ברשומה הזאת יש סקירה של היכולות של תכנוֹת שונות לכתוב מימין לשמאל. לחלק מהקוראים הדברים המתוארים פה ייראו פשוטים ומוכרים והם לא יבינו למה אני בכלל כותב אותם. אני כותב אותם כי יש הרבה מאוד אנשים שזה לא ברור להם בכלל ואני מקווה להבהיר להם את זה. אם אתם שייכים לקבוצה הראשונה, תוסיפו עוד תובנות; אם אתם שייכים לקבוצה השנייה, ספרו לי אם הצלחתי להקל עליכם את הכתיבה או לפחות להבין למה זה כל־כך קשה.

לשם הפשטות אני מתייחס לשפה העברית, אבל כל מה שאני אומר על עברית נכון גם לערבית ולשפות אחרות שנכתבות מימין לשמאל. צירופי המקשים המוזכרים עובדים במערכת ההפעלה חלונות ואמורים לעבוד גם בלינוקס; אם הם לא עובדים, ספרו לי. אין לי מושג במחשבי אפל, אבל מי שרוצה להוסיף מידע עליהם, מוזמן לכתוב לי.


כולנו מכירים את הבעיה של סימני הפיסוק ש"קופצים" לקצה הלא נכון של השורה כשאנחנו כותבים במחשב, למשל:

רואים איפה סימן השאלה?

אפילו כתבו על זה בעיתון – לחצו להגדלה:

מי הזיז את סימן השאלה, ניר גונטז׳, ידיעות אחרונות

מי הזיז את סימן השאלה, ניר גונטז׳, ידיעות אחרונות

זה קורה כשהתכנה אינה יודעת מהי הכיווניות הכללית של הפִסקה – האם זו פסקה שכתובה מימין לשמאל או משמאל לימין. אפשר לגרום למחשב לדעת את זה על־ידי לחיצה על המקשים Ctrl-Shift – אם לוחצים על אלה בצד הימני של המקלדה, הפסקה תוגדר כפסקה מימין לשמאל, ואם לוחצים על אלה מצד שמאל של המקלדת, הפסקה תוגדר הפסקה משמאל לימין. (כך זה פועל ברוב התכנוֹת; יוצא דופן בולט הוא דפדפן פיירפוקס, שבו זה נעשה באמצעות Ctrl-Shift-X.)

הצרה היא שמה שהלחיצה על המקשים האלה עושה משתנה מתכנה לתכנה. במעבדי תמלילים כגון אופן אופיס או ווֹרד זה מגדיר את כיוון הפסקה הנוכחית, אבל לא של הפסקאות האחרות ומה שחשוב יותר, כשאתם שומרים את המסמך, ההגדרה הזאת נשמרת. שימו לב – זה לא קשור ליישור הטקסט לימין או לשמאל, אלא פעולה נפרדת; הטקסט יכול להיות מיושר לימין, אבל כיווניות הפסקה יכולה להיות משמאל־לימין. עם זאת, פסקה שמוגדרת כפסקה מימין לשמאל תיושר לפי בררת המחדל לימין.

לעומת זאת, בעורכי טקסט פשוט ולא מעוצב, כגון Notepad בחלונות או שדות עריכה בדפדפנים, זה מגדיר את הכיוון של כל הטקסט או של כל הקובץ, ומה שחשוב יותר, הרבה יותר, הוא שכשאתם שומרים את הקובץ, ההגדרה הזאת אינה נשמרת. כלומר, זה משמש רק לתצוגה בעת העריכה. כשתשתלחו את זה לאנשים אחרים ואפילו כשתפתחו את זה מחדש בעצמכם, הכיוון שוב עשוי להיות הפוך. זו אולי הבעיה החמורה ביותר באלגוריתם הדו־כיווני של יוניקוד; אם תמצאו לה פתרון חכם, כתבו לי או למארק דייוויס. (לחכמולוגים – RLE זה לא פתרון חכם.)

כשהמחשב חושב שהפסקה כתובה משמאל לימין, הוא יציב את סימני הפיסוק בקצה הימני שלה, אלא אם כן יש אחרי סימן הפיסוק עוד אותיות עבריות. ישראלים רבים למדו לנצל את התכונה הזאת – הם מוסיפים אחרי סימן הקריאה או סימן השאלה אות עברית, רוב הזמן י, כי היא לכאורה קטנה ולא מפריעה, אבל כמה שהיא קטנה עדיין רואים אותה.

עכשיו דמיינו לעצמכם שאתם יכולים להוסיף את היו״ד הזאת, אבל כך שתהיה לגמרי בלתי־נראית. ובכן, יש דבר כזה. באנגלית זה נקרא Right-to-left mark או בקיצור RLM – "סימן ימין־לשמאל". זהו תו יוניקוד שמבחינת כיווניות הוא אות עברית, אבל לא רואים אותו על המסך. אם כותבים אותו אחרי סימן הפיסוק, סימן הפיסוק יופיע בקצה הנכון של המשפט. השוו בין שלוש האפשרויות הבאות:

1. רואים איפה סימן השאלה?

2. רואים איפה סימן השאלה?י

3. רואים איפה סימן השאלה?‏

האפשרות השלישית היא, כמובן, היפה והנכונה ביותר. וכתבתי אותה בעזרת RLM.

באופן עקרוני היה טוב יותר אילו היה אפשר לגרום למחשב לזכור את כיוון הפסקה, אבל כשאין אפשרות כזאת, תו RLM עושה את העבודה. איך כותבים אותו? בפריסת המקלדת העברית הרגילה של חלונות – Ctrl-] (ההיגיון הוא שזה סוגר ימני, כשם התו). בפריסת המקלדת העברית החדשה, כפי שהיא מסתמנת כיום, מקלידים אותו על־ידי Alt-) (הכוונה ל־Alt הימני). בלינוקס זה יכול להיות שיפט־א, אבל זה משתנה מגרסה לגרסה.

זה אמור להיות הפתרון לסימני הפיסוק שקופצים לקצה הלא־נכון של המשפט כשאתם כותבים עדכונים בפייסבוק או בטוויטר. הבעיה היא שהמתכנתים גם של פייסבוק וגם של טוויטר חושבים שאתם מטומטמים: בשני האתרים, כשתכתבו תו RLM בעדכון שלכם, התו יימחק תוך כדי השמירה. המתכנתים כנראה סבורים שתווים בלתי־נראים הם בעיית אבטחה או משהו כזה, אבל זאת בטח לא סיבה לאסור את השימוש בהם לגמרי. בפייסבוק עוד איכשהו מנסים לנחש אוטומטית את הכיוון של העדכון שלכם, ולא תמיד מצליחים, ובטוויטר אין בכלל שום ניסיון לתמוך בעברית.

מה עושים? עוברים לאידנטי.קא (identi.ca), אתר שדומה לטוויטר, אבל מבוסס על תכנה חופשית ולא אוכל לכם את ה־RLM. אינני מבין מדוע אין נהירה המונית של ישראלים לאידנטי.קא לאור העובדה שהתמיכה בעברית שם טובה הרבה יותר מאשר בטוויטר. אפשר גם לחבר בין חשבון אידנטי.קא לחשבונות בטוויטר ובפייסבוק כך שכל מה שתכתבו באידנטי.קא, יופיע גם שם.


ברשומה הזאת דיברנו על תו הכיווניות הבלתי־נראה, על אחת הבעיות שהוא פותר ועל האתרים שלא מאפשרים שימוש בו. יש עוד בעיות רבות שאפשר לפתור בעוד דרכים, ועליהן נדבר ברשומות הבאות. אם זה משעמם, ספרו לי.