בוויקיפדיה יש המון ויכוחים, רבים מהם טיפשיים, על כתיב של שמות לועזיים. למשל על שמה של מחברת "המומינים" טובה ינסון. הכתיב בוויקיפדיה היה "יאנסן", כי כך היה כתוב בקטלוג הספרייה הלאומית, אף־על־פי שלפי כל היגיון זה אמור להיות ינסון (משוודית Jansson). אז הטרחתי את עצמי לספרייה הלאומית וסיפרתי להם על זה. אחרי חמש דקות של בדיקות האחראית על הקטלוג בספרייה הלאומית תיקנה את הכתיב במחשב שלה ל"ינסון" והודתה לי על הפניית תשומת לבה לבעיה.

סיפרתי את זה לידיד שלי והוא אמר לי "ואללה, אז אתה ממש פעיל". זה שימח אותי, כי אני חש שנוצרה בזמן האחרון זילות כלפי המילה "פעיל". ראיתי, למשל, מודעה: "מחפשת שותפה לדירה, רצוי פעילה, כלומר שמאלנית".

רגע, מה, אין ימנים פעילים? "נוער הגבעות" ונערי "במידה ותרצו" אינם יכולים להיקרא פעילים? פעילים בוויקיפדיה חייבים גם להיות שמאלנים?


… כאילו סבבה, אין בעיה. אפשר להאשים את ישראל באפרטהייד, גזל אדמות, מצור, הרעבה, שימוש בפצצות זרחן ורצח ילדים. לא נעים לשמוע את זה, אבל חלק מהדברים האלה עשויים להיות נכונים.

וגם אין לי בעיה שיקראו לצה״ל "צבא הכיבוש" ושיקראו לפרשת המשט "טבח". באמת. מותר לא לאהוב את צה״ל. גם אני לא מי־יודע־מה מת על צה״ל והססמאות על "חיבוק" החיילים ו"חיזוק ידיהם" תמיד חרפנו אותי.

אבל מאוד, מאוד מציקה לי הזילות במילה "שלום". יותר מהזילות במילה "פעיל". תקנו אותי אם אני טועה, אבל לא נראה לי שמישהו מכחיש ברצינות את הטענה שהחֶבְרֶה על הספינות הצטיידו מראש בסכינים, בקבוקי תבערה ורימוני הלם. ואף־על־פי־כן הרבה מאוד אנשים וכלי תקשורת ממשיכים לקרוא להם "פעילי שלום". סליחה, אבל כל הרעיון של "פעיל שלום" זה להתנגד לסכינים, בבקבוקי תבערה, רימוני הלם וסוגים אחרים של נשק ולא משנה מי מחזיק בהם. אפשר לקרוא לחֶבְרֶה על הספינה "לוחמי חופש" או "פעילים נגד כיבוש"; אבל לקרוא להם "פעילי שלום" זה זילות ברעיון השלום.

עמיתי נדב ניסה להסביר לי פעם ש"שלום עכשיו" היא לא תנועה פציפיסטית. באמת צריך להיות בלשן כדי לראות סתירה במשפט האחרון? (אגב, דעתו של האח של נדב על הכינוי "פעילי שלום" דומה לדעתי.)

תאשימו אותי בכשל אטימולוגי – התמקדות במקור המילה ולא במהותה. אין בעיה. אבל כשאני אומר "שלום" בהקשר של פוליטיקה, אני לא מתכוון לסרטוט גבולות, להסדר על אדמות, לתחנות התרעה ובטח שלא להריסת יישובים או להתנגדות כוחנית לצבא, רע ככל שיהיה. אני מתכוון לשלום.


סליחה, אני לא באמת טוב בכתיבה על פוליטיקה. אחרי כל רשומה על פוליטיקה אני אומר לעצמי – "טוב, זו הייתה האחרונה", אבל אז חוזר וכותב עוד אחת. תנו לי כאפה או משהו.


לפני כמה ימים התכתבתי עם בת דודה שלי בצ׳ט:

– "אתה שם?"

– "שלום."

– "חחחחחח רק אתה מדבר ככה."

– "מדבר איך?", שאלתי לתומי. באמת לא הבנתי לְמָה היא מתכוונת.

– "אף אחד לא אומר שלום, כולם אומרים היי."


מדור "פעמיים כי טוב" יחזור בשבוע הבא במתכונת חדשה. בינתיים תרגישו חופשיים להמשיך להצביע בסקר שעדיין עשוי לקבוע מה תהיה אותה מתכונת.