אז מאיפה אתם מגיעים לבלוג הזה שלי?

מגיעים לכאן הרבה דרך פייסבוק. זה צפוי, אבל בכל זאת די מחמיא לראות שמישהו – מי? – שיתף לפני ימים אחדים בפייסבוק רשומה חנונית מאוד שכתבתי לפני שנה.

מגיעים אליי גם בזכות זה שאנשים משתפים קישורים לכאן בגוגל רידר ובגוגל באזז. גם זה די צפוי וגם זה די מחמיא. (אגב – אולי לא ידעתם, אבל כשאתם עושים שם "like" לרשומה שכתבתי, כל העולם יכול לראות את שמכם אלא אם כן אתם משנים איזו הגדרה שאין לי מושג איפה מוצאים אותה, אבל מה זה משנה.) משתמשי גוגל רידר ובאזז, ספרו על עצמכם.

אבל מגיעים לפה גם ממחוזות משונים יותר. נגיד, מאתר בשם pearltrees. ראיתי שמישהו הגיע אליי דרכו, נרשמתי אליו וניסיתי להבין איך הוא עובד. לא כל־כך הבנתי מה הקטע שם, חוץ מזה שהוא יעני "חברתי" ושיש שם יותר מדי פלאש, מה שאומר שלא אשתמש בו. אף־על־פי־כן די מחמיא לי שמישהו חושב שיש אצלי רשומות מעניינות שאפשר לקשר אליהן משם. משתמשי pearltrees שקוראים את הבלוג שלי, ספרו על עצמכם.

מגיעים אליי גם מ־netvibes. גם לאתר הזה נרשמתי וניסיתי להבין איך הוא עובד. חשבתי שהוא בקטע של רס״ס, אבל לא ממש הבנתי מה באמת אמורים לעשות שם. אבל מגיעים אליי משם הרבה, אז יש כנראה הרבה אנשים שאוהבים אותו. גם זה די מחמיא. משתמשי netvibes שקוראים את הבלוג שלי, ספרו על עצמכם.

לבסוף, מגיעים אליי מעמודים אישיים של אנשי סגל של אוניברסיטאות שחשבו ש"חיפושים כמשל" הוא בלוג מספיק מעניין בשביל לקשר אליו מהעמודים האישיים שלהם. אתם יודעים, עמודים כאלה שבכתובת שלהם אין www בהתחלה, יש edu או ac באמצע, וגם ~ לקראת הסוף ושיש בהם איזו תמונה מטושטשת, קורות חיים ורשימת פרסומים. זה, כמובן, מחמיא מאוד. אנשי סגל של אוניברסיטאות שקוראים את הבלוג שלי, ספרו על עצמכם.