ברשומה הזאת יש צליל שאנשים עושים כשהם רואים חתול חמוד.


ראיתי בעיתון פרסומת של חנות רהיטים עם הרבה סמלים של מותגים שהיא משווקת. אמרתי לעצמי: „בוא נראה אם אני מוצא פה אותיות ניקוד.” מי שלא יודע, אני קורא בשם „אותיות ניקוד” לתופעה של שימוש בניקוד עברי עם אותיות לועזיות.

ומצאתי:

ÇİLEK ROOM וציור של תות שדה

ÇİLEK ROOM

רשמתי לעצמי להוסיף את זה לאוסף כשאגיע הביתה. הגעתי הביתה וגיליתי שטעיתי: הנקודה למטה היא לא חיריק, אלא ציור מסוגנן של האות הטורקית Ç, שצלילה צ׳, למשל בשם קבוצת הכדורגל Fenerbahçe – פנרבהצ׳ה. אין שום בעיה לצייר אותה ככה בטורקית ומי שיודע טורקית, יבין במה מדובר.


אם נתעלם מהבעיות הפוליטיות שהופיעו לאחרונה, ישראלים מתייחסים אל טורקיה באופן די חיובי: הם אוהבים לנסוע לחופשות בטורקיה, וגם מתעניינים מדי פעם בספורט טורקי. הבעיה היא שישראלים לא יודעים דבר פשוט מאוד ומועיל מאוד על טורקיה – האלפבית. כמובן, אי־אפשר ללמוד את כל השפה הטורקית מהר, אבל לא מזיק לפחות לדעת לבטא את האותיות.

האלפבית הטורקי מבוסס על הלטיני, אבל יש בו כמה התאמות שחלקן מפתיעות. ישראלים מכירים את האותיות הלטיניות בעיקר דרך השפה האנגלית, שמשתמשת בהן בדרך מוזרה ובלתי־עקבית במיוחד, ולכן כשהם מנסים לקרוא שמות טורקיים, הם עושים טעויות מביכות. למשל, עיתונאים ישראלים עדיין קוראים לראש ממשלת טורקיה מדי פעם „ארדוגן” במקום „ארדואן” (Erdoğan); כשנתפס מנהיג המחבלים הכורדים עבדולה אוג׳לן (Öcalan), העיתונאים כינוהו „אוקלן” או „אוצ׳לן”; וכשישראלים מחפשים רחוב באיסטנבול, הם אומרים „קאדסי” במקום „ג׳אדסי” (Caddesi).

מעבר להגייה נכונה, יש לזה גם משמעויות מעשיות. למשל, ידיד ישראלי שלח לי פעם דואר אלקטרוני ממחשב שהיה במלון אוֹל־אִינְקְלוּזִיב שהוא שהה בו. המכתב לא הגיע, כי הוא השתמש במקלדת טורקית, לא שם לב לכך שבטורקית יש הבדל בין I עם נקודה ובלי נקודה וכתב amır במקום amir (זה היה לפני ימי הג׳ימייל). בגלל זה הנקודה מעל האות İ בשם ÇİLEK היא חלק חיוני מהאות ולא רק קישוט.

אז הנה לשימושכם מדריך מזערי ופשוט לדברים שאתם צריכים לדעת על האלפבית הטורקי:

A – תמיד אָה.

C – תמיד ג׳, כמו בשם ג׳ורג׳. לא ק, אל ס, לא צ׳, אלא רק ג׳.

Ç – תמיד צ׳.

E – אֶה, לעולם לא אִי.

G – תמיד ג.

Ğ – זאת אולי האות הבעייתית ביותר, כי כל ספר על טורקית מתאר אותה אחרת. מה שבטוח הוא שזה לא ג. בדרך כלל זה משהו כמו א או ע או ה. העיקר – לזכור שזה לא ג.

I בלי נקודה, וגם אות קטנה: ı. זה צליל שבלתי־אפשרי לכתוב בעברית. זה קצת דומה ל־e במילה האנגלית boxes. זה גם הצליל שחלק מהאנשים עושים כשהם רואים תמונה של חתול חמוד:

חתול שוכב על שמיכה

בטורקית Iııııııı. ברוסית, ыыыыыыы. ובעברית אין איך לכתוב את זה.

İ, וגם אות קטנה: i. זה יותר דומה לחיריק העברי. כאמור, הדבר העיקרי שצריך לדעת על זה הוא שמדובר באות נפרדת ולשים לב לזה כשמקלידים במקלדת טורקית.

J – תמיד ז׳ כמו בז׳בוטינסקי.

Ö – עוד צליל שאי־אפשר לכתוב בעברית. זה כמו לומר אוֹ ולמתוח את השפתיים קדימה.

Ş – תמיד ש.

Ü – הצליל האחרון שקשה לכתוב בעברית. זה כמו לומר אוּ ולמתוח את השפתיים קדימה.


אז זהו – תלמדו ותעשו פחות פאדיחות. אם אתם מכירים עיתונאים, תפנו אותם לרשומה הזאת, כדי שגם הם יעשו פחות פאדיחות. מה שעוד יותר טוב, תפנו אותם לדף כללים לתעתיק מטורקית בוויקיפדיה; הוא לא מושלם, ואי־אפשר לעולם לכתוב כללי תעתיק מושלמים, אבל עדיף לדבוק בו מלתעתק טורקית – וכל שפה אחרת – על סמך הרגלים מאנגלית.