הדברים האלה תקינים לגמרי, כל עוד הם לא גורמים נזק. אולי אפילו אפשר להוציא מהם תועלת, אם רותמים אותם נכון. פשוט לא צריך לחפש להם הסבר במדעי המדינה, אלא במדעי הנפש.

אז מה, אתם עדיין רוצים מהפכה?