אני מתרעם פה מדי כמה רשומות על "במידה ו־" כנגד "אִם". ההתרעמות הזאת אינה בלשנית, אלא חברתית. חברתית לא מבחינת "מדעי החברה", אלא מבחינת זה שאנשים אוהבים לדון בכל מיני צורות על לשון, וגם אני. אבל מבחינת בלשנית זה ראוי למחקר – מתי אומרים "במידה ו־" ומתי אומרים "אִם"?

לי יש טענה שלעתים קרובות אומרים את זה כדי לזיין את השכל. אין לי הוכחה לטענה הזאת, אבל אפשר למצוא הוכחה כזאת. נגיד, להקליט בחשאי המון שיחות אמתיות, ולמצוא איפה נאמר "במידה ו־" ואיפה "אִם". (זה, בקווים כלליים מאוד, מה שעושים בלשנים; לא כולם, אבל חלק גדול מאלה שלא עוסקים בלזיין את השכל. גם זאת טענה שאפשר לבדוק, אבל אז אולי אצטרך לחפש מקצוע אחר ואולי גם לחשוש לשלומי.) יכול להיות שהמחקר הזה יגיע למסקנות אחרות לגמרי, אבל מה לעשות – זה מדע.

ספרי תיקון לשון פשוט פוסלים את "במידה ו־" – מבחינתם מדובר ב"טעות"; אבל ספרי תיקון אינם ספרי דקדוק אמתיים שמתארים את השפה כמו שהיא. מה אומרים ספרי דקדוק אמתיים? מילונים של עברית שמעזים להזכיר את הקיום של "במידה ו־" בתור ביטוי שפותח פסוקית תנאי, מציינים שהוא אינו תקני (למשל, מילון רב מילים). זאת פשרה סבירה ולו רק כי כנראה אין מידע מדעי מפורט יותר על השימוש ב"במידה ו־". זה הכי הרבה שמצאתי בעברית – אין ספר דקדוק של עברית בעברית.

מה אומרים ספרי דקדוק באנגלית? בספר A Textbook of Israeli Hebrew של חיים רוזן לא מצאתי את זה. רוזן היה אחד הבלשנים הישראליים החשובים, הטובים והנועזים של העשורים האחרונים, אבל על זה הוא כנראה ויתר (אם זה כן מופיע בספר הזה ואני לא חיפשתי טוב, ספרו לי בבקשה). גם בספר Modern Hebrew Essential Grammar של ליואיס גלינרט לא מצאתי אזכור לזה, אבל ספרו המפורט יותר The Grammar of Modern Hebrew אומר ש"אִם" ו"במידה ו־" הם מילים נרדפות. לא מספיק.

מפתיע ביותר הספר של עדנה קופין ושמואל בולוצקי A Reference Grammar of Modern Hebrew – הם פשוט אומרים בלי להתחכם ש"במידה ו־" (וגם "במידה ש־") זה משלב גבוה יותר. זה ההפך הגמור ממה שאומרים מתקני לשון, אבל זה מה יש: הבלשנות המתארת אכזרית ואינה אמורה להתחשב יותר מדי במתקני לשון. מדי פעם אני שואל אנשים המומים מה ההבדל בין "במידה ו־" לבין "אִם" והם אומרים ש"במידה ו־" זה "סגנון גבוה יותר". אז מה שאומרים קופין ובולוצקי אינו מופרך והרבה אנשים בציבור מסכימים אתם… אממה, גם הפתרון שלהם אינו מספיק. אפשר לתאר את הבידול הזה של מילות התנאי השונות בצורה מפורטת יותר.

עד שייערך מחקר מקיף ומעמיק יותר, נסתפק בדוגמאות מ"היפה והחנון":

נועה: אני מה־זה מצטערת, כאילו, במידה ולא נחזור

אני מה־זה מצטערת, כאילו, במידה ולא נחזור. כל הזכויות שמורות לערוץ 10 או משהו כזה

פיני: רוברט, במידה ותענה נכון על השאלה הבאה

רוברט, במידה ותענה נכון על השאלה הבאה, כל הזכויות שמורות לערוץ 10, בליאד

פיני אומר: במידה ואתה לא עונה. רוברט בתמונה

במידה ואתה לא עונה. כל הזכויות שמורות לערוץ 10, נחוי

אלה כל המקרים שבהן הופיע הביטוי "במידה ו־" בפרק השלישי של העונה השנייה. שלושתם הופיעו בקטעים שעוסקים באפשרות של הדחה. מתח, תחושות קשות, וכו׳. מן הסתם, אף אחד מהם לא סומן על־ידי עורך הכתוביות כטעות. ואיפה עוד אני שומע את "במידה ו־"? אצל סוכני ביטוח ואנשי שיווק. גם שם יש מתח. אפשר אולי לומר שבכל משפט תנאי יש מידה של מתח… אבל יש למישהו רעיון איך לתאר את הסוג הזה של מתח בצורה מדויקת יותר?

למען הסר ספק, אין בכל הנ״ל משום המלצה להשתמש ב"במידה ו־" בכתיבה ובדיבור שלכם.


עורך הכתוביות של "היפה והחנון", יש מצב שאתה קורא את זה או שאני סתם מפנטז? אם כן, שלח מכתב או משהו.