אז נגמרו השבועיים הראשונים של שנת לימודים, וכהרגלי התגנבתי להרבה קורסים שאיני רשום אליהם, כי אני אוהב ללמוד דברים. הרבה מהם – קורסים של תואר ראשון, אפילו של שנה ראשונה, כי גם שם אפשר ללמוד המון דברים שאני לא יודע או לראות איך מלמדים דברים שאני כן יודע, כדי שאוכל בעתיד ללמד אחרים.

יש בקורסים כאלה תופעה: תלמידים רבים מבקשים מהמורה לכתוב על הלוח "נורמלי". כלומר, לא מחובר. כתבתי "מבקשים"? טעות: מצפים. אפילו דורשים.

יש מרצים שמוותרים ועוברים לכתוב "נורמלי" – באותיות דפוס. לפעמים אפילו באותיות דפוס גדולות – ומכיוון שאני חי רוב הזמן ברשת זה מרגיז אותי במיוחד, כי אני חושב שהלוח צועק עליי. ויש מרצים שמתעלמים מהבקשות האלו. אולי הם פשוט לא מבינים מה רוצים התלמידים ואולי הם עושים דווקא. אני, בגדול, מצדיע לאלה שעושים דווקא, אבל מצד שני אני חושב שגם לאנשים שלא למדו לקרוא ולכתוב כתב לטיני מחובר מגיע חינוך גבוה.

הפתרון פשוט: הלא לפני שנים אחדות ראשי האוניברסיטה יצרו את קורס החובה "מיומנויות קריאה וכתיבה", כי הם הבינו שרוב הבוגרים של בתי הספר בימינו לא ממש יודעים קרוא וכתוב. הקורס הזה הוא כמו סלט חסה – אפשר להשמיט משמו את המילה "מיומנויות". שונאים אותו גם התלמידים הצעירים שמרגישים שמזיינים להם את השכל עם שטויות וגם המרצים שמרגישים שסִנג׳רו אותם, אבל מה לעשות – לפי החוק האוניברסיטאות חייבות לקבל כל מי שיש לו בגרות ופסיכומטרי, אף־על־פי שאין בכך ראיה אמתית לכך שהוא יודע לקרוא ולכתוב בעברית ובאנגלית. אז אם הקורס הזה הוא ממילא קורס חובה, צריך לצרף אליו גם שיעור או שניים על קריאה – וכתיבה! – בכתב יד לטיני מחובר.

אני, אגב, להבדיל מרוב המרצים האחרים, הייתי שמח מאוד להעביר קורס כזה בעצמי. לא כדי להצליף בתלמידים הישראלים הטיפשים – אני בכלל לא חושב שהם טיפשים. אני פשוט חושב שתכניות הלימודים בארץ לא כל־כך טובות. אם קורא את זה מישהו שמחליט על איוש משרות באוניברסיטה – אני מבטיח להתייחס לתלמידים בצורה חיובית ולא להתנשא. ואני מבטיח שתלמידים שילְמדו אצלי לא יבקשו מהמרצים "לכתוב נורמלי".