הפרק האחרון של "היפה והחנון" היה ממש מעפן. אז לשמחתי, ואני מקווה שגם לשמחתכם, לא אכתוב עליו הרבה. רק אציין שיש לי עכשיו סיבה חזקה מאוד לחשוב שאלכס שתול, כי הוא אמר על האוטובוס שהסיע את המשתתפים לחוף הים: "איך אפשר להתלהב מאוטובוס? זה בסך הכול כלי רכב". חנון רוסי שלא מתלהב מאוטובוס? אין דבר כזה.

בסקירה הקצרצרה של אחד הפרקים הראשונים של "היפה והחנון" כתבתי על ליטל, שאמרה את המילה "מנודית", התקנית לדעת האקדמיה ללשון. ידידי אביעד, עורך מקצועי, התקשה להבין למה אני חושב ש"מנודית" זה טוב. אני לא חושב שזה טוב. אני פשוט לא חושב שזה רע. לא מבחינת הטעם האישי ולא מבחינת מבנה הלשון. אביעד חושב שזה כן רע. בסדר לחשוב ככה, רק צריך לזכור שזה לא רע באופן מוחלט.

אפשר למדוד את הטעם של אנשים בלשון. או לפחות להעריך. נגיד, לקחת מדגם של כמה מאות דוברי עברית מכל מיני גילים, מכל מיני מקומות, מכל מיני עדות ומכל מיני מקצועות, להשמיע להם טקסטים ולשאול מה נשמע להם נכון, יפה וברור ומה נשמע להם צורם או בלתי־ברור. כנראה חלק מהם יגידו ש"מנודית" זה רע, ואחרים לא יחשבו שיש בזה בעיה. אינני יודע כמה. אם, נגיד, 90% לא יחשבו שיש בזה בעיה, כנראה האקדמיה צודקת והמילה הזאת היא חלק מהשפה – גם אם היא הגיעה לזה בדרך אחרת של ניתוח מדעי של ספרים עבריים עתיקים. אפשר גם להגיע למסקנה מעניינת – שהמילה הזאת תישמע שגויה לחלק מסוים ומוגדר של אנשים, שמרוויחים מעל או מתחת למשכורת מסוימת, שלמדו בבתי ספר מסוימים או שגרו באזורים מסוימים.

אם, נגיד, הם כולם עשירים או אקדמאים, אפשר כנראה לומר שמדובר במאפיין של "לשון גבוהה". לא במובן של איכות ספרותית, אלא במובן של לשון של אנשים מעוררי קנאה, שאנשים אחרים אולי רוצים לדבר כמוהם. זה לא אומר שיש משהו רע בצורת המילה – הצורה לעולם שרירותית. זה רק אומר שמכל מיני סיבות כך האנשים האלה התחילו לדבר בצורה מסוימת. במקרה המיוחד מעט של עברית אפשר גם להוסיף שמכל מיני סיבות הם בחרו באחת הדרכים הנהוגות בתנ״ך. זה מה יש – העברית שלנו היא תערובת של דברים שהיו בתנ״ך, דברים שהיו אחרי התנ״ך ודברים שחודשו בימינו. קבוצה אחת של אנשים מעדיפה "מנודה", אחרת "מנודית". עוד אנשים אומרים פעם ככה פעם ככה.

הבעיה בהיגיון מתחילה כאשר מצורת דיבור של אנשים מסיקים עליהם כל מיני דברים. אם אחרי שהניסוי הנ״ל נערך מישהו אומר "מנודית", אז אפשר אולי לומר שיש סבירות גבוהה שאותו אדם גר באזור מסוים, למד בבית ספר מסוים, או שייך לקבוצת אוכלוסיה מסוימת. אבל להגיד שהוא טיפש? ממש לא.

חופית אומרת: אין לי שום זכות להבטות (להתבטא)

אין לי שום זכות להבטות (להתבטא). הזכויות שמורות לערוץ 10 או משהו כזה

אין טעות גדולה בלומר "להתבטות" במקום "להתבטא". זה נקרא "חילופי גזרות" – ברגיל פעלים עם אל״ף בסוף נשארים עם אל״ף, אבל לפעמים יכולים להסתיים בתי״ו – ולהפך. בתנ״ך יש "למלאות" במקום "למלא" ו"להתנבות" במקום "להתנבא". בהגדה של פסח יש דוגמה הפוכה, שתישמע לישראלים של היום מוזרה עוד יותר: "לפיכך אנחנו חייבים להודות, להלל, לשבח, לפאר, לרומם, לְהַדֵּר, לְעַלַּה וּלְקַלֵּס". היום נשמע טבעי יותר לומר "לְעַלּוֹת"; זה ממילא פועל לא נפוץ היום, אבל דמיינו לעצמכם "לְבַלֵּה" במקום "לְבַלּוֹת". לרבים זה נשמע מוזר, אבל שמעתי ישראלים לא טיפשים מדברים ככה. גם זה צפוי מצד הדקדוק במתאר ואינו שגוי מצד הדקדוק הפוסקני. ההתעקשות על כך שמי שאומר "לְבַלֵּה" ו"לְהִתְבַּטּוֹת" הוא טיפש שאינו מדבר "נכון" היא צרות אופקים.

אז מה זה בעצם "טעות" והאם בכלל יש דבר כזה? על כך באחת הרשומות הבאות.