בפעם הבאה שמישהו יאמר לכם ש"קומוניזם היה דווקא רעיון טוב", תיזכרו בזה:
הניסיון לימד אותי ששום טיעון ושום עדות לא ישנו את דעתו של אדם המחשיב את עצמו לקומוניסט. לשנות את דעתו יכולה רק המציאות הסובייטית עצמה. אותו הניסיון לימד אותי שקומוניזם איננו הדבר שאותו האדם דוחף לתוך הראש שלו. "קומוניזם מדומיין" בגבולות של מבנה דמוקרטי הוא אוסף של דעות או הפגנה מדינית שלא מכאיבה לאף אחד. מתוך מאה אנשים שתומכים בקומוניזם בהימצאם בפריז או ברומא ושאינם מדמיינים איך הוא נראה באמת, תשעים היו משנים את דעתם אילו היו רואים אותו בפעולה בחיים, כאשר הוא ננעץ כסכין אל גוף הקרבן. היו נותרים שוחטים, אנשים שעבורם אלימות ברוטלית היא לא רק אמצעי, אלא יסוד של מבנה החברה.
(יולי מרגולין, פעיל ציוני, מתוך הקדמה למאמר История одного разочарования – "סיפורה של אכזבה אחת" – תיאור השתלטות ברית המועצות על מערב בלארוס, שלפני־כן שלטה בה פולין. תרגום מרוסית.)
מחר אלמד אתכם ניקוד.
חיפושים כמשל 
טוב, התגובה הקבועה לטיעון הזה היא שהסובייטים (והסינים, והאלבנים, והווייטנאמים, והצפון-קוריאנים, והקובנים, והמזרח-אירופים) בכלל עיוותו את הקומוניזם הטהור והמקורי של מרקס ואנגלס, ואילו רק סטלין לא היה עולה לשלטון ומקלקל הכול – אה, אז היינו רואים מה זה גן-עדן-של-פועלים אמיתי. הנה, עובדה שבקיבוץ זה החזיק כמעט דור שלם.
אגב, מחר תִלמד אִתנו או תלַמד אותנו?
מתי שמעת בפעם האחרונה ש"קומוניזם היה דווקא רעיון טוב"?
נראה לי שאפילו בגדה השמאלית לא שמעתי תמיכה בחזרה למרקסיזם-לניניזם בצורתו הספציפית הזו.