ברשומה הזאת יש אכזבה.


אני לא מטאליסט. הקשר שלי למטאל מסתכם בחיבה לכמה שירים של מטאליקה, חיבה מסוימת ללהקות "אלטרנטיביות" בעלות נטייה למטאל כגון ת׳ראפי?, פיית׳ נו מור, קורן ורייג׳ – ואורפנד לנד. אורפנד לנד היא להקת המטאל המובהקת היחידה שאני ממש מתמצא בה, וגם היא לא סתם להקת מטאל, אלא להקת מטאל שמשלבת הרבה מוטיבים של מוזיקה יהודית וערבית, לרוב בהצלחה.

אף־על־פי שאורפנד לנד מוזכרים די הרבה בחדשות בשנים האחרונות, בעיקר בהקשר פוליטי – טוב לדעת שאוהבים אותם אנשים רבים בארצות מוסלמיות – כנראה לא הייתי הופך למעריץ שלה אילולא בחורה אחת שהכרתי בצבא שמעה אותם במערכת שלה במהלך המשמרת. הופעת האיחוד של אורפנד לנד ב־2001 הייתה היציאה הראשונה שלנו וב־2006 התחתַנּוּ.

זאת הלהקה שהייתי בהופעות שלה יותר משל כל להקה אחרת. אז מותר לי לעקוב אחר התפתחות ההופעות שלה ולהשוות. הייתי בהופעת האיחוד ב־2001; לא הכרתי אף שיר שלהם, וקיבלתי הלם מהקהל המטאליסטי, אבל נהניתי ודפקתי את הראש. הייתי בהופעה האקוסטית הראשונה שלהם, שהייתה מצוינת ושבה הם הופיעו לראשונה עם זמרת הליווי האדירה שלומית לוי, שהפכה מאז לחברה המלווה את הלהקה באופן קבוע ושעוד תהיה מלכת הזמר התימני יום אחד. הייתי בהופעות הראשונות של האלבום המציון "מבול" ושרתי את פיוט "נורא אל נורא" יחד עם מטאליסטים, שבינתיים קלטתי שרובם בעצם חנונים שמטאל הוא דרכם להרגיש טוב עם עצמם. ורקדתי והשתגעתי. (כעבור מספר שנים למדתי שהלחן לקוח משיר של המצרי כארם מחמוד "סמרה יא סמרה".)

אבל אז התחיל לקרות משהו מוזר. בהופעה האקוסטית השנייה שלהם במבצר שוני הם חזרו על הדברים הטובים מהראשונה, אבל הוסיפו דברים משונים כמו שילוב של Beloved's Cry, שיר האהבה והדיכאון המפורסם והיפהפה שלהם, עם… Shape of My Heart של סטינג. בדיחה חמודה, אבל לא קשורה. וגם עמד שם מאחורה מישהו עם מקינטוש; לא גיטריסט המטאל גרג מקינטוש, אלא מחשב מקינטוש. שני הדברים האלה היו תמוהים, אבל הדחקתי אותם.

באחת ההופעות הראשונות אחרי יציאת האלבום ORwarriOR, היו בעיות טכניות. עם מה? אחת הבעיות הטכניות הנפוצות בהופעות רוק היא שהאנשים על הבמה לא שומעים את מה שהם מנגנים, כי המוניטור – הרמקול הפונה אל הבמה – לא מכוון נכון. ואז הם פונים מהבמה אל איש הסאונד ומבקשים להגביר את המוניטור. בהופעה ההיא חברי הלהקה פנו אל איש הסאונד וביקשו לכוון את ה־PC. כלומר מחשב. מחשב שמשמיע פלייבק. פלייבק.

ואמש הייתה הופעה לרגל 20 שנה ללהקה. ושוב היו להם בעיות עם מחשב. ושלומית לוי לא שרה בסולמות הנכונים – או אולי הפלייבק עם הקול שלה. הגיטריסט מתי סבטיצקי לא הצליח לנגן את הסולו שלו בלהיט הגדול "Ocean Land". הווידאו ארט שהוקרן מאחורה היה לפרקים מעיק וסר טעם, במיוחד כאשר הסתובבה על המסך במשך שיר כמעט שלם מחסנית אקדח. הופעות האורח של גרג מקינטוש, גיטריסת פרדייז לוסט, וסטיוון וילסון, סולן פורקיופיין טרי ובלקפילד והמפיק של האלבום האחרון של אורפנד לנד, היו מהוססות ולא מלהיבות. בהופעה ההיא בשוני הסולן קובי פרחי הרשה לעצמו להחריב שיר של עצמו, אבל אמש סטיוון וילסון דילג מעליו – הוא "עשה כבוד" ללהקה וביצע את אותו השיר… עם תיקונים דקדוקיים באנגלית: הוא "תיקן" את "them I do not feel and then" ל־"I don't feel them and then"; אני לא באמת מומחה לאנגלית, אבל אני לא רואה בעיה במשפט הזה וממילא אסור לתקן שיר – שיר! – אחרי כל־כך הרבה שנים שהמעריצים רגילים לנוסח מסוים.

אבל הדבר הכי גרוע? התאורה. הלהקה, שמקשקשת כל־כך הרבה על "אוֹר" בשירים שלה – מלחמת אור נגד חושך, the terrorists of light, וכל זה – הפעילה מנורות סטרוב (או משהו דומה) מהבהבות לאורך כל ההופעה ברגעים לא מתאימים. להרבה אנשים יש עם זה בעיות בריאותיות ובפרסומים של מופעים נהוג להזהיר אנשים מפני זה; לא זכור לי שראיתי אזהרה כזאת בפרסומים של ההופעה הזאת, אבל תקנו אותי אם אני טועה. לי, למיטב ידיעתי, אין עם זה בעיה בריאותית, אבל ההבהוב הזה פשוט הפריע והציק. פשוט לא יכולתי להסתכל על הבמה. אחרי שלושה שירים ניגשתי לתאורן ושאלתי אותו אם הוא יכול להפסיק עם זה. "לא," הוא אמר, "מצלמים את זה לדי־וי־די".

הייתה לי תחושה שזה מה שהוא יגיד. הדי־וי־די חשוב יותר מהקהל. כוס אמכ. האם יכול להיות גבול לזלזול? הלא בעיות הצליל והפלייבק שהיו בהופעה לא ישפיעו על הדי־וי־די – ממילא אפשר לתקן את הכול באולפן; אפילו לא צריך להקליט שום דבר מחדש – הפלייבק כבר מוכן! אבל אנחנו, הקהל, שילמנו כסף טוב וקיבלנו בתמורה נגינה גרועה והבהובי מבזקים בעיניים במשך שעתיים וחצי כדי להיות תפאורה לדי־וי־די ותו לא. היו בקהל ילדים שנהנו ודפקו את הראש, אבל היו גם הרבה אנשים שכיסו את העיניים מההבזקים ועמדו באדישות ובאכזבה.


עכשיו יש שתי אפשרויות. או שאורפנד לנד יחזרו לעצמם החל בהופעה הבאה ויתחילו להופיע כמו להקת רוק אמתית. או שהם ימשיכו להופיע כמו בְּרָרָה ממוסחרת עד שהמעריצים יבינו שדופקים אותם ויפסיקו לבוא. לי כבר עכשיו ירד כל החשק לבדוק איך תהיה ההופעה הבאה ואשת יחסי הציבור של אורפנד לנד תצטרך לעבוד קשה כדי לשקם אותו.ס The storm still rages inside או משהו כזה.