ברוסיה לא כל־כך מקובל להחזיר ולהחליף מתנות יומולדת. פתק החלפה בעיניי הוא דבר דוחה. עניין תרבותי שכזה.

יש לי חברים שכבר קונים את קורא הספרים האלקטרוניים השני שלהם ואת נגן קובצי המוזיקה החמישי. אני לא קניתי אף מכשיר אחד כזה, לא רוצה לקנות ולא רוצה שיקנו לי. כשהדר קנתה לי נגן קובצי מוזיקה ליומולדת האחרון, מיד מצאתי בו המון דברים שמפריעים לי. לראשונה בחיי נאלצתי להחזיר מתנת יומולדת והרגשתי רע מאוד.

טוב לי עם דיסקים. מכשירים לנגינת קובצי מוזיקה מעצבנים אותי. עוד לא ראיתי אחד שלא מעצבן אותי.

לכאורה לא אמור להיות מסובך לייצר נגן קובצי מוזיקה שלא יעצבן אותי – כל הטכנולוגיה קיימת. מה אני כבר דורש? שיֵדע לנגן לא רק קובצי MP3, אלא לכל הפחות FLAC ורצוי גם OGG; הראשון – כי האיכות שלו גבוהה יותר ואני שומע את ההבדל; השני – כי הוא דומה באיכותו ל־MP3, אבל ידידותי יותר לטהרני תכנה חופשית. שיֵדע להציג שמות של אמנים ושירים בכל השפות שיש ביוניקוד; זה אומר לא רק קטלאנית, עברית ורוסית, אלא גם ערבית, מליאלם, צ׳רקסית ואמהרית, לכל הפחות. שיֵדע לנגן שירים לפי הסדר שלהם באלבום; תתפלאו, ראיתי בשנת 2010 מכשירים שמסרבים בתוקף לנגן לפי הסדר שירים ממוספרים היטב. שיהיה קל לדלג לכל מקום בשיר ושלא יהיה צריך לשבור את האצבעות על כפתורי קדימה ואחורה. שאפשר יהיה לחלק את קובצי המוזיקה לתיקיות ולא רק לזרוק את כולם ב"תיקייה" אחת. שיהיה בלי נז״ק. שיֵדע להתחבר ב־USB לכל מחשב עם כל מערכת הפעלה ללא שום תכנה נוספת. ואחרי כל זה, שהתפריטים שלו לא יעצבנו אותי (למען הסר ספק, התפריטים של אייפוד עם הגלגל המטומטם הזה מעצבנים אותי, וגם של סנסה).

שום דבר מזה לא קשה לביצוע. יש תכנה חופשית שעושה את כל הדברים האלה. אבל כל המכשירים שראיתי לא היו מסוגלים לעשות אותם; אחדים ידעו לעשות בקושי חלק מהם. לא סקרתי את כל המכשירים שיש, אבל אני גם לא ממש צריך כזה. תאמינו או לא, עדיין טוב לי עם מכשיר דיסקמן. הוא לא יודע להציג שמות שירים בכלל, ולא יודע לדלג בקלות לאמצע השיר, אבל לפחות אני לא מצפה לזה ממנו. הוא גדול, צריך להחליף בו סוללות כשמשתמשים בו הרבה, צריך לקחת אִתו כמה דיסקים לדרך, כפתור עוצמת הקול שלו לא הכי נוח, אבל הוא לא ממש מעצבן אותי. כל נגן קובצי מוזיקה עצבן אותי מיד כשראיתי אותו.

עם קוראי ספרים אלקטרוניים בכלל לא התעסקתי, אבל גם בהם אין לי שום צורך. אף־על־פי שיש לי המון ספרים שדורשים ממני להוציא יותר כסף על שכר דירה ואף־על־פי שלמען האמת אני רוצה להיפטר מכמה מהם, אבל מתבאס לזרוק למִחזור. כי אני אוהב את ההתרגשות של הבחירה איזה ספר אקרא בטיסה או בנסיעת רכבת – כן, אני רוצה להכריח את עצמי לקרוא רק אחד. התירוץ "אתה יכול להכניס את כל הספרייה שלך למכשיר אחד קטן" לא משכנע אותי בכלל. (וגם כאן עוד לא הזכרתי את הנז״ק.)

אז תעזבו אותי ממכשירים. אני מיושן. טוב לי ככה.

אה, גם כלים אני שוטף בידיים.