יש צירוף מילים כזה: „זה לא יהודי”. אומרים אותו לעתים קרובות בביטויים כגון „יחס רע לפליטים מאפריקה זה לא יהודי”.

זה חרטה, משום שאין שום דבר יהודי במיוחד ביחס טוב לפליטים, והמקרים הרבים שבהם יהודים היו פליטים לא משנים את זה. הרבה עמים היו פליטים – וייטנאמים, סינים, בוסנים, אלבנים, ערבים, אבחזים, גאורגים ואחרים. חלק מהקבוצות החברתיות המובילות בארצות הברית התחילו בתור קבוצות של פליטים, למשל פוריטנים ומורמונים. האם הם אומרים על עצמם היום „זה לא מורמוני לרדוף מהגרי עבודה ממקסיקו”? אני בספק, וגם אם כן, אז גם זה חרטה. (הביטוי „זה לא אמריקאי” בהחלט נפוץ בכל מיני הקשרים בארצות הברית. הם שונים למדי מההקשרים שאני מדבר עליהם כאן, אבל גם על חלק מהם אפשר לומר שהם חרטה.)

כנ״ל לגבי כל דבר אחר – שבת (לכל העמים יש יום מנוחה), יחס לעניים (בכל העמים יש אנשים עניים), יחס לחינוך (לכל העמים יש מסורת כלשהי של חינוך). אבל לא תשמעו את זה הרבה על מזון כשר, למשל, שהוא כן דבר ייחודי ליהודים באופן מסורתי. כמובן, יש אנשים דתיים שמטיפים לאחרים לאכול מזון כשר, אבל הם משתמשים במילים אחרות. חילונים לא מתעניינים כל־כך במזון כשר, בוודאי לא הפעילים הפוליטיים החילוניים שאוהבים כל־כך להשתמש בביטוי הריק הזה. ולכן ההרגשה שלי לגבי „זה לא יהודי” היא שמדובר בניסיון עלוב וחסר תכלית למצוא אצל הדובר או אצל המאזין זהות יהודית חילונית או להצדיק דעה פוליטית שקשה להצדיק באמצעים אחרים.

ושימו לב – אינני מנסה להצדיק יחס רע לפליטים. יחס טוב, או לפחות הוגן, כלפי פליטים הוא פשוט דבר אנושי כללי; לא צריך להיות יהודי בשביל זה. הצורך להצדיק את זה בביטוי כה עלוב הוא שמרגיז אותי. זאת בעיה חברתית כשלעצמה ושימוש בקשקוש כמו „זה לא יהודי” רק מעמיק אותה.


רשומה זאת היא מבוא לסדרת רשומות על ביטויי חרטה. רשימה התחלתית של ביטויי חרטה נמצאת בעמוד בשם חרטה. העמוד יעודכן ויורחב. אם יש ביטויי חרטה שמרגיזים אתכם, שלחו לי אותם ואשקול לכלול אותם ברשימה.