לפני שאלמד אתכם ניקוד, אני צריך להכיר אתכם קצת.

נסו לקרוא בקול רם את השיר הבא ולהיות בטוחים שקראתם נכון:

הָיֹה הָיָה סִפּוּר עַתִּיק שֶׁרֵאשִׁיתוֹ לֹא יְדוּעָה.
סִפְּרוּ אוֹתוֹ
קִצְּרוּ אוֹתוֹ
קָרְאוּ אוֹתוֹ בְּהֶמְשֵׁכִים.
הַפַּחַד הַקָּרוֹב יִשֵּׁר סִרְטֵי נְיָר מְמֹעָכִים
וְהַתִּקְוָה הָרְחוֹקָה בְּשׁוֹפָרוֹת שְׁקוּפִים תָּקְעָה.
מִנַּיִן כָּל הַצִּפֳּרִים אֲשֶׁר נָשְׁרוּ בְּבַתְאַחַת.
עָנָן סָמִיךְ שֶׁל הֲבָרוֹת
קְרִירוֹת
קְרוּעוֹת לְרוּחַ קַל.
לְאַט־לְאַט מְלַאי הַסִּכּוּי הָלַךְ וָרַב הָלַךְ פָּחַת
הָלַךְ אָזַל.

("שבר כלי", הראשון מתוך מחזור "שירים באורמלא" של דוד אבידן. אם אינכם אוהבים את אבידן, אל תדאגו – אביא גם שירים של משוררים אחרים וטקסטים מסוגים שונים לגמרי.)

אחרי שתקראו את השיר בקול רם, ספרו לי חוויות על זה: איפה הניקוד הפריע ואיפה עזר? האם יש מילים שנראה לכם שהן כתובות בצורה מוזרה? האם סימני ניקוד מסוימים עוררו בכם שאלות כמו "למה דווקא הסימן הזה כתוב פה"? האם אתם יודעים את השמות של כל סימני הניקוד? תוכלו לאתר כאן חטף קמץ, חיריק מלא, חולם חסר, פתח גנובה, שווא, סגול, צירי?

שלחו את התשובות לדוא״ל amir.aharoni@mail.huji.ac.il או לתגובות. לשיקולכם. תודה.


למדור החדש ללימוד ניקוד קראתי "אורמלא" משתי סיבות:

  1. כי ידע קרוא וכתוב זה אוריינות. כי אור זה השכלה והשכלה זה טוב. כי כשאליעזר בן־יהודה רצה לקבל רישיון להוצאת עיתון חדש מהפקיד הטורקי, הפקיד הטורקי שאל אותו מה שמו של העיתון ובן־יהודה ענה "האור"; הפקיד סירב לרשום את השם הזה והסביר כי "בטורקיה אין אור". (סתם נזכרתי בסיפור הזה, בלי קשר לאירועי הימים האחרונים.) וכתיב מנוקד הוא נכון להיום הכתיב המלא באמת, כי הוא נותן את המידע המלא ביותר על מה שהתכוון לומר הכותב. (באופן יחסי, כמובן, אבל לא נתקטנן עכשיו.)
  2. כי חיפשתי שיר כדי להדגים ניקוד ובמקרה פתחתי את אבידן על השיר הנ״ל.