תקציר מנהלים: כשטסים לישראל וממנה, במיוחד בחברת אל על, יש בדיקות ביטחון מעיקות. לפעמים זה הגיוני ומוצדק, ולפעמים זה חורג מגבולות הטעם הטוב. יש איזה נוהל כתוב של מה מותר ומה אסור להם לעשות?


חזרתי הבוקר מהודו (פרטים בקרוב). בשדה התעופה במומבאי תוחקרתי, כרגיל, על־ידי עובדת אל־על. היא נראתה ישראלית לגמרי ודיברה אנגלית במבטא ישראלי, אבל טענה שאינה יודעת עברית. קצת מוזר, אבל שיהיה.

היא הסתכלה על הדרכון ושאלה מתי עשיתי עלייה. קצת הופתעתי, אבל אמרתי „1991”. ואז היא שאלה מה עשיתי בצבא. בלי להרהר לרגע אחד אמרתי לה: „None of your business. It's a secret.”. („לא עניינך. זה סוד.”)

היא נראתה מופתעת, חשבה שנייה ואמרה „OK” ואז שאלה את השאלות הרגילות: מאיפה אני מגיע, האם ארזתי לבד, איפה היו התיקים מאז שארזתי. ואז שאלה עם מי הייתי במלון. אמרתי „חבר”. היא שאלה מה שמו; לא רציתי לענות, כי גם זה לא עניינה, אבל מכיוון שיש לו שם הודי, החלטתי להשתעשע ואמרתי את שמו הפרטי. היא שאלה מה שם המשפחה. לא רציתי לענות, אבל נכנעתי ועניתי בכל זאת את התשובה האמתית. אני די מתבייש בעצמי – הייתי צריך לסרב. זה לא עניינה וזה לא נוגע לביטחון הטיסה. אילו אמרתי ששמו „משה כהן”, הייתי מגיע לאותה התוצאה.

היא הלכה הצדה, הסתודדה עם עובד אל על אחר למשך שתי דקות ובסוף אישרה לי לעלות לטיסה.


זה מטופש ומיותר. ומה שהרבה ישראלים לא מבינים הוא שהם מקבלים שם יחס טוב בהשוואה לזובור שעוברים תיירים מחו״ל, אפילו יהודים. מקרה שקרוב במיוחד ללבי, ליתר דיוק – כמה עשרות מקרים, הוא הבדיקות המשפילות שעברו אורחי כנס ויקימניה 2011 שהתקיים בחיפה. בזכות הדובר הבלתי־נלאה של ויקימדיה ישראל איציק אדרי, הסיפור הגיע ל־ynet ואולי קראתם עליו שם (לעורכי ויקיפדיה קשה לצאת מהארץ); אם אתם רוצים את הסיפור האמתי מאחורי הקלעים, ר׳ את המכתבים שכתבו אותם האנשים המסכנים: תתחילו מכאן, ותמשיכו ללחוץ על הקישור ב־Next message – זה הולך ונהיה מעניין יותר. את הסיפור הכי מטלטל סיפר ניקלאס לקסטרום, מתכנת שקט וחייכן בן עשרים ושלוש מפינלנד, שאולץ להתפשט עד התחתונים וגם לשלוח את המחשב הנייד בתא מטען. (גילוי נאות: ניקלאס היה ידיד טוב שלי כבר אז ועכשיו הוא גם עמיתי לצוות.)

זה מעצבן אותי. אני מוכן לקנות את הטענה שאל על היא חברת התעופה המאוימת ביותר ושנחוץ ביטחון מוגבר. אני לא מוכן לקנות את הטענה שהבדיקות האלה, כמו שהן, באמת מועילות ונחוצות. אני מכיר את הטענה שהתשובות שלי לשאלות בעצם אינן חשובות ושמה שחשוב הוא ההתנהגות שלי; זה עדיין לא מצדיק את התשאול החודרני. אם אל על כל־כך חכמים בפסיכולוגיה, שימציאו שיטה משפילה פחות.

זה מעצבן אותי, כי ישנה אפשרות סבירה למדי שכל הדבר הזה הוא פשוט בלוף שאמור להצדיק סחיטת כסף מהנוסעים ומהמדינה. זה רע, כי זו סחיטת כסף תמורת כלום, כי זה פוגע באופן ישיר בביטחון הטיסות וכי זה פוגע בתדמית התיירותית של ישראל.

זה מעצבן אותי, כי אנחנו מנסים להיות מדינה נורמלית וזה בין היתר אומר שאנחנו לא צריכים להתרגל לשאלות מביכות לשם „ביטחון” מדומה. (בנג׳מין פרנקלין FTW.)

זה מעצבן אותי ואני רוצה להפסיק לשתף פעולה עם השאלות המפגרות יותר שהמאבטחים האלה שואלים אותי. אבל אני רוצה להיות חכם: יוצא לי לטוס לא מעט לצורך עבודה, אז אני לא רוצה להגיע לאיזו רשימה שחורה בלי סיבה טובה. אז אני שואל: האם יש נוהל שאומר מה מותר ומה אסור למאבטחים האלה לעשות?


נ״ב: שאלתי את זה גם בפייסבוק וגיליתי שם עוד באג בתצוגה מימין לשמאל:

דפיקות יל״ש בפייסבוק – אותה שורה בעברית מופיעה מימין לשמאל ומשמאל לימין

דפיקות יל״ש בפייסבוק

פייסבוק, תפסיקו בבקשה להתעלל בשפות שנכתבות מימין לשמאל.