הרשומה הזאת טבעונית בהתחלה ומביטה פנימה בסוף.


לפני זמן לא רב כתבתי כאן על פרסומת שבה כתוב "אצלי לא תישמע לא" והעליתי שם את התהייה: האם הכותב התכוון ל"תִּשְׁמַע" או ל"תִּשָּׁמַע".

לפי כללי הכתיב של האקדמיה, האות יו״ד אחרי תחילית (אות אית״ן) היא לרוב סימן לבניין נפעל. זה אחד הדברים השימושיים והמועילים בכללי הכתיב של האקדמיה, שעוזר להבדיל בקלות בין הזוגות הבאים: "הרכב ייגרר" ו"הטבח יגרר גזר", "המנהלת תיכנס לבניין" ו"המנלת תכנס את המהנדסים". זה בטח לא נראה לכם משכנע, כי אפשר לנחש כאן את הפירוש לפי ההקשר גם בלי היו״ד. הנה משהו פחות ברור: "האקדמיה תשמר בהיסטוריה"; האם "תִּשָּׁמֵר" או שמא "תְּשַׁמֵּר"? אילו כולם היו מקפידים על היו״ד הזאת, הייתי בטוח שמדובר ב"תְּשַׁמֵּר", אבל בפועל אני צריך לנחש.

הכתיב בלא יו״ד נכון אם כותבים לפי הכתיב החסר המיושן, שפעם לימדו אותו בבתי הספר, אבל המגמה במציאות היא מילוי של כתיב: כל קובוץ כבר מזמן נכתב בווי״ו, וכמעט כל חולם, אף־על־פי שהאקדמיה עדיין ממליצה לא לכתוב וי״ו במילים מסוימות (עצמה/עוצמה, תכנה/תוכנה ועוד). גם האות יו״ד הולכת ותופסת את המקום של התנועה i במקומות שבהם היא לא נכתבה בעבר בשום אופן: יש לא מעט אנשים שכותבים "ליפני", "ביפנים", "מיסתתר" וכו׳, מה שנחשב לדי מוקצה בקרב רוב הכותבים המשכילים (אם כי כתיב המילה "מינהל" נפוץ מאוד ביו״ד כמעט בכל מקום ויש עוד מספר דוגמאות). אבל דווקא בבניין נפעל משום־מה אנשים רבים מתנגדים ליו״ד – והרי דווקא כאן היא גם שימושית וגם מומלצת על־ידי האקדמיה. מעניין אותי מאיפה ההתנגדות הזאת באה.

ומעניין גם שהיו״ד כן נכנסת במקומות מתאימים פחות. "אצלי לא תישמע לא" היא דוגמה אחת והיום ראיתי עוד אחת, מוזרה הרבה יותר:

אורפנד לנד תיארח את יהודה פוליקר

אורפנד לנד תיארח את יהודה פוליקר

להקת אורפנד לנד הופיעה בחודש האחרון בכל עיר שביקרנו בה בארצות הברית ובקנדה, אבל תמיד פספסנו אותה ביום־יומיים. בחנוכה אורפנד לנד "תיארח" בהופעה שלה את יהודה פוליקר. מבחינה מוזיקלית זה כנראה בסדר, אם כי אופתע אם הם יעשו משהו מעניין יותר מ"רדיו רמאללה", אבל אותי, כמובן, מעניין למה המחבר כתב "תיארח".

אולי סתם החליקה לו האצבע. הלא כמה שורות אחרי־כן הוא כתב "תארח".

ואולי הוא קרא שצריך לכתוב יו״ד בזמן עתיד בבניין נפעל, חשב בטעות ש"תיארח" זה נפעל וכתב שם יו״ד. אולי הוא אפילו קרא את זה בבלוג הזה או בדף ויקיפדיה:לשון, שבו אני כתבתי את רובו של חלק הכתיב. לפני כמה שנים הייתי צוחק אילו היו אומרים לי שזה יקרה, אבל לאחרונה אני מקבל לפחות פעם בשבוע מכתבים מפתיעים מאנשים שמספרים לי שהם לומדים דברים על עברית מהבלוג שלי.

ואולי אני סתם הוזה, שכן – וזה החלק החשוב באמת של הרשומה הזאת – כנראה די מעט ישראלים יודעים מה זה עתיד ומה זה נפעל. כשאני אומר את זה בקול רם, לפעמים עונים לי שאני מזלזל בישראלים ושזה לא יפה. אני לא מזלזל בישראלים. אני אפילו לא מזלזל במערכת החינוך הישראלית. אני כן מזלזל בעולם המונחים של הדקדוק העברי; מונחים מוזרים כגון "נפעל". הם טרגיים: הם נוסחו על־ידי אנשים חכמים הרבה יותר ממני אחרי שנים רבות של מחקר והם מתארים את הדקדוק של העברית מכל התקופות בצורה הגיונית ושימושית. שימושית, למשל בשביל לדעת אם לכתוב או לא לכתוב יו״ד. ולמרות זאת, משתמשים בהם רק בלשנים מעטים. הילדים אמורים ללמוד אותם בבית הספר, אבל לרוב לא באמת מבינים את מה שעומד מאחוריהם, ואת המעט שהם מצליחים לשנן לבגרות הם משכיחים מיד אחרי הבחינה. והמבוגרים עושים אן־דן־דינו בכל פעם שהם צריכים להחליט אם לכתוב יו״ד או לא.

ואני פה, ובוויקיפדיה, מנסה לפעמים להסביר לאנשים תופעות לשוניות בעזרת המונחים האלה, ומתכחש לכך שכמעט אף אחד לא באמת מבין אותי. אין זו התנשאות – אני באמת רוצה שיבינו אותי וחושב שלא מבינים. כי אתם יודעים, אני מתעניין במדעי המחשב ובמתמטיקה, ויש בלוגים שעוסקים בנושאים האלה, והכותבים שלהם כנראה רוצים שכמה שיותר אנשים יבינו אותם… אבל מעטים מאוד מבינים. אני הייתי רוצה להבין את גדי אלכסנדרוביץ' – ולא מבין.

תקנו אותי אם אני טועה, בבקשה. אילו מכם שאינם עורכי לשון או בוגרי החוגים המתאימים באוניברסיטאות – אתם באמת מבינים את מה שאני כותב פה על עברית? כי אם לא, תגידו. בבקשה בבקשה.