אני אוהב לקרוא ולשמוע את דברי הרב שלמה אבינר. אני נהנה לקרוא את הפירושים שלו לאגדההגדה של פסח, לספר קוהלת ולמסכת אבות. אני נהנה לשמוע הרצאות מוקלטות שלו מדי פעם. אני קורא את מאמריו במעריב ומתמוגג מהתמימות, מהמתיקות ומהאנושיות שלהם. לפעמים הוא מכניס בהם אמירות הזויות על הומואים, אבל לא זכור לי שהוא אי־פעם קרא לאלימות נגדם, אלא בעיקר התכחש לקיומם; תקנו אותי אם אני טועה.

אני יודע שההרצאות והספרים שלו מציגים השקפת עולם יהודית אורתודוקסית דתית ימנית לאומנית שאיני שותף לה, ושהוא מטיף לסגנון חיים שמרני שאני לא מתכנן לאמץ. אבל הם כתובים יפה ובעיניים שלו יש מתיקות פשוט מדהימה.

משום כך התאכזבתי קשות כשראיתי שהוא חתם על המכתב המטומטם שפוסק כי אסור להשכיר דירות לערבים. והתאכזבתי גם ממעריב. כי לא הולם לפרסם מאמר אסקפיסטי בשם "ואהבת לרעך: חסד ללא גבול" שכתב רב שימים ספורים לפני־כן חתם על אחד המסמכים המצחינים בתולדות המדינה.

מה אני צריך לחשוב עכשיו? שאני צריך להחרים את הרב אבינר? שאני צריך להחרים את מעריב עד שהם יחרימו את הרב אבינר? לא, לא רוצה. לא אוהב חרמות, בוודאי לא על רקע פוליטי; לא אוהב להילחם נגד קיצוניות בקיצוניות. אני חושב שעדיין אמשיך ליהנות מספריו של הרב, כשם שאני נהנה מהמוזיקה של אריאל זילבר, של ריכרד וגנר ושל הפיקסיז, אבל ההנאה הזאת תיפגם. ואמשיך לקרוא מדי פעם את מעריב, אבל אחשוב שיש לו מדיניות עריכה לקויה מאוד (יותר לקויה מכמה שסברתי בעבר).

לכו תדעו, אולי מישהו מכם יתעשת ויפרסם התנצלות.