– "שתדע, שני בקבוקי היין שקנית – שמתי אותם פה בארון למטה. זה בעצם הפך לארון יין. אפשר לומר – מקרר יין. כל־כך קר בעיר הזאת, שזה ממילא מקרר."

– "בסדר. אגב… משהו מאוד חשוב. אם אני אי־פעם אגיע למצב שאני קונה מקרר יין אמתי, באותו יום בבקשה תתגרשי ממני ותסבירי שלא רצית להיות נשואה לבעל פלצן."

– "בסדר."

– "אגב פלצנות… לגבי מקרר יין החלטתי שאני ממש לא צריך אחד גם אם יהיה לי כסף, אבל יש את העניין הזה של הקפה שעשוי מקקי…"

– "מה?!"

– "נו, הקפה הזה, שהחיה הקטנה הזאת אוכלת את הפולים שלו, ואז מחרבנת אותם… מוכרים את זה עכשיו ב'גרג', וזה עולה תשעים שקל לכוס."

– "ומישהו קונה את זה?!"

– "מסתבר שכן. כי אני הרי עושה את עצמי יעני מתמצא בקפה, אז אני מתלבט עכשיו אם אני רוצה לטעום את זה או לא. כלומר, האם זה קפה איכותי או ניסוי חברתי – מי מספיק פלצן בשביל לשלם תשעים שקל לכוס של קקי."

– "מאיפה אתה שומע בכלל על השטויות האלה?"

– "מה קרה לך, כותבים על זה מלא בכל העיתונים."

– "אני קוראת עיתונים אני? על מה שקרה במצרים לא קראתי כלום."

– "גם אני לא. מה את משווה בכלל? זה מצרים וזה קפה שעשוי מקקי."