ראיתי פעם בעוונותיי פרק של "סופר נני". הייתה שם אימא דתייה שאמרה לילד לפני פסח שייזהר עם צלחת הקוסקוס ולא ילכלך והסבירה: "אתה יודע שקוסקוס זה מאוד חמץ."

"מאוד" זה תואר־פועל; למרות שמו, תואר־פועל יכול להתייחס לשמות־תואר, אבל לא לשמות־עצם. רגע: לא יכול? למה לא יכול – הנה, בבקשה, יכול.

אפשר להתחיל לדון ולומר שבמשפט הזה "חמץ" זה כן שם־תואר, אבל אפשר סתם ליהנות מהמשפט הזה – הוא יצירתי, אבל גם טבעי וברור.