יחסית לבלוגרים ישראלים אחרים ויחסית לבלשנים ישראלים אחרים אני עוף מוזר וחוצפן, כי אני חושב שהתנחלויות זה דבר לא כל־כך רע ואפילו מעז לכתוב על זה מדי פעם. הדבר הבולט ביותר שגורם לי לפקפק בצדקתי הוא ישראל כץ.

מכל הדברים ששמעתי שישראל כץ עשה, הדבר המועיל היחיד הוא השקעה בהרחבת ההתנחלויות בתקופת היותו שר חקלאות. כמובן, רק אנשים שלכתחילה חושבים שהתנחלויות זה דבר לא רע יכולים לחשוב שהרחבתן זה דבר מועיל. מכיוון שכל שאר הדברים שישראל כץ עשה אינם מועילים, כגון האמירה שאווזים אינם בעלי חיים והאמירה שלא צריך להפעיל תחבורה ציבורית בשבת בגלל האיום האיראני, אני מפקפק בכך שפעילותו בנושא התנחלויות הייתה מועילה.

השר כץ כנראה לא עסוק מספיק בבעיות שמעכבות את פתיחת הרכבת הקלה ובליקויי הבטיחות ברכבת הכבדה, והחליט להיזכר בהצעה הטיפשית שהעלה כשקיבל את תפקיד שר התחבורה: להאחיד את האיות של שמות היישובים על התמרורים בכל השפות. קיוויתי שהוא שכח אותה, אבל לא, מסתבר שהוא זוכר.

הוא מסביר שלא טוב לכתוב בערבית "אלקודס", כי ירושלים היא ירושלים. "צריך להחליט אם זה ים הגליל, או ים כנרת. האם זה ים המלח או ים המוות, כמו באנגלית?.. אני חייב להכריע בנושא השילוט, וזה צריך להיות על בסיס ציוני" – כך הוא אומר. אז אני צריך להסביר משהו: תמרור לא צריך להיות ציוני. תמרור צריך לעזור לאנשים להגיע ממקום למקום. אם תייר מחו״ל רוצה להגיע לים המלח, הוא יחפש תמרור שמכוון אותו ל־Dead Sea. ואם הוא לא ימצא אותו, הוא יתקשה להגיע ליעדו. אדרבה, זו תהיה פגיעה קשה יותר בציונות. ואם לנהג ערבי עוזר שכתוב אל־קודס, אז זה מה שצריך להיות כתוב על התמרור. וזהו. בשביל זה התמרור קיים, לא בשביל ציונות.

יום אחד אולי יהיה פה שר תחבורה שאכפת לו מתחבורה.