הִיא קָטְפָה לִי נַעְנַע,
קָנִיתִי לָהּ דָּג.
הִיא בָּרְחָה לְקָנָדָה,
נָסַעְתִּי לֶפְּרָאג.
הִיא נִסְּתָה הַכֹּל,
זֶה מַזָּל גָּדוֹל. (אסף גברון, מתוך "הפה והטלפיים החלל")

בקנדה לא באמת מדברים בצרפתית. רק בקוובק. בקוובק שומעים ברחוב ובחנויות בעיקר צרפתית. כמעט כולם שם יודעים גם אנגלית – אבל רוב האנשים מדברים בה לאט ובמבטא ניכר, כלומר הם לא ממש דו־לשוניים – האנגלית עבורם היא שפה זרה.

באזורים שמדברים בהם אנגלית – אונטריו, אלברטה, קולומביה הבריטית – מדברים אנגלית. לא שאלתי את כולם, אבל האנשים שאותם שאלתי, אינם יודעים צרפתית.

בקנדה יש פארקים לאומיים. הייתי בשניים מהם – באנף וג׳ספר (כשיהיה לי כוח, אעלה תמונות שצילמתי בהם). שניהם נמצאים באלברטה, אזור דובר אנגלית. כל השלטים בהם כתובים באנגלית ובצרפתית. לא כי יש דוברי צרפתית בסביבה, אלא כי הם לאומיים – הם באחריות הממשלה הפדרלית של קנדה, שמחויבת להיות דו־לשונית. פארק פיטר לוהיד, הסמוך לפארק באנף ויפה כמעט כמוהו, אינו לאומי – הוא באחריות הפרובינציה אלברטה. אין שם אף שלט אחד בצרפתית. (כן יש שם בחורה שמנהלת אתר אוהלים שישנּו בו, שמדברת באנגלית ניו־זילנדית מגניבה, אך קשה להבנה, אבל זה סיפור נפרד לגמרי.)

כדי לחסוך מקום – ואולי סתם כי זה מגניב – נוהגים בקנדה בשלטים ובמסמכים דו־לשוניים לא לכתוב פעמיים מילה שנכתבת באותה צורה בצרפתית ובאנגלית. למשל פארק אגמי ווטרטון נקרא באנגלית Waterton Lakes ובצרפתית Lacs Waterton, אז בכרטיס הכניסה אליו כתוב Lacs Waterton Lakes. יש עוד דוגמאות רבות.

בישראל אי־אפשר לעשות את זה, כי ערבית ועברית נכתבות באלפבית שונה. ליתר דיוק, הערבית הקלאסית נכתבת באלפבית שונה; השפה שבה ערביי ישראל באמת מדברים לא נכתבת באופן תקני בשום אלפבית. ספרי לימוד של ערבית מדוברת ארץ־ישראלית כתובים בדרך כלל בתעתיק אחיד ומפתיע לטובה באותיות עבריות, ולא מעט ערבים משתמשים באותיות עבריות להתכבתות ספונטנית ברשת (באופן לא לגמרי שיטתי, אבל כנראה מספיק נוח להם), אבל אילו היינו מנהיגים כתיבה בערבית ארץ־ישראלית באותיות עבריות בשלטים, במסמכים ממשלתיים ובספרי לימוד בבתי ספר ערביים, כל העולם היה צועק עלינו שזאת ההוכחה הסופית לכך שציונות היא מזימה שנועדה להרוס את התרבות הערבית. מה שמותר לממשלות של רוסיה, סין, טורקיה, אתיופיה, אינדונזיה ועוד כמה מדינות, אסור לממשלת ישראל ולא יעזרו המאמרים שכתבו אקדמאים ערבים על כך שהתלמידים בבתי ספר ערביים די סובלים מלימוד שפה שאינם מדברים בה.

אבל אני סוטה מהנושא. איני מציע להכריח את ערביי ישראל לכתוב באותיות עבריות. אני בכלל כתבתי על קנדה.

בפארקים לאומיים בקנדה יש שלטים דו־לשוניים; באזורים דוברי אנגלית יש בעיקר שלטים באנגלית; בקוובק כמעט כל השלטים כתובים בצרפתית בלבד. יש שם חוק לעידוד השימוש בצרפתית, שאומר בין היתר שכל השלטים חייבים להיות בצרפתית, ואם כתוב על שלט משהו בשפה אחרת, האותיות צריכות להיות קטנות יותר. הסמל המפורסם ביותר של החוק הזה הוא התמרור המתומן שבקוובק כתוב עליו בצרפתית ARRÊT, בצרפת כתוב עליו באנגלית STOP ובישראל… מצוירת עליו יד.

אבל אתם יודעים מה? – אין לי בעיה שבאזורים מסוימים בישראל, או אפילו בכל ישראל, יהיה כתוב על תמרור עצור قف בערבית אם בזכות זה יתפוצצו פחות אוטובוסים.