ברשומה הזאת יש בית לבן וסיפורים עסיסיים על הורים.


"תווית יידוע" הוא השם שבלשנים חופרים נתנו למילה הזאת שבעברית מכונה בעיקר "ה׳ הידיעה". באנגלית זה the, בצרפתית le (עם שינויים במין ובמספר) וכו׳.

יש שפות שבהן אין בכלל תווית יידוע. למשל, ברוב השפות הסלוויות – רוסית, פולנית, צ׳כית. זה מסביר את הקושי שיש לאנשים רבים ממזרח אירופה להשתמש נכון בה׳ הידיעה בעברית וב־the באנגלית ("של מי זה אוטו?!", מזדעק אבי כשמישהו תופס את חנייתו הפרטית). יוצאות דופן – בולגרית ומקדונית, שבהן המילה "הזה/הזאת" (ът‏, то‏, та והגוונים אחרים) הפכה לפני כמה מאות שנים למשהו שדומה לתווית היידוע, ולהבדיל מהתווית בעברית ובאנגלית היא מופיע דווקא אחרי המילה ולא לפניה: език – לשון; езикът – הלשון. (דבר דומה קרה גם בקצה השני של המרחב הסלווי – בלהגים צפוניים של רוסית, שטרם התפתחו לכדי שפה ספרותית.)

תווית היידוע מתנהגת באופן שונה מאוד בשפות השונות. למשל, בעברית מצרפים אותה לשם העצם ולכל הלוואים שמתארים אותו: "הבית הלבן". באנגלית אומרים אותה רק פעם אחת לפני כל הצירוף: "The White House". נכון לרגע כתיבת שורות אלה, אם מנסים לתרגם בגוגל את הצירוף העברי "הבית לבן" יוצא באנגלית "White House", אבל זה אמור להיות "The house is white", כי במשפט העברי הזה "לבן" הוא לא לוואי, אלא נשוא. (זאת, אגב, הייתה הפעם הראשונה בחיי – באמת! – שבה המונחים "לוואי" ו"נשוא" היו שימושיים לי! העבודות שכתבתי בבית הספר ובאוניברסיטה לא נחשבות.)


יש שפות שבהן זה בסדר, ולפעמים אפילו נדרש, לומר את תווית היידוע לפני שמות פרטיים. בספרדית זה לא ככה, אבל בשכנותיה מהמזרח ומהמערב – קטלאנית ופורטוגלית – זה כן ככה. בקטלאנית אפשר לקרוא לי "l'Amir" ובפורטוגלית "o Amir". ואפשר גם סתם "Amir"; השאלה מתי כן ומתי לא נכתבת התווית לפני שמות פרטיים בשפות האלו מזינה הרבה עבודות מחקר.

יש שפות שבהן תווית יידוע אינה מצטרפת כמעט אף פעם לשמות פרטיים. נגיד אנגלית. אפשר לומר באנגלית "that Billy pisses me off" – "הבילי הזה מעצבן אותי". בעברית זה נאמר עם ה׳ הידיעה, אבל באנגלית אין the, אלא רק that. (אגב, מישהו שם לב לכך ש־the דומה ל־that – "הזה"? ולכך שגם התווית הבולגרית גזורה מהמילה "הזה"? גם ה׳ הידיעה שלנו בעברית קשורה לכינוי רומז. על זה אולי אכתוב ברשומה עתידית.) כן אפשר אולי לדמיין משפט, שייאמר על קבוצה של נשים שלכולן קוראים במקרה מריה: "I'm going to say hello to the Marias". אבל זה כבר לא ממש שם פרטי של אדם, אלא של קבוצה. כמובן, אפשר גם לומר את זה על משפחה: The Simpsons.

בעברית, כפי שהדגמתי, התווית מצטרפת לשם פרטי קצת יותר בקלות: "שלום, שמי עידוק ואני אהיה היוסי גורביץ שלכם היום". כמובן, גם אצלנו זה קורה רק בסוגים מסוימים של משפטים, אבל נראה לי שזה נפוץ יותר מאשר באנגלית.

עד כאן דיברנו בעיקר על שמות פרטיים של אנשים. ומה עם שמות פרטיים של דברים? נגיד מותג נעליים – "נעלתי את הריבוק", "הנייק", "האדידס". גם באנגלית: "I wore the Reeboks". ומה עם שמות של תכנוֹת ושל אתרי אינטרנט?

כבר כתבתי פה פעם על הפייסבוק. לפני שבועיים כתב חברי דן אלהרר על אמו:

אני: "התחלתי השבוע לעבוד בעבודה חדשה."
אמא: "איזה יופי! מה עושים שם?"
אני: "אנחנו עושים כל מיני חיפושים באינטרנט."
אמא: "מה, בפייסבוק?"

איני יודע אם היא אמרה בְּ או בַּ, אבל אני מהמר על בַּ. דן, תקן אותי אם אני טועה.

שימוש בה׳ הידיעה עם שמות של תכנוֹת ואתרים הולך ונהיה נפוץ בעברית. את כל הדוגמאות הבאות מצאתי בַּגוגל: "כך מדווח היום הוויינט"; "הוורד מחק לי את כל הפרקים שכבר כתבתי"; "הלוגו הנאה של האופן-אופיס נראה מבטיח"; "איני מצליח להיכנס דרך האקספלורר לאתרים מאובטחים"; "צריך לסמן Xfree בהתקנה של הסיגווין" (סיגווין = Cygwin; מי שלא מכיר, לא נורא – זו תכנה לחנונים כבדים בלבד).

בכל המקרים האלה קשה לי לדמיין שבאנגלית היו משמתמשים ב־the. למה? אני עוד לא יודע. לכאורה שם פרטי הוא שם שרירותי שנועד לסמן פרט אחד מתוך קבוצה, למשל אתר אחד מתוך כמה אתרים. במקרה כזה, לכאורה, התווית אינה נחוצה, אבל הנה מסתבר שכן. אולי, רק אולי, זה מעיד על יחס שאנשים מפתחים – די מהר, יש לציין – אל האתרים ואל התכנוֹת לא כאל פרטים מתוך קבוצה של פרטים דומים, אלא כאל דברים ייחודיים לגמרי, אבל משוכפלים. זאת אומרת, אנשים לא חושבים על וורד ועל אקספלורר כעל מעבד תמלילים ודפדפן, אלא כעל וורד ואקספלורר. כמו מקדחה, למשל. תשוו בין "האקספלורר לא עובד לי" לבין "המקדחה לא עובדת לי".

זו הייתה רק תחילתה של מחשבה; אתם מוזמנים לעזור לי לפתח אותה.