אם אתם חושבים: "נו, עוד פעם האמיר אהרוני הזה כתב על דוד אבידן", קפצו לפסקה השלישית מהסוף.


דרושה עזרת הציבור בפענוח השיר הבא של דוד אבידן:

אָז יָדֶיךָ פּוֹרְחוֹת כְּמוֹ עַנְפֵי קִיקָיוֹן.
וּשְׂפָתֶיךָ פְּשׂוּקוֹת אֶל הָאוֹר הָעֶלְיוֹן
בְּחִיּוּךְ מְעֻקָּם וְקָפוּא. וְרֹאשְׁךָ
חֲתִיכַת גַּאֲוָה שֶׁהוּשְׁחָה.
("חלום רע", כל השירים, כרך 1, עמ׳ 35–36)

ובנוסח מאוחר יותר:

תַּדְהֵמָה אַחְרוֹנָה שֶׁהוּשְׁחָה.
(עמ׳ 37–38)

מה זה "הוּשְׁחָה"?

וקודם כול, מי? אם התדהמה הוּשְׁחָה, השורש אמור להיות ש־י־ח, ש־ו־ח או י־ש־ח, כי אז האות ה״א בסוף מציינת גוף שלישי בנקבה, כמו הוּבְנָה בשורש ב־י־ן או הוּשְׁבָה בשורש י־ש־ב. אילו השורש היה ש־ח־ה, הצורה הייתה הֻשְׁחְתָה. שורש ש־י־ח לא מצאתי; בשורש ש־ו־ח מצאתי את המשמעות "שקע, נכפף" בבניין קל, אבל לפי אבן־שושן אין פועל כזה בבניין הופעל. בשורש י־ש־ח לא מצאתי פועל, אבל קיימת המילה המקראית יֶשַׁח, שאף אחד לא בטוח לגבי משמעותה; אולי "טינופת" או "ריקנות".

ואולי זה מתייחס לראש, ואז השורש הוא ש־ח־ה, כמו הוגלה; הבעיה היא שאז בכתיב מנוקד תקני זה אמור להיות כתוב בקובוץ – הֻשְׁחָה, הֻגְלָה. אבידן אומנם עשה שימוש יצירתי וחריג מאוד בניקוד בשירים רבים, אבל נדמה לי שלא בשיר הזה.

מישהו יודע בוודאות?

אם זה משהו ממש פשוט ואני מפספס את זה, אל תתביישו לומר לי.


בשיר הזה יש עוד צורות עם ניקוד מוזר. למשל: "הַנְּיָר הוּא כָּל מַה שֶּׁשָּׁיַר". "שָׁיַר" זה כנראה "נִשְׁאַר"; אני מנחש שהמשורר לקח את המילה "שיירים" (שאריות) ויצר ממנה פועל – שָׁיַר. זו דוגמה לצורה שאפשר להבין אותה רק אם מתמצאים בניקוד: לפי הניקוד זה זמן עבר של בניין קל, כמו שָׁמַר (אילו זה היה שם עצם, הניקוד כנראה היה שָׁיָר או שַׁיָּר). יצירת פעלים בבניין קל זה דבר נדיר, כי זה הבניין שיש בו הכי הרבה יוצאי דופן ובעיות בנטייה; נסו, למשל, לחשוב מה יהיה שם הפועל של שָׁיַר. בעברית החדשה פעלים חדשים נוצרים בדרך כלל בבניין פיעל ובאֶחָיו פֻעל והתפעל וקצת פחות מזה בהפעיל ובהופעל.

צורה משונה אחרת בשיר הזה היא "הֶאֶצְבִּיעוּ" בשורה "לוֹחֲמִים הֶאֶצְבִּיעוּ לָמוּת". השורה מופיעה כך רק בנוסח הראשון; בנוסח השני היא הפכה ל"לוֹחֲמִים לֹא הֵעֵזּוּ לָמוּת". כאן אני בכלל לא בטוח מה אומרת המילה "הֶאֶצְבִּיעוּ"; אולי זו צורה מוזרה של "הצביעו", אבל מי שמצביע אמור לתמוך ואם כן, אז למה בנוסח השני הם לא מעזים למות? ומי שעוד לא הבין, הדבר המוזר בצורה הזאת הוא שהשורש של "האצביעו" הוא א־צ־ב־ע ובבניין הפעיל בדרך כלל אין שורשים של ארבע אותיות.


אבידן משורר, אז מותר לו לשחק בלשון בצורה נועזת ולהמציא צורות חדשות ובלתי־אפשריות. למעשה, לא רק מותר – הוא כמעט חייב לעשות את זה.

אבל אם אתם חושבים שאני כל־כך אוהב אותו בגלל ניסוייו הנועזים בלשון, אתם טועים. אני אוהב אותו כי פשוט כיף לי לקרוא את השירים שלו. אילו כתב רק את השירים הפשוטים והמחורזים שלו, הייתי כנראה מסתפק בזה; אבל הוא כנראה לא היה מסוגל לכתוב רק אותם וחש צורך לכתוב גם שירים ניסיוניים מבחינה ספרותית ומבחינה לשונית.

ואתם חושבים, "נו, עוד פעם האמיר אהרוני הזה כתב על דוד אבידן. כמו שיאיר לפיד כל הזמן כותב שטויות משעממות על אגרוף. כמו שמנחם בן כל הזמן כותב שטויות משעממות על תנ״ך ועל חיסונים. כמו שאראל סג״ל כותב כל הזמן על ה… דברים המוזרים האלה שאף אחד לא מבין. מי זה בכלל האבידן הזה?"

אז תראו, זה פשוט. הולכים לחנות ספרים או לספרייה. מבקשים ספר של אבידן. וקוראים. לא צריך ללמוד ספרות בשביל זה; אני לא למדתי. לא חייבים לדעת ניקוד בשביל זה; זה חלק קטן מההנאה. לא חייבים לבדוק כל מילה במילון. אפילו לא חייבים להבין את המסרים בשירים; ברוב השירים של אבידן אני לא מבין את המסר. צריך פשוט לפתוח ספר ולקרוא. אם אתם מצליחים לקרוא את הבלוג הזה, לא תתקשו לקרוא את אבידן וליהנות ממנו.

אני משתדל ללכת מדי יום שישי לחומוסיה ירושלמית, לבד, ולקרוא אבידן. תעשו את זה גם. אפשר עם ספר אחר ובעיר אחרת. ואם אתם רוצים להצטרף אליי, אל תהססו לשלוח לי מכתב: amir.aharoni@mail.huji.ac.il. גם אם אתם לא מכירים אותי.