כולם בפייסבוק, בוויינט ובשאר האתרים מדברים על איך שזה לא בסדר שגל אוחובסקי הוציא את הראל סקעת מהארון. יש לי על זה איזו זווית אישית קטנה. אפילו שתי זוויות אישיות. אז אם מותר לכל עם ישראל לקטול את אוחובסקי בגלל נושא כה רגיש, אז מותר גם לי לנצל את ההזדמנות ולקטול אותו בגלל משהו ששמרתי בבטן הרבה שנים.

פעם אוחובסקי כתב במעריב. בעיקר ביקורות מוזיקה. אולי, בעצם, הוא כתב שם עוד משהו, אבל אותי עניינו בעיקר ביקורות מוזיקה. והוא היה די טוב בזה. הרבה מהדברים שהוא אהב, גם אני אהבתי. בשלב מסוים הוא התחיל לרשום בסוף כל כתבה שלו את כתובת הדוא״ל שלו. פעם אחת הוא הרגיז אותי. כתב סקירה על הקריירה של ביורק, שכל תכליתה היה לספר שרק אלבום הבכורה שלה היה טוב. זה הרגיז אותי, כי יש ביקורות לעניין ויש ביקורות לא לעניין, אז כתבתי לו על זה לאותה הכתובת. והוא השיב לי משהו בסגנון "אתה יכול להמשיך לאהוב אותה, אבל ככה אני חושב".

רבאכ, אז לאילו עוד תגובות אתה מצפה? אם אתה לא רוצה תגובות, אל תפרסם את הכתובת. ואם אתה ממילא נשאר בדעתך, אז למה לענות בצורה כה מעליבה? עדיף לא לענות בכלל.

משום־מה לא למדתי לקח ואחרי זמן־מה כתבתי לו שוב. לא זוכר מה זה בדיוק היה, משהו על אפרת בן־צור. כתבתי שהיא מופיעה טוב או משהו כזה. ומה הוא ענה? – "אכן כיף לך."

אז כמובן היה חכם יותר מצדי פשוט לא לכתוב את אותם האימיילים. ואם כבר כתבתי, אז לא להיפגע מהתשובות המפגרות שלו. אבל די, נמאס לי לחיות אם האשמה הזאת. לבן־אדם יש טעם לא רע במוזיקה – או לפחות היה פעם – אבל חוץ מזה, ככל שזה נוגע לי, הוא פשוט שמוק.

כמה חודשים אחרי אותם האימיילים אוחובסקי פוטר ממעריב. הוא, כצפוי, התלונן ואמר שמתנכלים לו כי הוא הומו; העורך הגיב ואמר שהוא פוטר כי רמת הכתיבה שלו ירדה. נחשו למי אני מאמין.


והדבר הכי מגוחך בכל הסיפור הזה הוא שסקעת לא ממש היה בארון. כשהוא התפרסם בכוכב נולד, חבר שלי סיפר לי שהוא למד אתו בתיכון וששם זה בכלל לא היה סוד שהוא הומו. סתם בנו סביבו במשך שנים מתח מיני בעיתונים. לא הצליחו למצוא דרך חכמה יותר לשווק אותו.

אנחנו בעידן טיפשי כזה, שבו לא מספיק לחיות את החיים שלך עם מי שאתה אוהב בלי להתבייש. אם לא יצאת מהארון בטלוויזיה, אז כאילו לא יצאת מהארון. כאילו בגדת ב"קהילה". איכשהו לא נראה לי שכל הקהילה באמת חושבת ככה, אבל ה"שגרירים" וה"מנהיגים" של אותה הקהילה עמלים לכפות את דעתם האישית על כל הציבור. חבל לי על הקהילה שאלה השגרירים שלה.