סיפור א׳: אני ג׳ובניק, עשיתי טירונות 02. עושים שם שמירות, מקבלים מהמפקדים צעקות על כלום ולומדים קצת על רובים ועל כל מיני דברים פשוטים למדי על הצבא ועל המדינה.

היה שיעור אחד על בטיחות בנשק. כל מי שהיה בצבא שמע שהוראות הבטיחות בנשק "נכתבו בדם". כלומר, ההוראות הקיימות הן לקחים מתחקירים של מקרים שבהם חוסר זהירות בנשק גרם נזק. באותו השיעור המ״מית נתנה לאחד החיילים לקרוא בקול רם תחקיר של אירוע פליטת כדור שהתרחש באותו המחנה זמן־מה לפני־כן.

החייל קרא קצת לאט ולא היה בטוח לגמרי לגבי פיסוק והנגנה של משפטים, אבל בסך הכול הסתדר. ואז הוא קרא את המשפט הבא: "החייל ב׳ הניח את הנשק על הרצפה עַיִן מֵם לנקות אותו". מספר חיילים שישבו בחדר תיקנו אותו בלחש: "על מנת". כמה צחקקו.


סיפור ב׳: לפני מספר חודשים ידידה שאלה אותי בפייסבוק אם כותבים "על-מנת" או "על מנת". עניתי לה "כדי". היא ביקשה שאעזור לה ושלא אבלבל לה בשכל. אמרתי לה שלגבי המקף היא יכולה להחליט מה שהיא רוצה, אבל אם היא כבר כותבת אותו, אז שתכתוב מקף אמתי ולא מינוס, אך המלצתי לה בכל זאת לכתוב "כדי", כי לזה היא כנראה מתכוונת.


הספרים של מתקני לשון אבא בנדויד ויצחק אבינרי וגם גיליונות ישנים של "לשוננו לעם" אומרים ש"על מנת" צריך לשמש להבעת תנאי וששימוש ב"על מנת" במובן של "כדי" הוא שיבוש. האמת היא שמעולם לא הצלחתי להבין לגמרי מה השיבוש בזה. לבעיה הזאת מגיעה רשומה שלמה. מגיע לה אפילו מאמר שלם ב"לשוננו לעם" במתכונתו החדשה והבלשנית יותר, שאני מקווה שייכתב על־ידי מישהו חכם ממני. או אפילו תזה.

עד שאכתוב את הרשומה הזאת רק אוֹמַר לכם דבר פשוט. רוצים לכתוב "על מנת"? תכתבו. איני מבין מה השיבוש בזה, אז מי אני שאפסול אותו? אבל כן אמליץ למי שרוצה לכתוב "על מנת", שיכתוב "על מנת" ולא "ע״מ". כי מטרת ראשי התיבות היא לחסוך בכתיבה ומה, לעזאזל, חוסך מי שכותב "ע״מ"? כלום. רוצה לחסוך? – כתוב "כדי". זה ממילא יהיה ברור יותר, ולו רק כי יהיה מדובר במילה אמתית ולא קיצור מיותר ופלצני שיקשה על חיילים ועל שאר הקוראים.

יש בקרב קוראי הבלוג הזה עורכים מנוסים ממני בהרבה. אם אתם מצליחים להבין את הבעיה הזאת של "על מנת" נ׳ "כדי", אשמח אם תסבירו אותה בתגובה. אם התגובה יוצאת ארוכה מדי, שלחו לי אותה ואפרסם אותה כרשומה אורחת.


נ״ב: בעצם האקדמיה החליטה לפני מספר ימים לשנות את שמו של כתב העת הוותיק שלה "לשוננו לעם" ומעתה הוא ייקרא "העברית". אני מתעלם מההחלטה ההזויה הזאת וממשיך לקרוא לכתב העת הזה "לשוננו לעם", ולא רק כי העברית זה שם של להקה.