הייתה פעם פרסומת לכדורי נורופן: "בשבילי, בכל אופן, רק נורופן". זה היה בשנות התשעים. היא הייתה על אוטובוסים וברדיו.

והיא שיגעה אותי. היא שיגעה אותי בגלל תופעה לשונית שהמון אנשים שונאים, אפילו בלשנים: הטעמה. ברשומה הזאת אנסה להסביר מה זה הטעמה בצורה שלא תשנאו. ספרו לי אם הצלחתי.

תכלס, הטעמה היא הבלטה מסוג כלשהו של אחת ההברות במילה. כשמדברים על הטעמה בעברית, משתמשים במונחים "מלרע" ו"מלעיל". אלה מונחים מוזרים ולא מועילים, ועל אף המסורת הארוכה של שימוש בהם, הייתי שולח אותם לגמלאות. את ההבדל בין מלרע לבין מלעיל אפשר להסביר בקלות באמצעות המילה "עודף": יש בה שתי הברות: "עו־דף". כשאתם אומרים "משקל עודף", אתם מבטאים את המילה "עודף" עם הטעמה בהברה האחרונה וכשאתם אומרים "עודף משקל", אתם מבטאים את המילה "עודף" עם הטעמה בהברה הראשונה.

בעברית יש כללי הטעמה פשוטים למדי: ברוב המילים ההטעמה נמצאת בהברה האחרונה (מלרע), ובמילים מקבוצות מסוימות ההטעמה נמצאת בהברה שלפני האחרונה (מלעיל). ברשומה אחרת אדבר על הקבוצות עצמן; מה שחשוב הוא לשים לב להבדל בין "עודף" לבין "עודף".

במילה "אופן" ההטעמה הנמצאת בהברה שלפני האחרונה: אופן. וכאן מתחילה הבעיה עם הפרסומת ההיא של נורופן: לפני ששמעתי את הפרסומת עם הקריין ברדיו, ניסיתי לקרוא אותה בעצמי. היה לי ברור שמי שניסח את הססמה רצה שיהיה חרוז בין "אופן" לבין "נורופן", אבל זה לא עבד: בשביל חרוז לא מספיק ששתי מילים תסתיימנה באותן האותיות, ובדרך כלל צריך שגם תהיה להן אותה הטעמה. לפעמים זה אפילו חשוב יותר. במילה "אופן" מוטעמת ההברה "או־"; ואיך מוטעמת המילה "נורופן"?

במילה "נורופן" יש שלוש הברות: נו־רו־פן. אני יכול לדמיין את זה עם הטעמה בהברה האחרונה – "נורופן", או עם הטעמה בהברה הראשונה – "נורופן". הטעמה בהברה שלפני האחרונה לא נשמעת לי טבעית בעברית: נסו לומר "נורופן". זה מתחרז עם "אופן", אבל נשמע מוזר כשלעצמו.

הקריין בפרסומת ברדיו אמר כך: "בשבילי, בכל אופן, רק נורופן". כמובן, זה דפק לגמרי את הכוונה של מי שהמציא את הססמה. היא ממילא לא יכלה לעבוד. ככה זה – פרסומאים שממציאים ססמאות צריכים או להבין קצת בבלשנות או לא לנסות להמציא ססמאות מתחכמות. למרות זאת, הססמה הזאת החזיקה די הרבה זמן.


האם אני היחיד שהיה אכפת לו מזה? אולי. למה היה לי אכפת לי מזה? כי בברית המועצות מלמדים מהי הטעמה לפני שמלמדים את האותיות:

בוקוואר, עמוד 9

בוקוואר – ספר לימוד קריאה רוסי. עמוד 9

כבר כתבתי פעם רשומה שלמה על ספר לימוד הקריאה ברוסיה, והפעם אני אתעכב על העמוד הזה. בתחתיתו רואים שלושה חפצים: כיסא, קומקום, וספה. במילה stul (כיסא) יש הברה אחת, אז יש לידה קו ארוך אחד וזהו. במילה chájnik (קומקום) יש שתי הברות – cháj-nik, אז יש לידה קו ארוך חצוי ומעל חציו הראשון יש קו קטן שאומר שזאת הברה מוטעמת. במילה diván (ספה) יש שתי הברות והשנייה מוטעמת – di-ván, אז יש בה קו ארוך חצוי ומעל חציו השני יש קו קטן.

כל זה, אני מזכיר שוב, עוד לפני שבכלל מלמדים אותיות. כלומר, זה הדבר היסודי ביותר: לכותבי הספר נראה טבעי לגמרי ללמד את הנושא הזה בשבוע הראשון של כיתה א׳, לפני כל נושא אחר. בארץ בקושי לומדים את זה בבית ספר בכלל. כשהתחלתי ללמוד בלשנות באוניברסיטה העברית התפלאתי מכך שהמרצים צריכים להשקיע כל־כך הרבה זמן בהסבר על מושג כה יסודי – הלא זה חומר של כיתה א׳! אבל אז קלטתי שלא כן בארץ.

ולא רק בארץ. הצגתי את הספר הרוסי המופלא הזה לידידי הבלשן ומעצב הגופנים מייקל אוורסון, וגם הוא התלהב מאוד ואמר שהיה שמח אילו בכל העולם לימדו את המושגים של הברה והטעמה לפני האותיות.


ברשומה הזאת השתמשתי בגופן בולט כדי להראות איפה ההטעמה במילה. ברשומה הבאה בסדרה אראה מספר דרכים נוספות לכתוב את זה. עד אז אשמח מאוד לקבל הערות.