הקוראת גוטגליק שואלת:

לגבי המילה במו, מה היא? מה החוקיות לגביה?
אפשר להשתמש בה רק לגבי איברים זוגיים של עצמך? בניתי במו ידיי, ראיתי במו עיניי, אבל, אף אחד לא יגיד – הלכתי במו רגליי….
אז זאת מילה שתקפה אך ורק לידיי, ועיניי?

שאלה יפה. הסיומת ־מוֹ, שיש לה אותו מקור כמו למילה "מָה", מצטרפת בתנ״ך למיליות היחס ב־, כ־, ל־ והופכת אותן לבמו, כמו, למו. זה קורה בעיקר בקטעי השירה בתנ״ך. המשמעות לא משתנה, אבל כל מי שלמד קצת בלשנות יודע, ששינוי בצורה תמיד גורר שינויים אחרים כלשהם.

"לְמוֹ" מופיעה בתנ״ך חמש פעמים, ארבע בספר איוב ופעם אחת בישעיהו. "בְּמוֹ" מופיעה מעט יותר, גם היא בעיקר בישעיהו ובאיוב. "כְּמוֹ", לעומת שתי המילים האחרות, מופיעה הרבה פעמים; זו הצורה הנפוצה עם כינויים (כמוני, כמוך), אם כי מופיעה גם, למשל, הצורה "כָּכֶם", שאינה משמשת היום (באיוב טז ד היא מופיעה באותו פסוק עם בְּמוֹ!).

בלשון ימינו "כמו" נפוצה יותר מ"כ־", "למו" אינה קיימת כלל, ו"במו" תפסה לעצמה תפקיד צנוע, אבל שימושי במספר ביטויים.

בתנ״ך יש "במו מדמנה", "במו אש", "במו ראשי", "במו פי" ו"במו ארב" (כנראה הכוונה ל"מארב", אבל מומחים לספר איוב מוזמנים לתקן אותי). זאת אומרת – לא אוזניים ולא ידיים; אין בלשון המקרא שום חובה שתהיה מילה זוגית אחרי "במו", אבל זה עדיין רעיון יפה. מכל הצירופים התנ״כיים עם "במו" רק "במו פי" מתועדים באבן־שושן ובמילון הצירופים של רוזנטל, ולא נראה לי שהביטוי הזה נפוץ היום. הביטויים הנפוצים בימינו עם "במו" הם, כפי שכותבת גוטגליק, "במו אוזני" (אוזניו, אזניה, אוזניי וכו׳), "במו ידי" (־יו, ־יה וכו׳) ו"במו עיני" (־יו, ־יהם וכו׳). גם "במו רגלי" קיים, כפי שאומרים האחים גוגל.

חיפשתי עוד ביטויים. בזכות "במו בטני" מצאתי את השיר "הילד שהיה שלי" של רוית אור באתר במה חדשה (ניקוד שלי):

הַיֶּלֶד –
שֶׁהָיָה שֶׁלִּי,
לֹא יֶלֶד שֶׁיָּלַדְתִּי
בּמוֹ דָּמִי, בּמוֹ בִּטְנִי –
אוֹתוֹ הַיֶּלֶד –
וְגַם שֶׁל מִישֶׁהִי
אַחֶרֶת.

ל"במו דמי" יש עוד כמה תוצאות (אחת מהן – אצל מחבר אחר בבמה חדשה). מצאתי גם "במו ישבני", כמה בוגר מצדי. וגם "במו מחשבותיי". וגם: "מממממה זה לא יפפפפפפפפה ?! חחברי יצר זאת במו מחשבו". לבסוף, יש הרבה מאוד תוצאות ל"במו מקלדתו" וכמה בודדות ל"במו עכברו". מן הסתם יש עוד הרבה שלא דמיינתי – אתם מוזמנים לחפש ולשלוח לי תוצאות מעניינות.

יצחק פרץ כתב ב־1966 (עברית כהלכה סע׳ 221):

"מה ראו בה בצורה זו שהוציאוה מן המקורות הקדומים ונפחו בה רוח חיים? בביטויים המובאים כאן הכוונה להדגשה: במו אוזניי, במו עיניו. […] ומכיוון שיש צורך במילה במו, הרי היא קיימת וכשרה."

ובכן, לא רק שהיא כשרה, דוברי עברית גם יוצרים בעזרתה ביטויים חדשים. התשובה לשאלתך המרכזית, גוטגליק, היא: החוקיות לגבי המילה "במו" היא להשתמש בה בכל ביטוי שנשמע לך יפה.

אם עוד לא נכתב על זה מאמר ב"לשוננו לעם" או לפחות איזו עבודה סמינריונית, אז כדאי לכתוב.

שלחו לי עוד שאלות כאלה, בכיף.